המטרה המשותפת של ארגוני הסביבה: בחודשים אחרונים נלחמים כתף אל כתף כל הארגונים הסביבתיים למען ביטול הסכם שינוע הנפט שנחתם בין חברת קצא"א לחברת RED-MED. תנועת הנגד להסכם, שהוא אחד משיתופי הפעולה שנולדו בעקבות הסכמי אברהם, חיה ובועטת כבר תקופה ארוכה. היא פועלת לא רק בזירה התקשורתית והאקטיביסטית אלא גם בזו המשפטית. לכמה רגעים במהלך השנה האחרונה הצליחו לטפטף כמה טיפות נפט גם למסדרונות הכנסת ונפגשו עם שרי הממשלה הספק מבולבלים ספק לא בקיאים שנדחקו לפינה ונאלצו להשמיע קול. אבל מיהי בדיוק חברת קצא"א הישראלית, ומיהי החברה עמה חתמה על הסכם מסחרי שמצליח להכעיס כל כך הרבה אנשים? ממה חוששים כל כך פעילי הסביבה ומה הקשר לירדנים? כל מה שצריך לדעת
ב-19 באוקטובר 2020, כשרוחות השינוי עדיין מנשבות כל הדרך מהמדשאה בבית הלבן עד למזרח התיכון, נחתם במעמד חגיגי מזכר הבנות בין החברה הממשלתית הישראלית “קו צינור אסיה אירופה“ לבין חברת ”מדרד לאנד ברידג‘ בע“מ“. האחרונה היא חברה פרטית בבעלות משותפת של החברות Petromal Lubber Line האמירתית, ו-AF Entrepreneurship חברה ישראלית שמקדמת פרויקטים בשוק האנרגיה.
במסגרת ההסכם, קצא“א תאפשר לרד-מד לשנע נפט דרך מקווי הדלק שלה, קו 42. אורכו 254 ק“מ והוא מחבר את נמל הנפט לחופו של ים סוף עם נמל הנפט באשקלון. חברת קצא“א מספקת גם שירותי אחסון של דלק לתקופות ארוכות, תשתית להעברת גז פחממני גולמי (גז בישול), ובין היתר גם מפעילה טרמינל קבלה לגז טבעי.
במסגרת ההסכם המסחרי צפויה קצא“א להגדיל את כמויות הנפט שעובר דרך הצינור באלפי טונות מדי שנה, שיגיעו בכ-100 עד 200 מכליות, זאת בהשוואה למכליות הבודדות שהיו מגיעות קודם להסכם. העובדה הזו מספיקה כדי להדאיג את ארגוני הסביבה אשר מסבירים כי מדובר בהגדלת הסיכון לתקלות ודליפות, אלא שיש עוד משהו. הסיפור של קצא“א מתחיל עשורים אחורה, והחברה, שגלגולה הראשון מצוי אי שם בשנות ה-50, מפעילה את קו 42, זה שהפך למרכז המחלוקת, כבר משנת 1968. הצינור ישן, ותהליכים טבעיים של שחיקה נתנו בו אותותיו.
דליפת ענק ופגיעה אדירה בטבע
מנכ"לית עמותת "צלול" מאיה יעקבס מזקקת את החששות: "הסכם קצא"א מסכן את הים התיכון ואת ים סוף ואת כל תוואי הצינור בערבה ובנגב. חברת קצא"א גרמה לגדולי אסונות הטבע שהיו בישראל, ואין שאלה באשר לאם ייגרמו אסונות זיהום נוספים. ככל שכמויות הנפט גדלות, כך גדלים הסיכוי והסיכון לדליפות“.
הטענות שמעלה יעקבס מבוססות במקרים שהתרחשו לאורך ההיסטוריה. רק בסוף חודש אוגוסט דליפה מהצינור בחוף אשקלון הביאה לפתיחתה של חקירה פלילית על ידי המשטרה הירוקה ולפינוי של 5,000 טונות של קרקע מזוהמת מהמקום. ב-2014 אירע אחד מהאסונות האקולוגיים החמורים בתולדות המדינה - דליפה מצינור של חברת קצא“א בשמורת עברונה. כחמישה מיליון ליטרים של נפט גולמי דלפו בסמוך ליישוב באר אורה וזרמו לשמורת עברונה, תוך שהם גורמים נזק חמור לקרקע. עד היום המערכות האקולוגיות באזור לא התאוששו מהמכה.
בקצא“א מדגישים כי הצינור שעובר בדיקות תקופתיות הינו תקין, וכי מעולם לא קרה אירוע דליפה שנגרם משחיקה של הצינור. אכן, נערכות בדיקות שעושות שימוש בין היתר ברובוט חכם שתפקידו לאתר נקודות שבהן מופיעה שחיקה, כך יכולים בקצא"א לטפל בבעיה בהתאם לדחיפותה, ובכלל חשוב לציין כי חברת קצא"א, נדרשת לעמוד בתנאי בטיחות, כאלה שאי עמידה בהם תגרור פעולות אכיפה מצד המשרד להגנת הסביבה. לעתים, אף מגדילה קצא"א לעשות; למשל, החברה נדרשת בביצוע סקר סיכונים אחת לחמש שנים, אבל מקפידים לערוך את סקר הסיכונים אחת לשנתיים כדי להיות מסוגלים לא רק להבחין בבעיות שעלולות להתעורר לאורך תוואי הצינור, אלא גם בקצב ההחמרה שלהן. כך לטענתם, הם יודע ים טוב יותר לתת עדיפות ולטפל באופן יעיל יותר, וגם יכולים לחזות טוב יותר לאן פניהם מועדות מבחינת תקינות הצינור.
עם זאת החששות של ארגוני הסביבה אינם מוגבלים לאירועי דליפה מדופן הצינור. עצם קרבת התוואי לאזורי מגורים, ולאחד מנכסי הטבע היקרים ביותר לישראל ולעולם כולו, הופכת את מה שעל הכף לקריטי. השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג הכירה בגודל הסכנה הזו בהודעה שיצאה לאחר הדליפה בסוף חודש אוגוסט: "מדובר באירוע חמור ביותר. אסור בתכלית האיסור לאפשר לתקלות לקרות בסמיכות לאזורים רגישים, ביבשה או בים", כשהיא מתייחסת לשונית האלמוגים באילת, אוצר טבע בעל ייחודיות וחשיבות עולמית. בחברה להגנת הטבע מוסיפים כי "כניסת עשרות מכליות נפט נוספות בשנה למסופי קצא"א באילת ואשקלון והגברת הפעילות בחוות המכלים לידן יגבירו את זיהום האוויר והתחלואה בערים אלו". כל זה, הם מציינים, כשבישראל אין תקנות למניעת זיהום אוויר מאניות, וחוות מכלים של דלקים אינן נדרשות להיתר פליטה.
עיר תיירות או עיר תעשייה?
הבעייתיות שבהגדלת כמויות שינוע הנפט במתכונת הנוכחית מתחדדת אל מול אופייה של העיר שעתידה לארח לחופה את המכליות שתוכנן יזרום בקו 42. לאמריקנים יש את וגאס, ולנו יש את אילת. אילת היא עיר תיירותית באופן מובהק. מספיק להיזכר במכה הכלכלית הקשה שהנחיתה הקורונה על תושבי העיר, כדי להבין שאסון אקולוגי או כתם נפט במי הים לא יצערו רק את שוחרי הטבע, אלא גם יביאו לפגיעה קשה מנשוא בכלכלת העיר. בחודש מאי התייחס מבקר המדינה לתלות הקיצונית של העיר בענף התיירות, עם הנתון המדהים לפיו 90% מהמשרות קשורות אליו ישירות או בעקיפין, ועוד הוסיף כי בענף בתי המלון בלבד מועסקים כרבע מכלל העובדים.
בינואר השנה פורסם מכתב פתוח עליו חתומים עשרות מדענים שביקשו להתריע בפני הסכנה הטמונה בהגדלת כמויות הנפט המשונע, כל כך קרוב למפרץ, כחלק מההסכם המסחרי שנחתם. "הסכם זה חושף את מפרץ אילת-עקבה ואת חופי סיני והאלמוגים שבהם לסכנה אדירה, כמו גם את חופי הים התיכון ותוואי הדרך. על פי דיווחי קצא"א, ההסכם ישרת עד 120 מכליות ענק (250 אלף טון) בשנה, שיעגנו וישנעו נפט דרך מזחי אילת ואשקלון. די בתקלה או חבלה אחת 'קטנה' באחת המכליות כדי לגרום לאסון סביבתי גדול, גם בים התיכון, ובעיקר בים סוף". לפי המדענים החתומים מספיקה דליפה של 1% אחד בודד של נפט מאחת המכליות שתגיע לאילת כדי להביא להרס ענף התיירות בעיר.
"אנחנו חרדים להמשך קיומה של אילת, כעיר תיירות, שלא לדבר על הנזק האקולוגי הבלתי הפיך. הפחד הגדול שלנו הוא ששונית האלמוגים תיכחד ואז אילת תהפוך לעיר מרוחקת שאין בה שום עניין תיירותי ועסקי. ישנן ערים ואזורים נוספים בארץ שמשמשים לתעשייה. אילת היא ייחודית בזכות שונית האלמוגים שבה ובזכות מפרץ אילת. אין לנו עניין להפוך את אילת לעוד עיר תעשייתית ובטח לא לתחנת מעבר לאניות מזהמות וריח של נפט וחומרים נלווים שמתפשט בעיר", מסביר שמוליק שלם, יו"ר ועדת איכות הסביבה בעיריית אילת. פעילי הסביבה עמם שוחחנו טוענים כי מדינת ישראל צריכה להחליט - אם אילת היא עיר תיירות או עיר של תעשיית נפט, כי אין אפשרות מעשית שבה עיר אחת מגלמת בתוכה את שתי האפשרויות.
קצא"א: זה אנחנו או הירדנים
אל מול הטענות הללו, בקצא"א מאמינים כי אין סיבה לדאגה. "אנחנו חברה ממשלתית, מפוקחת ומבוקרת, הפועלת בכפוף להנחיות גורמי המדינה הרלוונטיים. החברה עומדת בתקנים המקומיים והבין-לאומיים מהמחמירים בעולם", טוענים בחברה. "קצא"א משקיעה משאבים רבים לשמירה על הטבע, הים והסביבה". חשוב להבין כי נכון לכתיבת שורות אלה קצא"א איננה חורגת מההיתרים שניתנו לה על ידי המשרד להגנת הסביבה, וכי היא פועלת במסגרת התוואי הרגולטורי שמתווה המשרד. אחת הנקודות שעולות מהניסיונות שלנו להבין מהי תשובתם לזעקות הפעילים באשר לסכנה האורבת, היא זו ניהול סיכונים. חלופה אפשרית לחתימה על הסכם שינוע נפט מול קצא“א הישראלית עשויה להיות מול הירדנים בעקבה. אז ההתנהלות כבר לא תהיה בפיקוחה של ממשלת ישראל, אולם עדיין לא במרחק שיספק ביטחון כלשהו לשונית ולמפרץ, שיהיו עדיין בטווח סכנה במקרה של דליפה.
בקצא"א גם טוענים כי הם פועלים בהתאם לחובתם כחברה המעניקה שירותי אחסון ושינוע למוצרי אנרגיה, ואף בתור "'שער האנרגיה' של מדינת ישראל“, כך מתואר באתר הרשמי. אחד המונחים החוזרים על עצמם בשלל הטקסטים שמקורם בחברה, כמו גם בתגובה שהועברה אלינו בעת הכנת הכתבה, הוא "ביטחון אנרגטי". "לפעילותה של קצא"א חשיבות אסטרטגית-לאומית למשק האנרגיה ולתפקודו הרציף. מימוש ההסכם מבטיח את ביטחונה ועצמאותה האנרגטית של מדינת ישראל, שובר לראשונה את חרם הנפט הערבי, מגדיל את ההיצע המידי של דלק גולמי ובכך מוזיל את עלויות הדלק אותם משלמים אזרחי ישראל".
נדמה שבתוך סבך האינטרסים, קשה עד בלתי אפשרי לאתר הסכמה של מי מבין הצדדים על כל הסוגיות הנלוות. אולם, לפחות קיימת הסכמה בין הארגונים הסביבתיים על דבר אחד: המגמה בעולם כיום היא מעבר לאנרגיות מתחדשות, והדבר הנכון למען הסביבה הוא להיפרד מהתלות שלנו בדלק מאובנים (פחם, נפט וגם גז טבעי). אפילו בקצא"א מבינים זאת; אלא שהם ממשיכים להדגיש כי משבר האנרגיה המשתולל ברחבי העולם בימים אלה הוא עדות לכך שעלינו להמשיך ולשמור על הנפט, 'הגם שהוא דלק מעבר', לדבריהם. הוא ככל הנראה ילווה אותנו גם בשני העשורים הקרובים, ובתהליך המעבר לאנרגיות מתחדשות יש חשיבות בשמירה על הביטחון האנרגטי ועל אמינות ורציפות האספקה, כדי להימנע ממשבר אנרגיה בדומה למתרחש באירופה". זה כמובן לא אומר שהמעבר לאנרגיות מתכלות הוא שגרם למשבר האנרגיה, אבל בקרב מומחים ומדינאים מתחדדת ההבנה שיתכן היה מוקדם מידי להספיד את הנפט, הן כמקור אנרגיה עכשווי והן בתור אפשרות עבור משקיעים.
"אנחנו מפחדים משפך נפט גם במפרץ אילת וגם בים התיכון. הרחבת פעילות הצינור תביא לעוד כ-100-150 מכליות נפט שיגיעו למפרץ אילת ולאשקלון. מספיק שפך קטן כדי להרוס את המערכת האקולוגית בשני המקומות", מסביר מיכאל רפאל, ממייסדי התנועה הבינלאומית Extinction Rebellion בישראל. אל מול ההערכות של ארגוני הסביבה באשר לגדילה בכמות הנפט המשונע בעקבות ההסכם, עדיין לא קיבלנו מקצא“א, חרף בקשתנו, נתון רשמי - מדויק או אומדני.
פגיעה ביחסים עם האמיריות?
בימים אלה ממתינים פעילי הסביבה וקצא"א לתשובת הממשלה לעתירה שהוגשה על ידי הארגונים הסביבתיים – החברה להגנת הטבע, אדם טבע ודין וצלול. בעתירה מבקשים הארגונים מבית המשפט להכריז על ההסכם כבלתי תקף, זאת מכיוון שלא אושר בממשלה ולא התקיים לגביו דיון; דיון אשר מתחייב לטענתם מאופי ההסכם ומהשלכותיו על אזרחי ישראל.
אחת מהשאלות שעומדות במרכז העתירה, ואשר לה נדרשים השופטים היא האם משרדי הממשלה הרלוונטיים היו מודעים להסכם שנחתם? בעתירה טוענים הארגונים: קצא"א קיבלה החלטה להתקשר בהסכם בעל משמעויות סביבתיות, בריאותיות, כלכליות וחברתיות ניכרות - זאת, מבלי לידע כלל את משרדי הממשלה המוסמכים. "ההסכם הנוכחי גובש ללא תשתית עובדתית בדבר הסיכונים הסביבתיים ותוך התעלמות מנזקי העבר", נטען בעתירה. אל מול זה, בקצא"א טוענים בפני בית המשפט: "פרט לדיווח ולשיתוף הגורמים הממשלתיים המעורבים בניהולה, מיד עם חתימת מזכר הבנות בין קצא"א לבין מד-רד, נמסר דיווח למשרד להגנת הסביבה אודות העסקה המתרקמת, זאת מספר חודשים לפני שנחתם ההסכם עצמו". אפילו שגריר איחוד האמירויות בכבודו ובעצמו הבהיר היום (שני) בפגישה עם השרה זנדברג, את העמדה הרשמית של מדינתו, לפיה ההסכם בין החברות אינו נוגע ליחסים המדיניים.
סוגיה נוספת שעולה תדיר מדבריה של קצא"א בתגובה לדרישה לביטול ההסכם היא זו המדינית-דיפלומטית. ההסכם המסחרי שנחתם הוא ללא ספק חלק מההישג המדיני שמגולם בחתימה על הסכמי אברהם. העסקה בין מד-רד לבין קצא"א הייתה למעשה צעד מעשי ראשון ברוח ההסכם, ולא בכדי נכח במעמד המכובד גם שר האוצר האמריקני דאז סטיב מנוצ'ין. בעוד שארגוני הסביבה מנסים בכל מאודם לשמור על הפרדה בין האינטרסים המדיניים הישראליים לבין ההסכם המסחרי, מתברר שהדבר לא כזה פשוט. ח"כ רות וסרמן לנדה יו"ר שותפה בשדולה לקידום להסכמי אברהם מבהירה כי "אין בהסכם המסחרי כדי להוות חלק בלתי נפרד מהסכמי אברהם עצמם". אולם, ד"ר יונתן פרימן מומחה ליחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית מסביר כי תרחיש שבו ההסכם מבוטל וישראל לא נפגעת מבחינה מדינית-דיפלומטית הוא בלתי סביר בעליל: "אם מסתכלים על הסכמי נורמליזיה, חלק מהעניין הוא ללא ספק הרצון של שני הצדדים לקיים ולתחזק קשר חי ופועם בין האוכלוסיות. הסכמים מסחריים הם חלק אינטגרלי מקשר שכזה".
את הסכמי אברהם צריך לבחון דרך הפריזמה של התועלת שמניבים הצדדים מהנורמליזציה, תועלת שהיא בסופו של דבר שיפור ברמת החיים של האזרחים. כשמבינים את זה ברורים דבריו של ד"ר פרימן, שטוען כי "ההיסטוריה מלמדת אותנו שביטול ההסכם המסחרי עלול בהחלט לגרור אחריו השלכות בלתי רצויות עבור ישראל". ביטול ואפילו עיכוב במימוש סעיפי ההסכם בין קצא"א הממשלתית מישראל לבין מד-רד – אשר כוללת בתוכה גם כן את זרוע הנפט והגז של התאגיד הממשלתי האמירתי – תאלץ את ישראל לכל הפחות לתת הסברים לממשל באבו דאבי. "אי יציבות מהסוג הזה היא בעייתית לא רק בהקשר של היחסים מול איחוד האמירויות, אלא עלולה להוות מכשול של ממש לישראל בבואה לחתום על הסכמים דומים עם עוד מדינות". המסר שעובר, כך לפי פרימן, הוא שגם אחרי אשרור ההסכמים בכנסת – 'א אפשר לסמוך על ישראל' ככל שזה נודע למימוש אותה תועלת שהיא מלכתחילה לרוב התמריץ הכמעט בלעדי לחתימה על ההסכם. "זה יכול לעורר חששות ולהרתיע מדינות אחרות".
שאלת הסכם קצא"א-מד-רד רחוקה מהכרעה, הן במישור המשפטי והן בזירה האזרחית-חברתית. הטיפול בה, שהוא מסובך דיו, הופך לקשה במיוחד לאור החיסיון על פעילות החברה עליו חתום משרד האוצר. החיסיון מקשה על ארגוני הסביבה, וכפועל יוצא על אזרחי המדינה כולה, להבין לעומק את המשמעויות וההשלכות של ההסכם. כל זאת למרות שבשנת 2016 הוחרגו מהחיסיון עניינים הקשורים באיכות הסביבה. בשיחה עם N12 התייחסה חברת הכנסת וסרמן-לנדה לקיומו של חיסיון זה: "אני קוראת לקצא"א כחברה ממשלתית לחשוף את ההסכם לציבור, לא מתקבל על הדעת שהוא חסוי". דבריה של חברת הכנסת עשויים, אם ימומשו, לקרב אותנו ולו במקצת לפתרון.