"כל החיים חלפו מול עיניו": היזכרות באירועי החיים שחלפו בשניות שלפני ואחרי המוות היא תרחיש אפשרי – כך עולה ממחקר חדש שהתפרסם היום (חמישי) ב-Frontiers in Aging Neuroscience. גלי המוח שהוקלטו מזכירים דפוסים מוכרים של פעילות מוחית, והם מצטרפים למחקר אחר מלפני כמה שנים. עם זאת, חשוב לומר מדובר במדידה ראשונה מסוגה – שבוצעה במוח לא בריא מלכתחילה.
צוות מדענים מקנטקי ומוונקובר ביצעו בדיקות במטרה למדוד את גלי המוח של בן 87 שסובל מאפילפסיה. במהלך המדידות במכשיר האא"ג (אלקטרואנצפלוגרם, מכשיר שרושם את הפעילות החשמלית במוח), קיבל האיש התקף לב ומת - נסיבות טראגיות שזימנו בפניהם הזדמנות לבחון מה קרה בשניות שקדמו למותו.
המדידות חשפו כי ב-30 השניות שלפני ואחרי שליבו נדם, גלי המוח שלו פעלו בדפוס דומה לזה של גלי המוח בזמן חלום או העלאת זיכרון. גלי המוח שנמדדו נקראים גלי גמא, והם משויכים לפעולות היותר מתוחכמות שהמוח מבצע, זאת בשל הבולטות שלהם בהשוואה לגלים אחרים במהלך פעולות כמו שינה, מדיטציה, ריכוז מחשבתי, ניסיונות להיזכר בפרטי מידע ישנים ועיבוד מידע.
על פי המחקר, פעילות מוחית מהסוג הזה מראה כי תרחיש של היזכרות באירועי החיים שחלפו הוא בהחלט אפשרי. ד"ר אג'מאל זמאר, מנתח מוח מאוניברסיטת לואיוויל, ומי שהוביל את המחקר, הסביר: "הממצאים הללו מאתגרים את ההבנה שלנו לגבי מתי בדיוק החיים נגמרים. הם מעלים שאלות חשובות נוספות כמו למשל מה הזמן הנכון או האפשרי לבצע תרומת איברים".
ד"ר זמאר התייחס גם לקושי המובנה במקצועו, בתור נוירוכירוג, שלעיתים נאלץ לבשר למשפחות את הבשורה הקשה על יקיריהם, וטען כי מה שהתקבל במחקרו אכן מעלה את האפשרות שעל אף שגופם של המטופלים מוכן לעזוב את העולם, ייתכן שהמוח מנסה דווקא "לחוות מחדש את הרגעים היפים ביותר מחוויות החיים".
במשך שנים, אחרי הקלטת האא"ג המדוברת, ד"ר זמאר חיפש מקרים דומים שיאפשרו לו לחזק את הניתוח שהוצג במחקר, אך לא עלה בידו. אולם, מחקר מ-2013 שכלל בדיקה של חולדות בריאות עשוי אף להציע חיזוק מסוים. החוקרים דיווחו אז על פעילות מוחית מוגברת למשך 30 שניות אחרי שליבן של החולדות נדם.
הדימיון בין ממצאים אלה לבין המדידות של ד״ר זמאר והצוות שלו אכן מדהים, אך לצד זאת, יש לנקוט במידה של זהירות בהסקת מסקנות. חשוב לציין, כשם שכתבו החוקרים בעצמם, כי מדובר במדידה ראשונה מסוגה, אשר נעשתה על מוח שכבר נפצע במידת מה בגלל מחלת האפילפסיה. ד״ר זמאר טוען כי יהיה זה בלתי זהיר להסיק מסקנות רחבות ונחרצות ממנו.
עם זאת, המחקר של ד״ר זמאר וצוותו בהחלט עשוי לבסס דרך מחקרית חדשה עבור חוקרים נוספים שיתרמו למידת ועומק ההבנה שלנו לגבי מה שקורה למוח האנושי ברגעיו האחרונים – "אלה הם הרגעים היפים ביותר של המדע, אנחנו המדענים חיים בשביל זה".