בסוף השבוע שעבר שוגרה לתחנת החלל הבין-לאומית חללית מטען ובה ניסוי ישראלי ראשון מסוגו: מעבדה מיניאטורית ובה 28 גרגרי חומוס ישראליים. המטרה של צוות הניסוי בהובלת פרופ' יהונתן ויינטראוב – לבדוק אם מזון העל האהוב על הישראלים והעשיר בחלבון, יכול לצמוח בתנאי חוסר כבידה ולשמש להזנת אסטרונאוטים.
צוות הניסוי כלל תלמידות מדרשה תיכונית מירוחם אשר כתבו את הקוד שמפעיל את נורות הלד המיוחדות שמאירות את הגרגרים באורכי גל שונים – ועכשיו החל תהליך הנביטה של הגרגרים שנקטפו בישראל ומייצגים את זן "זהבית". התמונות מגיעות ישירות מתחנת החלל באמצעות מצלמות זעירות מיוחדות שפיתחה חברת "מדטרוניק".
הניסוי משותף למעבדות אביב לאבס, לטכניון, לקרן רמון וליוזמת D-MARS. ובסיוע מהנדסי מזון של "שטראוס". אם אכן יצליח החמוס הישראלי לצמוח בחלל, השלב הבא יהיה לנסות ולשלוח מטען דומה עם "בראשית 2" אל הירח – במקביל למאמצים של נאס"א לחזור ולהנחית אדם שם – והמטרה הסופית היא כוכב הלכת מאדים שכל מושבה שתוקם בו תצטרך לייצר לעצמה מזון ולא תוכל להסתפק רק במטען שתביא איתה.
צוות תחנת החלל קיבל לידיו את קופסת הניסוי המעוטרת גם בדגל ישראל, והתקין אותה ב"חוות הניסויים" הצמודה לאחד מקירות התחנה. הניסוי אוטונומי למדי, ונראה מהתמונות שקצב הנביטה היה אף מהיר קצת יותר מהקצב שבו גרגרים זהים היו נובטים על האדמה כאן בכדור הארץ.
הניסוי הישראלי מתקיים זמן קצר לפני הגעתו הצפויה של איתן סטיבה לתחנת החלל, ובשעה שחברת ספייס איקס של אילון מאסק ממשיכה לפתח את משגר הענק STARSHIP שישמש כלי התחבורה המרכזי של השנים הבאות הן לחזרה לירח והן למשימות שסובבות את הירח ובעתיד למאדים.
בתחנת החלל הצמיחו עד כה בניסויים שונים כמה פעמים חסות, עלים שונים ואף כמה פרחים פרחו – אבל ככל הידוע לא קטניה, שעשירה תזונתית יותר מכל חסה או קייל או ארוגולה. גם כעת ההצלחה אינה מובטחת – על החומוס להבשיל כמובן. אם הכל ילך כמתוכנן, 28 הגרגרים וכל מה שצמח יוחזרו בחללית מטען אחרת בעוד מספר שבועות לכדור הארץ וטרם הוחלט מי ואיך יזכה לבשל, לטעום ואולי גם לנגב אותם.