"אני לא משלמת שקל עד שאני לא מגיעה ויכולה לפתוח את הקופסה בעצמי, לראות שהתרופה היא אמיתית, שהיא מלאה, שיש את כל החומר בפנים", מספרת ש', בת 33. היא משתמשת בזריקת הרזיה, שוקלת 50 קילו, וממשיכה לקנות אותה: "אני רוצה לשמר את המשקל הזה". ומתברר שזה לא פשוט ולא זול: "כשאני קניתי את זה בפעם הראשונה, עוד מכרו את המיליגרם האחד וזה עלה 1,800. העניין הוא שעכשיו בגלל שהביקוש כל כך כל כך גדול, מתחילים למכור חצי מיליגרם כמעט באותו המחיר".
בהתחלה אלה היו תרופות לטיפול בסוכרת, עד שהתברר - דברים כאלה קורים לפעמים ברפואה - שבמינון כפול הן עושות דבר מופלא: הן מדכאות את תחושת הרעב ומי שמקבל אותן מוריד בתוך כמה חודשים עשירית ממשקל הגוף, ולא מעלה את הקילוגרמים הללו בחזרה. השמות "סקסנדה" ו"אוזמפיק" עברו מאחד לשני, המונים הלכו לרופאי המשפחה ודרשו מרשם לזריקות. בהתחלה הם גם קיבלו - היום התמונה שונה.
"זו תופעה מוטרפת - באים אליי אנשים, נכנסים יושבים ואומרים 'אני מבקש אוזמפיק", משחזר ד"ר דרור דיקר מבית חולים השרון. "לפחות 50% מהאנשים שנמצאים בעודף משקל מתייעצים איתנו לגבי שימוש בזריקות האלה - כן או לא, האם אם ראויים, האם הם עומדים בקריטריונים", אומרת עלינה סגל, דיאטנית קלינית.
מתייעצים הכוונה 'תני לי אישור, תני לי חותמת'
"ואם הם לא עומדים בקריטריונים אז הם מקבלים סירוב, ופה יש הרבה אכזבה".
"היום בא לי סלט ולא המבורגר"
זה לא סתם טרנד, מדובר ככל הנראה בפריצת דרך אמיתית בטיפול בהשמנה. קחו לדוגמה את דניאל רבוח מחולון, שאבא שלה שף וכל הבית היה תמיד סביב אוכל - עד שהגיעה ל-82 קילו. "אני הייתי רעבה ברמה שעתית", היא מספרת. "אני הייתי גומרת ארוחת צוהריים, היו מתקשרים אליי 'דניאל, את באה לאכול המבורגר?' 'בטח, אני באה'. אחרי חצי שעה-שעה אוכלים גם קינוח".
בחופשה משפחתית בטורקיה היא שמעה מבן דוד שלה על הזריקות. עם BMI שטיפס כבר ל-35 היא הייתה זכאית לטיפול בזריקות סקסנדה, שהעלימו לה במהרה את התאווה רבת השנים למתוקים ולמאפים. "זה בעצם מה שגרם לירידה מתונה בעצם - בהתחלה ירדתי טיפה יותר. זו ירידה מתונה יותר אבל גם בריאה יותר", היא מסבירה. "אני בחיים לא הזמנתי סלט במסעדה, היום אני כן - בא לי סלט ולא לאכול המבורגר וזה מפתיע ממש, זה לא היה בחיים. ירדתי ל-60 קילו".
איך זה עובד? "כשלוקחים את הזריקות ההרגשה היא שאני שבעה ואני אוכלת בעונג, את הכפית האחרונה", היא מציינת. "כמו הגלידה אחרי האוכל כשרוצים אותה ומרגישים שצריך לפתוח כפתור ולאכול אותה בכוח". במטבח היא פותחת מגירה, שולפת מתוכה את המזרקים ואומרת: "זה הסוד, ככה נראים 20 קילו, ואמרתי שעד שאני לא מפסיקה אני לא זורקת אותן, שאראה למה לא לחזור למטבח הרבה".
התרופות האלה - גם האוזמפיק שנועדה לסוכרת וגם הסקסנדה להורדת משקל - הן הורמון בשם GLP1, שבשם הפשטות נכנה אותו הורמון השובע. "ההורמון הזה עולה למוח וקודם כל מוריד את הרעב", מפרט ד"ר דיקר. "הדבר השני שהוא עושה - הוא עולה למרכזים הגבוהים במוח, למרכזים קוגניטיביים ולא למרכזים הדי פרימיטיביים, והוא נותן את האפשרות להחליט לא לאכול - או לסיים את הארוחה".
זה פרס נובל , פרס מפעל חיים ופרס ביאליק ביחד. זה נפלא
"נכון. זה נפלא וזו התקדמות עצומה, שהיא לא יכולה לבוא לבד - היא חייבת לבוא עם מערך תמיכה"
הרעש הוא לא על כלום, זה אמיתי
"הרעש הוא אמיתי כאשר אתה לוקח את התרופה הנכונה. כאשר אתה לוקח תרופה שלא נחקרה להשמנה אלא לסוכרת ולוקח אותה מהאנשים שצריכים אותה לסוכרת, פה מתחילה הבעיה".
"לא הצלחתי לעמוד על הרגליים"
הבעיה התחילה לפני כמה חודשים. משרד הבריאות הבין שאם יתחילו לחלק כאן אוזמפיק לכל פועל, לא יישאר לסוכרתיים - ועצר את החגיגה. ואז כל אחד מצא דרך להשיג אותן בכל זאת. "כל החיים אני זוכרת את עצמי רזה", אומרת שביט בקסיס ממגדל העמק, "מהלידות עליתי הרבה - משהו כמו 34 קילו בכל הריון. ולא הצלחתי לחזור לעצמי, ניסיתי את כל הדיאטות שבעולם. הלכתי לקופת החולים ולא אישרו לי ובעצם עשיתי את המסע, חיפשתי את כל החברות והלקוחות שלי שהן חולות סוכרת והתחלתי להתחנן בפניהן".
יום אחד היא הצליחה: "מצאתי מישהי שקנתה את הזריקה, שאישרו לה אותה, והיא לא השתמשה. ביקשתי ממנה למכור לי - יום למוחרת כבר סוג של התמוטטתי, הייתה לי סוג של נפילת סוכר כזו, חולשות בגוף, לא הצלחתי לעמוד על הרגליים".
"אני זוכרת שהתקשרתי לאימא שלי ואמרתי 'אל תילחצי, אבל אני עומדת להתעלף'. אני זוכרת שהגעתי לבית החולים ואמרו לי שאני לא היחידה שהגיעה אחרי המנה של האוזמפיק", היא נזכרת. "זה היה שבוע שבו הייתי בבתי חולים 3 פעמים, עירויים, לא הרגשתי את הגוף, ממש חוויתי מזה טראומה".
"פייר, הרגשתי כמו נרקומנית"
לפני שבוע הודיעו ללימור גוביסי מראשון לציון שמפסיקים את המרשם שלה לאוזמפיק, בגלל שנוצר מחסור בתרופה ונותנים עדיפות לחולי סוכרת. אבל היא כבר ירדה מ-117 קילו ל-102 והיא לא מתכוונת לוותר: "בכיתי בטלפון לחברה ואז היא אמרה לי 'אני כבר סיימתי להזריק את זה ונשארו לי שתי מנות'", היא מספרת. "תכל'ס אני אומרת לך - פייר, הרגשתי כמו נרקומנית".
ומה תעשי כשייגמרו לך המנות?
"יש מלא מקומות שאני יודעת שאם לא תהיה לי ברירה וזה עדיין עוזר לי - זה מה שאעשה. אם לא תהיה ברירה אז לטלגרם".
כמה זה עולה בטלגרם?
"זה יכול להגיע ל-1,500 שקל למזרק. לא אכפת לי לוותר על הרבה כדי להמשיך לרדת".
בניגוד לאינטואיציה, המציאות היא לא שאנחנו אוכלים הרבה ובגלל זה משמינים - מסביר ד"ר דיקר מבית חולים השרון - אלא להיפך: ההשמנה היא שגורמת לנו לאכול. "השמנה היא מחלה כרונית, נשנית, שלא ניתנת להבראה, בסדר? הכוונה היא שכולנו אם אנחנו מאוד רוצים יכולים לרדת במשקל, אבל הפיזיולוגיה של הגוף תחזיר אותנו למשקל שהפיזולוגיה של כל אחד ואחד מאיתנו 'חושבת' שהוא הנכון. זאת אומרת שיש לנו פיזיולוגיה שמתנגדת להפחתת המשקל".
מה זאת אומרת? כל אחד מאיתנו, כשהוא נולד, 'מגריל מספר'?
"נכון"
למעשה, זריקות ההרזיה מונעות מהפיזיולוגיה שלנו להחזיר אותנו למספר ההוא שקיבלנו בתורשה. בטיפול לכל החיים הן עושות את מה שכולם נכשלים בו כל הזמן - הן שומרות על המשקל המופחת.
"נתקלנו גם בזיופים של מרשמים"
בשוק השחור אף אחד לא בודק אם אתה באמת זקוק לזה או שסתם בא לך להוריד להוריד קצת בלי להתאמץ. מי שמוכן לשלם, יהיה מי שימכור לו - כפי שניתן לראות בתיעוד העסקה לעיני מצלמות "אולפן שישי". גם המוכר מספר על ביקוש רב - ועל אנשים שירדו במשקל.
"אתה יודע למה יש מחסור - כי מי שלא מקבל, קונה פרטי. בגלל זה יש מחסור", קובעת הדיאטנית סגל. "לכן היום המעט שיש הוא בתיעדוף לחולי סוכרת ולא לאנשים שרוצים לרדת במשקל. בגלל זה יש מחסור, בגלל 4 קילו שאנשים לא אוהבים על עצמם ומשתמשים בזריקות וזה לא נכון".
מאיפה זה מגיע לשוק השחור? איך זה שבסופר פארם יש רשימת המתנה של עשרות חולי סוכרת ולמוכרים בטלגרם יש תמיד מלאי זמין? רוני ברקוביץ', מנהל אגף אכיפה ופיקוח במשרד הבריאות, מספר: "בעבר פעלנו נגד כמה בתי מרקחת פרטיים שמכרו את התרופות האלה לכל אחד שבא לדרוש. זה הגיע לידי אנשים שקנו את התרופות לעצמם ומכרו אותם במחירים הרבה יותר גבוהים הלאה ונתקלנו גם בתופעה של זיופי מרשמים".
בינתיים המהפכה נמשכת, הדור הבא של הזריקות יהיה יעיל עוד יותר. וויגובי היא הראשונה שפרצה את התקרה של 10% הפחתת משקל: "אנחנו מדברים היום על הפחתה של 18-17% במשקל", מציין פרופ' דיקר, "זו דרמה. אנחנו מדברים על נסיגה של הסוכרת לערכים תקינים ואנחנו מדברים על הפחתה של התקפי לב ותמותה. אין ספק שזו דרמה".
למה מחכים פה?
"שזה יגיע. בעולם, איך שהוציאו את זה בארה"ב נגמר החומר, הייתה התנפלות. אז אנחנו מחכים ומתפללים שזה יגיע כי אז כל מה שדיברנו עליו יסתדר. התרופות האלה הם כבר חדשות ישנות, יש גם תרופה שפורצת 20% הפחתת משקל". קוראים לה מונג'רו, ובעוד כמה חודשים גם היא תגיע. לבית המרקחת או הטלגרם - זאת כבר שאלה אחרת.