"היזמים כבר היו עם טרקטורים על השטח", מספרת עדי לוסטיג (32), תוך כדי שהיא נזכרת באחד הרגעים שעוררו ודחפו אותה, נערה בת 17 שאהבה את הים, להקים מאהל מחאה בחוף פלמחים, ברגע שהבינה שבחוף האהוב שלה הולך לקום כפר נופש. "זו לא אשמתם שהמדינה מכרה להם את השטח", היא ממהרת להבהיר.
סיפורה של לוסטיג מתחיל בשנת 2004 אז מכרה חברת מקרקעי ישראל 74 דונמים מהקרקע שעל חוף פלמחים לחברה שתכננה לבנות בחוף 350 יחידות נופש. כפר הנופש תוכנן להיות במרחק של 30 מטרים מקו החוף בלבד. ארבעה חודשים לאחר הזכייה במכרז נכנס לתוקפו חוק שמירת הסביבה החופית, שלפיו אסורה הבנייה במרחק הקטן מ-100 מטרים מקו החוף, אלא שהחוק לא חל רטרואקטיבית – והתוכנית לבנייה על החוף בפלמחים החלה לצאת לדרך. ארבע שנים לאחר מכן, בבוקר אחד בשנת 2008, הגיעה עדי אל החוף וגילתה שם גדר, והחליטה לפעול למען הצלת החוף.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 - לחצו כאן
עדי לנה באוהל המחאה שהקימה במשך כ-4 חודשים, שבמהלכם קידמה את המאבק שלה, שסחף עוד ועוד אזרחים, חברי כנסת, שרים ובסופו הגיע גם לדו"ח מבקר המדינה. למרבה ההפתעה המאבק הצליח – הנערה הצעירה הצליחה לעצור את הדחפורים. ב-2011 עצרה הממשלה את הקמתו של כפר הנופש ועדי ממשיכה גם היום ללוות את ההליכים שנגררים בבית המשפט, כדי שפירות ההשקעה שלה ושל הפעילים יהיו בטוחים, וכדי שכולנו נוכל ליהנות מהחוף היפהפה.
סיפורה של עדי ושל חוף פלמחים הוא סיפור הצלחה, אבל במידה רבה הוא היוצא מן הכלל. שנים שחוק החופים, שנחקק ב-2004, ואמור היה לייתר את המאבקים השונים על פיסות החוף, לא באמת מצליח לממש את תכליתו ולהגן על האינטרס הציבורי, ואחת הסיבות לכך היא שכמו במקרה של חוף פלמחים - החוק לא הגביל תוכניות שאושרו לפני כניסתו לתוקף.
המשמעות של מימוש התוכניות האלה היא פגיעה באיכותו של החוף - וכתוצאה מכך באיכות החיים של התושבים בארץ כולה. כבר היום רצועת החוף הזמינה לציבור בישראל עומדת על 1.5 ס"מ חוף לתושב, ונוכח הכפלת גידול האוכלוסייה הצפוי להתממש ב-30 השנים הבאות, החלק הזה ייחתך בכמחצית, לכדי 0.8 ס"מ חוף לתושב.
לידי מגזין N12 הגיע מסמך פנימי של המשרד להגנת הסביבה, שנדמה כי הוא מצביע על שינוי תפיסתי שחל בקרב העוברים במסדרונות השלטון או לכל הפחות בקרב הדרג המקצועי שאמון בין היתר על שמירת נכסי הטבע הציבוריים. במסמך - טיוטת "סקר תוכניות ישנות בסביבה החופית" – מפורטות תוכניות הבנייה החופיות שאושרו לפני 2004 ושעדיין אפשר, לדעת מחברי הדו"ח, לצמצם בהן את הפגיעה בחוף.
במקביל הוגשה הצעת החוק "שמירת הסביבה החופית (בחינה ועדכון של תוכניות ישנות)", המציעה מנגנון שיאפשר לבחון מחדש את התוכניות שאושרו לפני כניסת החוק לתוקף ב-2004. בעוד שמסמך הטיוטה מהווה הכרה בצורך של המשרד להגנת הסביבה להתערב בנושא ומסמן את החופים שבהם ניתן לעשות זאת, הצעת החוק מטרתה לספק מענה למצב שנוצר.
"אין משאב טבע שהישראלים נהנים ממנו כמו חופי הים, אבל כבר כיום, הצפיפות בחופי ישראל היא אדירה, והיא הולכת לגבור עם הגידול באוכלוסייה", אומר ח"כ אלון טל (כחול לבן) פרופסור למדיניות סביבתית שהגיש בשנה שעברה יחד עם עמותת אדם טבע ודין וחברי כנסת נוספים את הצעת החוק. "מדוע אנו צריכים לוותר על חופי הים שלנו בגלל תוכנית שאושרה לפני 60 שנה, במציאות שונה?", אומר ח"כ טל.
"אין משאב טבע שהישראלים נהנים ממנו כמו חופי הים. אבל כבר כיום, הצפיפות בהם אדירה. מדוע אנו צריכים לוותר על חופי הים שלנו בגלל תוכנית שאושרה לפני 60 שנה, במציאות שונה?"
ח"כ אלון טל
נוגסים לנו בחול ובבריזה
ישראל בורכה ברצועת חוף שמשתרעת כמעט לכל אורכה ומפתה לחשוב על חוף הים כעל משאב שיש לנצל. זוהי נקודת המבט שבה החזיקו במשך שנים גורמים רבים ברשויות השונות, אשר ראו ורואים לנגד עיניהם את הפיתוח העירוני והמשך הבנייה כמטרה העליונה. המטרה הזאת, החשובה לכל הדעות, באה לעיתים על חשבון זכויות וערכים של שמירה על הטבע ושמירה על האינטרס הציבורי הרחב. החשבון שמשלם הציבור על המשך הבנייה הולך ותופח והגישה המיושנת נוגסת לנו בחול ובבריזה, ומצמצמת את היכולת שלנו ליהנות מאחד הדברים הכי ישראלים שיש - הים.
פעילים רבים בכל הארץ מנסים לעצור תוכניות בנייה בחופים ונאלצים להיאבק מול אינטרסים של יזמים וגורמים ציבוריים שרואים את הפיתוח ואת זכויות בעלי הקרקע כערך הגובר על הצורך בשמירה על החופים. נוכח הקשיים שבהם נתקלים פעילי חופי בארץ, קשה שלא לתהות מהיכן גייסה עדי כנערה צעירה את הכוחות הדרושים למשימה מאתגרת שכזו. "אני חושבת שעצם היותי כל כך צעירה היה מתנה עצומה", היא אומרת כשהיא נשאלת על כך. "היום אני מבינה שככל שאנחנו גדלים אנחנו מאבדים את האמונה ואת התמימות. אז, כשהבנתי שסגרו לי את החוף וגיליתי מה מתכננים, הייתה לי הבנה פנימית, בסיסית, טהורה וברורה - שזה לא יכול לקרות. בתמימותי לא הצלחתי להבין איך יכול להיות שיום אחד מישהו החליט שהחוף שלי כבר לא שלי, כבר לא שלנו; שיש תוכנית להפוך את החוף הטבעי היחיד במרכז הארץ לבטון, ואף אחד לא שאל אותי מה דעתי על התוכנית הזו. הרי הייתי מגיעה בכל יום לחוף, זה היה הבית שלי. אני, אז, לא הצלחתי לתפוס את זה. התחושה הפנימית שלא ייתכן שכך הדבר היא שהניעה אותי".
היא מספרת איך כולם אמרו לה "אין מה לעשות, ככה זה", אבל היא לא קיבלה את זה: "היה לנו כל כך הרבה להפסיד ותחושת חוסר האונים שבה האזרח הקטן חייב לקבל את המציאות פשוט לא הסתדרה לי", היא מסבירה.
"בעלותו של הציבור על החוף היא לגמרי זכות בסיסית", היא ממשיכה, "ודווקא תקופת הקורונה הבהירה לאנשים, גם לאלה שלא רואים בעצמם אנשי טבע, כמה חשובה היכולת שלנו פשוט ללכת למקום פתוח ולנשום אוויר. חסר פה שינוי תפיסתי והבנה שאנחנו צריכים לקחת אחריות על מה ששלנו".
"אני חושבת שעצם היותי כל כך צעירה היה מתנה עצומה. בתמימותי לא הצלחתי להבין איך יכול להיות שיום אחד מישהו החליט שהחוף שלי כבר לא שלי, כבר לא שלנו - שיש תוכנית להפוך את החוף הטבעי היחיד במרכז הארץ לבטון"
עדי לוסטיג, פעילת סביבה
"משהו במערכת דפוק לחלוטין"
אחרי ההצלחה של המאבק בפלמחים צצו מאבקים רבים נוספים, ועדי, שהפכה לסמל, מספרת שהיא תרה את הארץ תוך שהיא מייעצת לכולם, בתור מי שכבר עשתה את זה. "כן", היא מודה, "משהו במערכת דפוק לחלוטין אם אנחנו צריכים להיאבק שנים ועשורים על כל פיסת אדמה. צריך פתרונות רחבים והסתכלות צופה אל פני עתיד".
ואכן חוק שמירת הסביבה החופית הקיים היה אמור לגלם בדיוק את הערכים האלה, אך למרבה הצער הוא לוקה בחסר. בחוק שאושר בשנת 2004 עוגנו על ידי המחוקק עקרונות ההגנה על הסביבה החופית, אוצרות הטבע והמורשת בה, וכן החובה למנוע ולצמצם במידת האפשר את הפגיעה בהם.
אולם, החוק קבע כי עקרונותיו יחולו רק על תוכניות חדשות שאושרו לאחר מועד כניסתו לתוקף. כך תוכניות בנייה רבות עומדות תלויות ומאיימות להתממש. התוכניות הישנות, לפעמים אפילו בנות כמה עשרות שנים, מאפשרות ליזמים להוציא היתרי בנייה שכבר לא תואמים את הוראות חוק הסביבה החופית, לא את לשונו ולא את רוחו.
סוגיית ניהול הבנייה על החופים זכתה להתייחסות מפורשת בדו"ח מבקר המדינה לעניין השמירה על החופים מה-8 במאי 2013: "לעיתים תוכניות אינן תואמות לצרכים החדשים ולראיה התכנונית החדשה, משום שמאז הכנתן חלו שינויים חקיקתיים והתגבשו תובנות חדשות. הדברים נוגעים גם לפיתוח רצועת החוף בישראל, שכן בשנים האחרונות חלו שינויים במדיניות הפיתוח ובחקיקה בנושא, ששיקפו את הרצון להגן על הסביבה החופית".
"בעלותו של הציבור על החוף היא לגמרי זכות בסיסית, ודווקא תקופת הקורונה הבהירה לאנשים את חשיבותם. חסר פה שינוי תפיסתי והבנה שאנחנו צריכים לקחת אחריות על מה ששלנו"
עדי לוסטיג
"תוכנית בנייה בנתניה שלא מומשה במשך 20 שנה"
היום אנו מפרסמים לראשונה את טיוטת "סקר תוכניות ישנות בסביבה החופית", מסמך פנימי של המשרד להגנת הסביבה, שבו מפורטות תוכניות שאושרו לפי 2004, במטרה לבחון את מידת התאמתן למטרות החוק ולגבש המלצות לטיפול בהן.
מדובר בפרויקטים של בנייה בשטח שעל קו החוף עצמו ועד 300 מטרים ממנו מחוף בצת בצפון, דרך החופים בנהריה, עכו, חיפה, תל אביב, ועד חופי אשדוד ואשקלון. אנשי המשרד להגנת הסביבה מיינו את התוכניות על פי אחוזי התקדמות, וקבעו שהתוכניות שנחשבות בשלבי מימוש מתקדמים הן מראש כאלה שלא ייעשה דבר כדי לשנותן וקבעו לגבי 21 תוכניות כי יש צורך בשינוי (בהנחה שהמטרה היא התאמתן לחוק הקיים).
בין התוכניות שאליהן מתייחס המסמך: בצפון - תוכנית בנייה בנתניה שלא מומשה במשך 20 שנה על שטח בבעלות פרטית - חלק מהשטח בתחום חוף הים, על מצוק הכורכר. תוכנית נוספת בסקר היא תוכנית בנייה בקיבוץ נחשולים שלא מומשה במלואה במשך כ-40 שנה. התוכנית "מאפשרת בנייה לתיירות ולמגורים בתחום חוף הים במרחק של כ-30 מ' מקו החוף"; הסקר כולל גם, בין השאר, שתי תוכנית בנייה בחוף בצת שלא מומשו.
במחוז חיפה מתייחס המסמך לתוכנית לפיתוח חוף הכרמל, שבה לשם בניית מלונות "נדרש לייבש את הים על מנת ליצור מרחק של 100 מטר בין קו הבנייה לקו המים. הייבוש יגרום להפרה משמעותית של הסביבה החופית".
בנוסף מתייחס המסמך, בין השאר, לתוכניות בנייה במרינה של הרצליה, בדרום חוף אשדוד, צמוד לשמורת הטבע חולות ניצנים ולתוכנית באשקלון.
מאבק במסדרונות הכנסת
במקביל לעבודת המטה הזו, וללא קשר אליה, מנסים גם בכנסת לשנות את המצב האבסורדי שנוצר. בימים אלה מתנהל מאבק במסדרונות הכנסת, מאבק שהוא בבסיסו רעיוני; ניסיון לשנות את התפיסה הארכאית לגבי תכליתו של חוף, לגבי הזכויות של הציבור בו, וגם לגבי זכויותיהם של יזמים שמבקשים לבנות עליו. חבר הכנסת אלון טל, פרופסור למדיניות סביבתית, ואנשי משרדו, חיים את המאבק הזה מאז כניסתו של טל לתפקיד במסגרת כהונתה של הכנסת ה-24 ב-2021. ח"כ טל ניסח והגיש יחד עם עמותת אדם טבע ודין וחברי כנסת נוספים את הצעת החוק "שמירת הסביבה החופית (בחינה ועדכון של תוכניות ישנות)".
"בכל שנה שבה התיקון לא נמצא בספר החוקים - אזרחי ישראל מאבדים רצועות חוף יקרות מפז לידיהם של יזמי נדל"ן", אומר ח"כ טל. "החוק מ-2004 לא הצליח לעצור תוכניות ישנות, אך ורק בגלל אילוצים פוליטיים. ישנן רצועות חוף טבעיות ויפיפיות שנעלמו כתוצאה מכך אל מתחת לאספלט ולבטון. יש לנו הזדמנות חד פעמית לתקן - תיקון שעליו הילדים של כולנו יגידו לנו תודה".
"חשוב להבין את האבסורד", ממשיך ח"כ טל, "יזמים שהגישו תוכניות לפני עשורים, קיבלו את אישור ועדות התכנון והתחייבו למדינה לממש את התוכניות ישבו ולא עשו כלום. כעת הציפייה היא שהמדינה תאשר באופן אוטומטי תוכנית מיושנות ולא רלוונטיות בעליל. ישנן תוכניות שאושרו עוד בשנות ה-60 של המאה שעברה! העולם השתנה - יש היום משבר אקלים ועליית מפלס פני הים, יש הבנה תכנונית בנושא שטפונות ומי נגר, יש מצב בו דור שלם אינו מסוגל לרכוש דירה כי יש מחסור אדיר. התוכניות הללו פשוט לא רלוונטיות מבחינה ערכית ותכנונית - זו לקונה בחוק".
מהו תוכנו של החוק החדש שמוצע ומה עומד לקרות במסגרתו?
"החוק הוא למעשה הוראת שעה, חקיקה שתחול למשך זמן מוגבל והיא נועדה לספק מענה למצב שנוצר, ובו למעשה, על אף החוק - המציאות בשטח מאיימת לפגוע במה שנתפש כזכות הציבור ליהנות באופן שוויוני מהחופים, שהם נחלת הכלל".
לפי ההצעה, בתקופה שבה יחול החוק ייעשה מאמץ מרוכז לבחינת התוכניות הקיימות שאושרו בסביבה החופית לפני כניסת חוק שמירת הסביבה החופית לתוקף, ואת מידת התאמתן לעקרונות החוק ולתוכניות הארציות והמחוזיות הקיימות. הוועדות המחוזיות ירכזו את כל התוכניות הישנות הקיימות בתחומן ויעבירו אותן לבחינת הוועדה לשמירת הסביבה החופית. לאחר מכן, ניתן יהיה להמשיך בביצוע התוכניות הישנות שהוועדה מצאה כי אינן דורשות התאמה, ואילו לגבי התוכניות שלגביהן נמצא כי נדרשת התאמה, הרי שזו תבוצע באמצעות הגשת תוכניות חדשות לאותם אזורים, שיגבילו את הבנייה שתוכננה באזורי החוף".
בחוק אין כל התייחסות להתחממות הגלובלית
אחד הדברים שממחישים עד כמה לא נתנה המדינה דעתה באופן מספק לסוגיה בשנים האחרונות, לפחות לא באופן רשמי וממוסד כפי שהיה צריך להיות, היא העובדה שאין כל התייחסות בחוק להתחממות הגלובלית ולעליית מפלס המים. ההתחממות הגלובלית, כפי שכבר הבנו, לא רק שאינה פוסחת על מדינתנו - אלא רלוונטית עבורה בתור היותה Climate Hot Spot - כינוי לאזור שבו שינויי האקלים מורגשים באופן רב יותר. שינויי האקלים שמביאים עמם אירועי מזג אוויר קיצוניים, סערות ושיטפונות רק מחדדים עד כמה הבנייה בקו 300 מטרים מהחוף, ועל אחת כמה וכמה בקו 100 מטרים מהחוף - היא בעייתית.
"שינויי האקלים, גידול האוכלוסין והעלייה בביקוש לחופים באופן כללי חייבים להניע מהלך שיהיה אפקטיבי עם ראייה לעתיד", אומרת יעל דורי, ראשת תחום תכנון בעמותת אדם טבע ודין, שהיה לה חלק בניסוח החוק יחד עם עו"ד אלי בן ארי.
"שינויי האקלים, גידול האוכלוסין והעלייה בביקוש לחופים באופן כללי חייבים להניע מהלך שיהיה אפקטיבי עם ראייה לעתיד"
יעל דורי, עמותת אדם טבע ודין
הטענה כי בישראל נהוג "פיצוי יתר" ליזמים
כדי לצמצם ככל שניתן את הפגיעה במי שהתוואי החדש מפריע לזכויות שניתנו לו במסגרת התוכניות הישנות, מציעים חברי הכנסת לאפשר לקבוע מנגנון לניוד זכויות, כלומר מתן זכויות במגרש אחר במחוז או במגרש המצוי בקרקע של רשות מקרקעי ישראל. בחלק מהמנגנון תינתן חוות דעת שמאית, שתבטיח מתן חלופה שוות ערך כלכלי. אלא שיש מי שחושב שמנגנון מתן הפיצויים לבעלי קרקעות שייעודן השתנה בישראל מוגזם.
לדברי פרופ' רחל אלתרמן מהטכניון, מתכננת ערים ומשפטנית, וחוקרת בכירה במוסד שמואל נאמן, שעוסקת בחוקי החופים במשך שנים ישראל היא הקיצונית ביותר במתן פיצויים לבעלי קרקעות שייעודן השתנה ביחס למדינות ה-OECD. ומגדירה את הפיצוי הניתן במדינה כ"פיצוי יתר".
לטענתה של פרופ' אלתרמן, הגישה הבריאה לזכויות בנייה היא כזו אשר כוללת בתוכה גם את ההבנה שקיים סיכוי שיחול שינוי ביכולת שלנו לממש את הזכויות הללו, וכי "הדבר תלוי גם באינטרס הציבורי הרחב, ומושפע ממגוון גורמים - כמו למשל משבר האקלים. לכן, יש מדינות שמגבילות את תוקף זכויות הבנייה למספר שנים, כמו שוודיה שנותנת טווח של 5 עד 15 שנים, וגרמניה שמפסיקה את היכולת לממש את הזכויות בתום 7 שנים".
ח"כ טל מסכים עם עמדתה של פרופ' אלתרמן: "לצערנו, המדינה כשלה ועדיין כושלת בהגנה על נכסי הטבע היקרים שיש לנו ועל הזכות של אזרחי ישראל ליהנות מסביבה בריאה, טבעית ונקייה. המאבקים הסביבתיים במדינת ישראל הקטנה אף פעם לא נגמרים - תמיד יש בעלי אינטרסים שרוצים לזהם או לחמוד לטובתם הפרטית על חשבון טובת הכלל. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להפוך למדינת אספלט, רק בגלל קומץ בעלי אמצעים מקושרים".
לדבריו אותם בעלי אינטרסים "מנסים ועוד ינסו למנוע את החוק, אבל הציבור בישראל – מכל קבוצות האוכלוסייה השונות, כל כך תומך, שאין לנו אלא לפעול בנחישות ולעשות הכול כדי להעביר את התיקון הנחוץ הזה. עלינו להצליח ולגייס את הציבור למאבק הזה, כדי לתת להם ׳קונטרה׳".
"מנסים ועוד ינסו למנוע את החוק, אבל הציבור בישראל כל כך תומך, שאין לנו אלא לפעול בנחישות ולעשות הכול כדי להעביר את התיקון הנחוץ הזה. עלינו להצליח ולגייס את הציבור למאבק הזה"
ח"כ אלון טל
"לא לוותר, גם אם זה לוקח שנים ונראה בלתי אפשר"
ומה יש לעדי לוסטיג, הפעילה הוותיקה, שזכתה בפרס השר להגנת הסביבה למצוינות סביבתית לשנת 2010, לומר על כל זה? "לא לוותר גם אם זה לוקח שנים ונראה בלתי אפשרי, זה כל כך חשוב. אני הייתי ילדה שגדלה במסדרונות הכנסת ובוועדות תכנון, אבל לא הייתי מוכנה לוותר בשום רגע", היא אומרת וממליצה לפעילים "לפעול מתוך אמונה, ולזכור לומר מה כן, לא רק מה לא".
עד כמה שזה יישמע מוזר, עדי נאבקת עם המילה מאבק: "היום אני מבינה שמה שעשיתי הצליח במידה רבה דווקא בגלל הפוזיטיביות, בגלל שידעתי לומר, ואמרתי - מהי התוכנית שאנחנו מציעים במקום. כשהקמנו את הוועד אמרנו שאנחנו מצילים את חוף פלמחים, לא נאבקים; ביקשנו גן לאומי לדורות הבאים", ואכן כתוצאה מהמאבק שהיא הובילה הוכרז חוף פלמחים כגן לאומי – שטח פתוח, לטובת הציבור.
ניכר כי משהו מהרוח הילדותית שמסרבת לקבל "גזרות משמיים" קיים בכל אחת ואחד מהפעילים שעושים הכול כדי להגן על החופים של כולנו. נקווה שהפעם, ניסיון המחוקקים יצלח, ולצידה של הרוח והתושייה - יעמוד גם החוק, למען האזרחים.