בהמשך לפניית שרת האנרגיה, רשות החשמל מפרסמת לעיון הציבור מסמך היוועצות מקיף הכולל המלצות לקביעת מדיניות בנושא הטמנת קווי מתח עליון. המסמך כולל סקירה של המצב הקיים, פירוט של האתגרים בתכנון ופיתוח רשת החשמל בישראל, סקירה הנדסית וטכנולוגית של פתרון ההטמנה, פירוט חלופות שונות והצעה לעקרונות הטמנה בישראל, הכול לצד אומדן של העלויות והתועלות הנובעות מאימוץ המדיניות. המסמך אשר מפורסם היום לקבלת התייחסות הציבור, הוא שיהווה בסיס להמלצה סופית של הרשות, שתוגש לשרת האנרגיה.
פיתוח רשת ההולכה הוא חלק חיוני ובלתי נפרד מהיכולת של ישראל להתמודד עם הביקוש ההולך וגובר לחשמל. הביקוש הנוכחי, כמו גם התחזית לעתיד, מושפעים ממספר גורמים; גידול אוכלוסין, צמיחה כלכלית, התייעלות אנרגטית מהווים חלק מהם. ישנם מספר גופים שונים המבצעים הערכות באשר לביקוש העתידי, והצפי לשנת 2030 נע בספקטרום שבין 97.2 מיליארד קוט"ש המייצג גידול שנתי ממוצע מוצע של 2.7% בשנה, עד כ-106 מיליארד קוט"ש בשנה, המייצג גידול שנתי ממוצע של 3.5%. כך או כך מדובר בקצב גידול מהיר בייחס למדינות ה-OECD, אשר מצריך בין היתר את פיתוחה של רשת ההולכה.
המצב הקיים
כיום, על אף הצורך בפיתוח רשת החשמל, ועל אף תוכניות הפיתוח הקיימות אשר מבוססת על תחזית ביקושים ומיקומם ועל תחזיות מיקומי מתקני הייצור – רבים הם האתגרים בדרך למימוש. לאחר תהליך קבלת האישורים הרגולטוריים הנדרשים, מקודמות התוכניות באמצעות תכניות מתאר למקטעי הרשת וקבלת היתרי בניה והרשאות. את כל זה מיישמת בהתאם חברת החשמל. אולם, מעבר רשת החשמל משפיע על גופים תכנוניים רבים, והדבר דורש תיאום מול כולם, מה שמביא לרוב לעיכובים משמעותיים של התוכניות. במצב שבו מצויה ישראל ולאור קצב גידול הביקוש – ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה לבזבז את הזמן הזה.
בטיוטת מסמך המדיניות אף מציינים אנשי הרשות כי העיכובים גורמים להימשכות הליכי התכנון והעמקת הקונפליקטים מול בעלי עניין, רשויות מקומיות, יישובים, חברות התשתית וארגוני סביבה. "כתוצאה מכך", נטען במסמך, "עולה הכרח לביצוע וקידום פרויקטי גישור זמניים על מנת לשמור על אספקת חשמל סדירה, אשר אינם בהכרח יעילים מבחינה כלכלית, תכנונית וסביבתית. אחת המשמעויות העיקריות של כשל זה היא עיכוב ואף מניעת חיבור פרויקטי ייצור ובפרט מתקני ייצור באנרגיה מתחדשת אשר מרוחקים יותר ממוקדי הביקוש". במילים אחרות, מלבד השיקול הכלכלי, יש להתחשב בהפסדים נוספים שנגרמים למדינה ולאזרחיה כתוצאה מעיכוב הפיתוח. חמורה אף יותר היא האפשרות שמוזכרת במסמך לפיה "ללא צמצום הפער עשוי להיות מצב בו תהיה בעיה באספקת החשמל", זאת מאחר שלא יהיה ניתן לחבר אתרי ייצור חדשים, בעוד שהביקוש לחשמל רק גדל.
הפתרון: הטמנה
הטמנת קווי הולכה היא איננה פרקטיקה רווחת בעולם כחלק מאסטרטגיית ניהול רשת חשמל. אולם, ההבנה בקרב אנשי הרשות באשר לצורך בהטמנה (בתנאים מסוימים), התקבלה עם סיום עבודת מחקר הכוללת את בחינת החלופות אל מול האתגרים למשק החשמל; אתגרים עמם מתמודדת ישראל כבר היום, וגם כאלה אשר צפויים להופיע בהמשך ואף להחריף. "בעשורים הקרובים צפויה ישראל להפוך לאחת מהצפופות בעולם. בחינת הטמנת קווי מתח עליון היא חלק מהעבודה הנעשית לתכנון רשת חשמל העונה על צרכי המשק המקומי", מציינת שרת האנרגיה קארין אלהרר.
החלופה המובאת במסמך בתור זו המועדפת היא קביעתם מראש של קריטריונים להטמנת קווי חשמל. אם השרה תקבל את ההצעה, בסופו של תהליך ההיוועצות והמשוב הציבורי, יתבטא הדבר בשינוי המדיניות הקיימת. כיום אין מטמינים קווי הולכה במתח עליון, למעט בשטחים מבונים ובמקרים חריגים מאוד. הפרקטיקה הזאת התקבעה לאורך השנים בשל יתרונות הרשת העילית; אמינות אספקת החשמל, עלויות נמוכות להקמה ולתחזוקה, והקלות היחסית שבטיפול בתקלות.
ואולם, יו"ר רשות החשמל יואב קצבוי מסביר כי אנחנו חייבים לבצע שינוי תפיסתי. השילוב של אנרגיות מתחדשות במערכת החשמל בישראל, לצד מגמות אחרות כמו כניסת רכבים חשמליים, דורשים פיתוח של מערכת הולכת החשמל בהיקפים שטרם הכרנו. "על מנת לעמוד באתגר זה, אסור להסס לבחון מחדש פרדיגמות שונות, גם כאלו שמלוות אותנו שנים רבות. במדינה צפופה וקטנה כמו ישראל, ההשפעה של פיתוח כה משמעותי של רשת ההולכה היא מכרעת", מציין קצבוי.
בחלופה המועדפת מוצע לקבוע סט קריטריונים בייעודי קרקע ספציפיים, שההטמנה בהם תהיה תלויה בהסכמה של מוסדות התכנון, ובהמלצת מנהל המערכת לפיה שההטמנה הינה החלופה המתאימה ביותר. אז תתקבל הכרה תעריפית על קווים תת קרקעיים שיעברו בייעודים אלה. בתוך כך יתאפשרו חריגות של מקטעים קצרים ייחסית אשר יוכלו להישאר עיליים. כמו כן, כאשר לפי מנהל המערכת ישנו חשש לסיכון מוגבר לשרידותם של קווים, לאמינות אספקת החשמל, או לפגיעה סביבתית גבוהה יותר בהשוואה לאי ההטמנה – למקטעי קווים אשר אמורים להיות מוטמנים בהתאם לקריטריונים – ניתן יהיה להעבירם באופן עילי.
יש יתרונות מספר לאפשרות זו אל מול המשך המצב הקיים, או אל מול חלופה קיצונית אף יותר של ברירת מחדל של הטמנת כל הקווים החדשים. ראשית היא מהווה פתרון לצווארי בקבוק ולצמצום קונפליקטים תכנוניים וסביבתיים; היא מאפשרת חסכון בייעול לוחות הזמנים ואף צמצומם; היא מאפשרת להתחשב בתועלות שמעבר לשוק החשמל – כמו למשל אלה הסביבתיות; היא מייצרת וודאות מסוימת למנהל המערכת ולחברת החשמל במקרים בהם ההטמנה תוכר תעריפית – והכל תוך יישום פשוט יחסית.
עם זאת, החלופה המועדפת על הרשות היא איננה נטולת חסרונות. מדובר בחלופה יקרה משמעותית יותר ביחס למה שנדרש כחלק מהמשך המצב הקיים, קווי מתח עליון מוטמנים עולים כפי-5 בהשוואה לעיליים. כמו כן, קיימת תלות באימוץ המדיניות על ידי מוסדות התכנון, כמו גם היצמדות למדיניות כפי שהיא אושרה מראש, מבלי היכולת לבצע בה שינויים והתאמות בכל מקטע ומקטע. עוד, מכירים ברשות החשמל בכך שבמסגרת זו יתכן ויופנו לחצים על ידי בעלי עניין מתוך התנגדות במקרים החריגים שיאושרו כחלק מסל שיקול הדעת הניתן לשרה, וללא הצדקה תכנונית-סביבתית.
יתכן כי המשוב הציבורי ותגובתם של בעלי עניין ושל ומוסדות התכנון יביאו לשינויים במתווה המוצג במסמך, ויבואו לידי ביטוי בהחלטת השרה אלהרר; לכך מודעים היטב ברשות החשמל. עם זאת קשה להתווכח עם האתגר העצום בפניו עומדת מדינת ישראל בכל הנוגע למשק החשמל, ולצורך לפתח את רשת ההולכה, אשר יעילות משפיעה ישירות על היכולת שלנו להשתמש בחשמל המיוצר בתחנות הכוח השונות במדינה.