"פשע סביבתי" או "עוצמה ויזמות"? מדי יומיים-שלושה נחסמים כבישים ברחבי הגולן, ולהבים ענקיים ושנויים במחלוקת מטפסים אל עבר הרמה. הרוח הישראלית נושבת בעיקר בגולן, ושם, לאורך הגבול עם סוריה, צומחות הטורבינות. חווה אחת כבר פועלת חצי שנה בעמק הבכא, חווה שנייה מוקמת בימים אלה ליד תל פרס, ובעוד חודש תתחיל הקמתה של חווה שלישית ממזרח לכפרים הדרוזים. מדובר בפרויקטים גדולים של אנרגיה מתחדשת, חשמל ירוק - ללא זיהום אוויר. אז למה הטורבינות האלה קורעות את הגולן ומסכסכות בין תושביו?
חזית ראשונה: מגיני הציפורים נגד הטורבינות
לטענת צפרים, להבי הטורבינה פוגעים בציפורים במעופן וגורמים להן נזק קטלני. חוות הרוח שמוקמת ליד תל פרס נמצאת על הנתיב של הנשרים – והסכנה שנשקפת להם מהטורבינות אמיתית וקטלנית. "הציפורים לא התפתחו אבולוציונית עם טורבינות בשמים. הטורבינות פוגעות בהן כשהן מחפשות מזון. 4 חוויאים כבר נהרגו מטורבינות בעמק הבכא. העובדות מדברות בעד עצמן", טוען ליאור כסלו, צפר וחלאי ממושב רמות.
נדב ישראלי ממרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע מוסיף: "על הטורבינות האלה הולכים למות נשרים ורחמים, אין בכלל ספק. זה עצוב. אין הרבה נשרים. אני לא רוצה לעצור שום דבר, אני רק רוצה לדאוג לחיים של הנשרים והרחמים והדורסים בישראל. אני מרגיש שזאת האחריות שלי".
בשלבי אישור התוכניות, לקחו בחשבון שייפגעו עטלפים וציפורים. בלחץ הירוקים, הוועדה לתשתיות לאומיות, ות"ל, מתחה קו אדום לגבי הנשרים והרחמים שנמצאים בסכנת הכחדה. הוות"ל חייבה את החברה שתפעיל את חוות הרוח שליד תל פרס להקים מערך למניעת תאונות. המערך אכן מרשים ויקר, אבל המדען הראשי של רשות הטבע והגנים מתריע שעד כה נשרים ממושדרים שהגיעו לקרבת הטורבינות, לא זוהו כלל.
"אם ציפור נכנסת לטווח של 520 מטר מהטורבינות, הן כבות", מספר אודי לשם, מנהל 'משטר ההפעלה', של חברת הנלייט. "המערך הזה עובד בהצלחה בעולם, אין סיבה שלא יעבוד פה". אך דבריו של כסלו מספרים סיפור אחר: "זה פשע סביבתי אחד גדול. גרם לסכסוכים בין שכנים. כולם כועסים על כולם".
חזית שנייה: תושבי ההרחבות נגד החברים הוותיקים
הכסף מהשכרת האדמה לטורבינות נכנס לחברי הקיבוצים וחברי המושבים. חברי ההרחבות אינם נהנים מדמי השכירות, והם בדרך כלל המתנגדים הגדולים. הם טוענים שהרעש המונוטוני שמשמיעה הטורבינה מטריד ומעיק ושקיימת סכנה בריאותית בגלל הרעש וריצוד האור – אבל עד היום לא נמצא מחקר רציני שתומך בטענה זו.
הטענה המרכזית של המתנגדים היא הפגיעה בנוף. "מדינת ישראל היא מדינה קטנה מאוד, נשארו מעט מאוד אזורים שהם לא נגועים", אומר טל פלטר, בעל יקב בעין זיוון. "בעצם לקחו אזור שהוא גם מבוקש וגם לא נגוע, ופשוט הפכו אותו לאזור תעשייה". מנגד יוסי מוסג'ד, מנהל המשק של קיבוץ מבוא חמה, טוען שמדובר בבעיה סובייקטיבית: "יופי זה בעיני המתבונן. בעיני הטורבינות מרשימות".
חזית שלישית: המערכה בכפרים הדרוזים
51 בעלי אדמות דרוזים חתמו הסכם עם חברת "אנרג'יקס" להשכרת השטחים שלהם לטובת טורבינות, וכבר התחילו לקבל דמי שכירות - החל מ-60 אלף שקלים בשנה ועד 120 אלף לחלקה בת פחות מדונם. אך לפתע, לפני כשנתיים התעוררה המחאה. אולי בגלל קנאתם של אלה שלא חתמו, ואולי בגלל שמועות שהגיעו לאוזניהם של השיח'ים על ההשפעות השליליות של הטורבינות.
"הטורבינה משפיעה על העובר של האישה", טוען שיח' עז אל-דין שמס ממג'דל שמס. "אפילו יש עוד מחקרים שאומרים שהטורבינות משפיעות לרעה על פוריות הגבר. תגיד לי האם אתה מסוגל לסבול להתעורר 25 שנה כשאתה רואה את הטורבינות מסתובבות לך מול הפנים. אנחנו מוכנים למות על האדמה הזאת ולא ניתן לשום אנרג'יקס, ולשום ממשלה שבעולם, לחמוס את השטחים שלנו ואת הרכוש האישי שלנו".
הטורבינה הקרובה ביותר לבתים תהיה במרחק קילומטר ו-200 מטר, אבל זה לא מרגיע את השיח'ים. אל תוך הקלחת נכנסו גורמים פרו-סוריים שמשפיעים במיוחד על דור הזקנים. שיח' תאופיק חלבי ממסעדה תלה את התנגדותו לטורבינות בזיקה של האדמה לסוריה: "האדמה הזאת היא סורית. בגלל שזה סורי, אסור לעשות טורבינות אצלנו כאן".
הטיעון המשמעותי ביותר של מתנגדי הטורבינות באשר הם, הוא שגם אם ימומשו כל התוכניות, רק 2.5% מייצור החשמל בישראל יגיע מאנרגיית רוח. התומכים, ובתוכם משרד האנרגיה, אומרים שגם זה משהו, בעיקר מאחר וייצור החשמל מהשמש לא מתקדם בקצב הרצוי.
"מי ששם פה טורבינות, שלא יקנו את הפירות ממנו ושהתיירות שלו תוחרם, אני לא מסתיר את זה, אני אומר את זה גם בפה מלא", מסכם כסלו את הסכסוך היצרי. "מי שפוגע בסביבה ופוגע בשכנים שלו, צריך להיפגע בחזרה". אך כשעוד ועוד טורבינות קמות בגולן, נראה שמאבקם של המתנגדים חסר תקווה ממשית.