הפסולת בחופים ובים פוגעת במערכת האקולוגית הימית, ולא פחות משהיא פוגעת בבעלי החיים, היא פוגעת בנו, בני האדם. רשתות הרפאים וציוד הדיג שננטש, הפלסטיק באוקיינוסים מגיע לצלחת שלנו, המגוון הביולוגי נפגע - כל אלה מורידים את איכות החיים שלנו.
חופי מדינת ישראל מהווים גם מקור לפסולת בפני עצמם וגם אתר נחיתה לפסולת מהים, שמקורה במדינות שכנות. לכן, בשנת 2019 הוקמה במסגרת הניטור הלאומי בים התיכון, תוכנית לניטור פסולת בחופי ישראל ובשטחה הימי.
"כחלק מהמחוייבות של המדינה כחלק מאמנת ברצלונה, שאחד הפרקים בה נוגע לניטור פסולת, הוקמה תוכנית ניטור פסולת ישראלית", מציין ד"ר דרור צוראל, מרכז מדעי לניטור ומחקר בים ביחידה הארצית להגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה. "ד"ר יעל סגל, מהמכון לחקר ימים ואגמים, הקימה למעשה במו ידיה את המערך הזה". המטרה - לזהות מגמות בפסולת הסביבה הימית והחופית ולהעריך את השפעתם על הסביבה ועל בריאות בני האדם.
מחקר חדש, אשר נערך בשנים 2019-2021 כחלק מהתוכנית, וכולל את ממצאיה, פורסם לאחרונה כמאמר בכתב העט המדעי Coastal Management. מגפת הקורונה, שהחלה בשנת 2020, יצרה תנאי מעבדה לבחינת ההשפעה של מגבלות על פעילות אנושית בחופים.
המאמר מציג את השפעת הסגרים שהתרחשו בזמן מגפת הקורונה על כמות הפסולת שנוטרה בחופי ישראל בהשוואה לשנים שקדמו למגפה. הוא מראה שתוכנית אזורית לצמצום כמות הפסולת שמגיעה לחופים תגרום לשיפור משמעותי באופן כמעט מידי בבעיית הפסולת החופית בישראל.
ממצאי הניטור המרכזיים
חלה ירידה של כ-48% בכמות הפסולת למטר מרובע בשנה הראשונה של המגפה ושל כ-34% בשנה השנייה של המגפה, כאשר עיקר הפסולת שבה נמדדה ירידה הייתה פסולת פלסטיק. כמו כן, הופיעו פריטים חדשים בחופים, דוגמת כפפות ומסיכות חד פעמיות, תוצאה של העלייה החדה בשימוש בהם על ידי כלל האוכלוסייה.
ההשוואה בין שנות המגפה לשנים שלפני המגפה מצביעה על ירידה בכמות הפסולת הן ממקור מקומי והן ממקורות זרים, ממצא שתואם את המציאות שבה סגרים וצמצום הפעילות בחופים היו מנת חלקם של אזרחים ממדינות נוספות.
לצד העובדה שצמצום משמעותי של הפעילות האנושית בחופים מביא לירידה מיידית ומשמעותית בכמות הפסולת, הפסולת לא נעלמה לחלוטין. לדברי ד״ר צוראל, משמעות הדבר היא שישנה פסולת שמצטברת בסביבה הימית ונשטפת לחופים, גם כאשר לא ׳נוצרת׳ פסולת חדשה בסביבה החופית.
עדיין, "אני די אופטימי נוכח התוצאות האלה", מספר ד"ר צוראל. "כשהופסקה הפעילות האנושית בים, ראינו צניחה משמעותית של כמעט מחצית מהפסולת, וזה מוכיח שיש פוטנציאל אדיר לשינוי, שינוי מהיר למדי". כפי שמציין צוראל, בתוך הפוטנציאל הזה גלום גם יתרון כלכלי, כי הפחתה בפסולת משמעה גם הפחתה בתקציב הנדרש לניקיון החופים מהרשויות.
השכונה הקשה והאחריות הבין-לאומית
ד"ר צוראל מסביר כי כחלק מניטור הפסולת, ישנו מנגנון אשר מאפשר להבדיל בין פסולת שמקורה מחוץ לישראל, לבין פסולת ישראלית. ניתוח ברקודים על מוצרים מראה כי הפסולת החוץ-ישראלית מהווה 22-57% מכלל הפסולת בסביבה הימית; גם היא פחתה בימי המגפה בסדר גודל דומה. "זה מחדד אצלנו את ההבנה ששיתוף פעולה בינלאומי הוא חיוני, והוא שיאפשר לנו להגיע למצב שבו אנחנו מוסיפים ׳אפס אחוזי פסולת׳ לסביבה הימית".
לכאורה, ירידה בכמות הפסולת אחרי הפסקת פעילות אנושית בסמוך לחוף לא אמורה להפתיע במיוחד. אבל, מסביר ד״ר צוראל, בהיעדר היכולת לייצר בימים שבשגרה ניסויים שכאלה במעין תנאי מעבדה, קשה לומר משהו באופן ודאי, בטח עבור מדענים שכל מסקנה שלהם חייבת להיות מגובה בנתונים. "בהמשך יהיו לנו נתונים מהתקופה של החזרה לשגרה אחרי הסגרים, ואז ונבין תהיה התמונה מלאה עוד יותר".
לא כל הזיהום מקורו בישראל, ולא תמיד הפסולת בסביבה הימית תוצאה של זריקה מכוונת והפרה בוטה של החוק. "יש זיהום שמגיע ממספנות מצריות למשל, יש פסולת שמושארת לגדות נחלים שונים אשר הגשם שוטף אל תוך הים. בביירות יש מזבלה שאנחנו מודעים אליה, כשלא מפנים אותה אנחנו רואים את התוצאות כאן אצלנו. למען האמת, המדינות השכנות לא רק מהוות מקור פסולת, הן גם ׳קולטות׳ פסולת ישראלית בגבולותיהן".
עיקר הפסולת מסווגת בתור פלסטיק, והיא מהווה 80% מכלל הזיהום. אבל, כאמור, לא כולה בהכרח נובעת מזריקה ישירה. ״לעתים פסולת פלסטית שנזרקה הרחק מהחוף, כמו שקית ניילון, עלולה להגיע לים בעזרתה של ציפור שנשאה אותו איתה, לעיתים גם כן בעל כורחה״. פסולת דיג מהווה 12%, גם היא עשויה לכלול פלסטיק, אך מה שמבדיל אותה זה העובדה שהיא נגרמת מפעילות הדייגים ונוכחות ציוד הדיג; לעיתים רבות "רשתות הרפאים" שנותרות בים, הן תוצאה של היעדר הקפדה מספקת על פרקטיקות הגונות במסגרת דיג.
יש גם נייר, בדלי סיגריות, ואפילו שאריות תחמושת. ״זה מאפיין בעיקר את חופי אשגוד, בגלל הקרבה לבסיסים. אנחנו בדרך כלל לא חושבים על פעילות צבאית בהקשרים האלה, אבל ירי הכדורים בסוף מביא תרמילים רבים לקרקעית״. פיצוח של הרכב הפסולת מסייע בהבנת המקורות, ובטיפול ממוקד יותר בבעיה, ״מה שהכי חשוב זה מניעה של השלכת פסולת במקור״.
מה לגבי שיתוף פעולה עם השכנות?
בתור מי שאראי על הניטור הלאומי, ד"ר צוראל והמערך שלו הם חלק ממערכת ניטור כללית של האזור, אשר מנוהל על ידי האו"ם. "כשאנחנו מתכנסים, כולנו יושבים בחדר אחד ומדברים מדע, לא מערבים פוליטיקה". מדובר אכן בבעיה שחוצה גבולות ויבשות, ושיתוף פעולה בינלאומי הוא תנאי הכרחי להיפטר ממנה לגמרי. "אנחנו אמנם נלחמים אחד בשני, אבל זוהי איננה אשמת הדולפינים".
בסופו של דבר, גם ככל שהדבר נוגע להתקדמות בינלאומית בפתרון הבעיה, החסם העיקרי הוא מימון. "מדינית צפון אפריקה למשל, הן לא מדינות עשירות. יש להן קו חוף ארוך למדי, והן לא תמיד יכולות לכסות ולטפל בכל מטר ומטר באותה האדיקות", מציין ד"ר צוראל. "כך או כך, משמח לשתף שלפחות בתחום הזה, שיתוף הפעולה הוא בהחלט משהו שמודעים לצורך שלו בכל הצדדים שלוקחים יד ביוזמה".