לוח האבן הייחודי התגלה במסגרת חפירות ארכאולוגיות שנערכו בירושלים לפני יותר מעשור. כעת, לאחר שפוענחה הכתובת שבמרכז הלוח, מתברר כי היא נושאת את המילים "ארור", "מת" ו"תמת".
הממצא התגלה בשנת 2010 סמוך למעיין הגיחון שבגן הלאומי עיר דוד בחפירות שניהל הארכאולוג אלי שוקרון. בחפירות התגלה מקדש שכלל מצבה – ובתוכו נמצא לוח האבן העתיק. ההערכה היא שהכתובת שהלוח נושא היא למעשה קללה שמכוונת נגד שר העיר ירושלים, שתפקידו מופיע במרכז הלוח.
הלוח עשוי מאבן גיר מלבנית עם שוליים מסותתים ברוחב 26.7 ס"מ ובאורך 20.8 ס"מ. על אף שהלוח לא נמצא בשלמותו, הכתובת שמופיעה עליו השתמרה היטב, והיא מורכבת מ-20 מילים ומ-63 אותיות בכתב פרוטו-כנעני קדום.
הממצא מתוארך לסוף תקופת הברונזה התיכונה או לתקופת הברונזה המאוחרת. עשרה סימני חורים שמופיעים על הלוח מסודרים באופן שנראה כמו צורת ראש, ונראה כי הם נעשו במכוון כאקט סמלי של פולחן.
את הכתובת הנדירה פענח פרופ' גרשון גליל, ראש המכון לחקר המקרא וההיסטוריה העתיקה, ישראל, והחוג לתולדות ישראל ומקרא באוניברסיטת חיפה. "הכתובת החדשה מלמדת שירושלים הייתה לא רק עיר מבוצרת וחזקה אלא גם מרכז תרבותי חשוב מאוד, שבו חיו סופרים מעולים שהיו מסוגלים לכתוב את הכתובת המונומנטלית החשובה הזאת", הוא מספר.
"התגלית מלמדת על האמונות של אנשי העיר"
הכתובת מלמדת ככל הנראה על סכסוך בין מי שכיהן כשר העיר – הפקיד הבכיר ביותר של מלך ירושלים, לבין כוהנים ופקידים אחרים של המלך. ייתכן והסכסוך היה קשור בסוגיות כמו תשלומי מיסים ומענקים למקדש. סכסוכים בין שר העיר לתושבים מופיעים כמה פעמים במקרא, בין היתר בסיפור אבימלך ושר העיר זבל.
עוד אומר פרופ' גליל כי "עולות ממנה גם ידיעות על האמונות של אנשי העיר, לרבות הנוהג לכתוב קללות ולערוך טקסי וודו". הוא מסביר כי "בהיותה הכתובת הקדומה ביותר הידועה בארץ מסוג זה, יש להניח ששימשה דגם לסופרים וכוהנים נוספים בתקופות מאוחרות יותר ובמקומות שונים בארץ".
כתובות דומות שכוללות את התואר "שר העיר" התגלו באתרים ארכאולוגיים נוספים במזרח התיכון, וכך גם כתובות המכילות קללות. על כתבי המארות שהתגלו במצרים לדוגמה, הופיעו קללות שכוונו למלך ירושלים על גבי צלמיות וחרסים – שנופצו כאקט פולחני שאמור היה לגרום נזק לאויבי המצרים.
אלי שוקרון, שניהל את החפירה בשנת 2010 שבה התגלה הלוח, אומר כי "מדובר בממצא חשוב שכן הוא מסייע לתארך את הממצאים ליד מעיין הגיחון לתקופת הברונזה התיכונה ב.". לדבריו, "ממצאים נוספים שנתגלו באזור מלמדים שהביצורים האדירים ליד הגיחון המשיכו להתקיים ברציפות עד המאה השמינית לפני הספירה".
"הם מעידים על עוצמתה וחוסנה של ירושלים הכנענית, וגם של ירושלים, בירת האימפריה הישראלית בימי דוד ושלמה, שהייתה עיר מבוצרת וכללה חומות שגובהן השתמר לגובה של שמונה מטר, ולרוחב של 3.5 מטר", מסביר שוקרון.