מחקר חדש של מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי של ארה"ב (NOAA) מצא כי ריכוזי הכימיקלים המזיקים הפוגעים בשכבת האוזון ירדו בקצת יותר מ-50% בשכבה שבאמצע האטמוספירה, הסטרטוספירה, לרמות שנצפו לאחרונה רק בשנת 1980. "הירידה המתמשכת מראה כי האיום על שכבת האוזון נסוג, עד מתחת לנקודה שהיא ממש אבן דרך בשנת 2022".
שכבת האוזון של כדור הארץ הינה חיונית להגנה על כל צורות החיים - מגידולים חקלאיים ועד לבני האדם - מפני קרינת השמש המזיקה. אותו מגן בסטרטוספירה של כדור הארץ התרוקן במשך עשרות שנים, מה שהעמיד את החיים על פני כדור הארץ בסיכון. המחקר החדש והנתונים שבו מעודדים למדי, ומראים יכולת מרשימה של הטבע להתאושש מהבחינה הזו, בהינתן הצעדים הנכונים מכיוון האנושות.
חלה גם ירידה בריכוזי הכימיקלים מעל אנטארקטיקה, אם כי איטית יותר, שם מופיע חור בשכבת האוזון מדי שנה. ב-NOAA מציינים כי שם הריכוזים ירדו ב-26% מאז השיא שנמדד באזור בשנות ה-90.
למרות מגמת הירידה, בשנת 2021 החור היה גדול מהרגיל - יותר מגודלה של אנטארקטיקה עצמה, אבל במנהל מציינים ששכבת האוזון האנטארקטית צפויה להתאושש "מתישהו בסביבות 2070".
איך הצלחנו לשנות את העתיד?
לפי מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה, תקנות בינלאומיות והיענות טובה לשמירה על התקנות שנועדו להגביל את השימוש בכימיקלים המזיקים הם הסיבה להתקדמות היציבה, שקרתה במשך שלושה עשורים.
סטיבן מונצקה, מדען בכיר במעבדת הניטור העולמית של NOAA, אמר שההתקדמות גדולה, אבל "יחד עם זאת, ההבנה שאנחנו עדיין רחוקים מלטעון מדעית שנושא דלדול האוזון נמצא מאחורינו – מחדדת את הצניעות אל מול מצב הטבע".
מדענים עקבו מקרוב אחר האוזון מאז שנות ה-80, אז התגלה כי חומרים כימיים מסוימים, שהם מעשה ידי אדם, פוגעים משמעותית בשכבת ההגנה החיונית של כדור הארץ. בשנת 1987, שבע שנים בלבד לאחר שהתגלתה בעיית דלדול האוזון מכימיקלים, קרה משהו נדיר בקנה מידה בינלאומי. כל מדינות העולם אשררו אמנה, המכונה פרוטוקול מונטריאול, שמטרתה להסדיר את כל השימוש בכימיקלים המזיקים, כדי להגן על כדור הארץ. האשרור הכולל של האמנה, שאף לא מדינה אחת נותרה מחוצה לה, קרתה בפעם הראשונה והיחידה עד כה בהיסטוריה.
בין אותן תרכובות כימיות, נמנים כלורופלואורופחמנים (CFCs), שאנשים התחילו להשתמש בהם בשנות ה-60 במזגנים, במיכלי תרסיס אירוסול, בקלקר ובמוצרי ניקוי תעשייתיים. לאחר השימוש בהם, ה-CFCs עושים את דרכם אל הסטרטוספירה, שם קרינה אולטרה סגולה מפרקת את התרכובות ומשחררת אטומי כלור, אשר יחד עם ברום, מסוכן לאוזון, על פי הסוכנות להגנת הסביבה של ארצות הברית.
האטומים הללו ידועים בהרס מולקולות אוזון; אטום כלור אחד יכול להרוס יותר מ-100,000 מולקולות אוזון, מה שאומר כי בנוכחות כמות הכימיקלים המיוצרת, "האוזון יכול להיהרס מהר יותר בהשוואה לקצב היווצרותו באופן טבעי".
הידרוכלורופלואורופחמנים (HCFCs) פותחו כחלופה זמנית ל-CFCs, מכיוון שיש להם אורך חיים אטמוספרי קצר יותר והם אינם משחררים כל כך הרבה כלור לסטרטוספירה בתגובה הכימית. עם זאת, יש להם עדיין את היכולת "להרוס את האוזון הסטרטוספרי", לפי NOAA, וגם ייצורם נאסר במדינות מפותחות בשנת 2020.
למרות שההצלחה עד כה מבטיחה, המדענים מבהירים כי המאבק לא הסתיים. "התאוששות שכבת האוזון היא לא תוצאה בטוחה של מה שהשגנו עד כה", אמרו המדעים בדו"ח. "התאוששות מלאה צפויה רק עם ירידות מתמשכות בכלור ובברום שבאטמוספירה בשנים הבאות, ובהינתן שמירה מתמשכת על מגבלות הייצור והצריכה המתוארות בפרוטוקול מונטריאול".