"ברגע שאתה רואה אותו, אתה מרגיש שזכית. חיה מיוחדת, מלכותית, בעל חיים מדהים, מכונת ציד מושלמת. יש פה את הדבר הכי מיוחד בטבע היום בישראל שאפשר לראות". כך מתאר חיים ברגר, מומחה לטורפים, את המפגש עם הקרקל - חיה חמקמקה, קטלנית וחשאית.
סוף העולם שמאלה
"בשביל המצוד שלו, הוא נעזר בנוצצים שיש לו באוזניים. הוא שוכב במקום שיש בו צמחייה שדומה למה שיש לו, וכשמתקרבת הארנבת, אולי צבי, אז הוא קופץ, תופס לו בגרון", מספר סאלם אבו-בלאיה, מחאן נפגשים במדבר. אבו-בלאיה זכה לראות את הקרקל פעם אחת בחייו, "לפני 8-7 שנים. הוא יצא מאיזה שיח, הסתכל עליי חזק, יש לו עיניים גדולות", הוסיף.
קרקלים מסתובבים בדרום אפריקה, במזרח התיכון והצפוניים ביותר בקזחסטן. בכל אחד מהמקומות הללו הוא נדיר. איש אינו יודע כמה קרקלים יש בישראל, פחות מ-100 פרטים זה בטוח, ואם רוצים לראות אחד, צריך לנסוע עד סוף העולם ואז לפנות שמאלה.
עם תחילת המסע, הדגיש בפנינו עופר הר-טוב, חיית שטח מעזוז, שהקרקל לא יתייצב בהתאם לרצונותינו. "אי אפשר לרצות לראות קרקל. אם הקרקל לא רוצה לראות אותך אז אין הרבה סיכוי. אני יכול להגיד לך את זה ב-35 שנותיי פה, תמיד כשחיפשתי אותם - לא מצאתי". לדבריו, גם המפגש עם הקרקל הוא מהיר וקצר: "אני לא חושב שהספקתי פעם אחת ובפעמיים שהצלחתי לצלם אז יצאו תמונות שלא ראויות בכלל, כי זה הכול נורא מהר קורה".
סרט מתח
חיים ברגר, מומחה לטורפים, יוצא מדי לילה לתצפיות באזור שדה בוקר, וקצת לפני הקורונה, זכה בפרס הגדול. "אני שומע צעקות אזהרה של שועלים ושל תנים. אז אנחנו מתקרבים, ומתקרבים, הקולות הולכים ומתגברים, זה כמו סרט מתח. אני מגיע, אני רואה קרקל עסוק בטריפה. הוא אוכל, לועס לו בנחת, והתנים מסביבו, השועלים מסביבו, צועקים, משתוללים, והוא אדיש. אני בלי מצלמה".
"אני מתקשר לתמר, אשתי, ואומר לה מילה אחת: 'קרקל'. היא עונה: 'אני באה'". הקרקל המתין בסבלנות לאישה, לילדים ולמצלמה. הוא סעד בנחת כשהשועלים ממשיכים להשתגע סביבו. "בשלב מסוים פשוט הוא קם, התמתח גם כן ליד מה שהוא אכל ונעלם. ואז התקרבנו לראות מה הוא אכל. מה הוא אכל? מה שהוא השאיר לנו זה ראש של שועל וזנב של שועל".
פליצי הקרקל
למרות שבמסענו לא ראינו את הקרקל בסביבתו הטבעית - לא נסיים את החיפוש ללא מפגש עם החיה האלופה הזו. בחווה של דנדן בולוטין, בין אופקים לנתיבות, יש חיות שרק אללה יודע איך התגלגלו לשם, ביניהן פליצי הקרקל, שהגיע מאימא נכה שלא הייתה מסוגלת לגדלו.
"הבת שלי הקטנה הייתה לוקחת ומרימה אותו, הוא היה פתאום נהיה כמו חתלתול כזה, לוקחת, שמה אותו במיטה ומכסה אותו. כשהוא גדל, הוא התחיל לעשות לה מארבים". הקרקל עבר לכלוב בחוץ, לכאורה כבר אין סכנה, אבל מומלץ לא להיכנס לשאננות. למרבה הצער, לא ניתן לשחרר אותו לטבע. "הוא לא יודע שהוא צריך לפחד מבני-אדם. הוא יטרוף חתולים וכלבים. לפעמים באים ילדים קטנים, רצים אל הכלוב, הוא רואה ארוחה בעיניים".
אז אמנם לא הצלחנו לצלם קרקל בטבע, אבל אם להיות הוגנים, לא באמת האמנו שניפול על הנסיך המתבודד, אומן החיסולים החשאיים. החוכמה הידועה אומרת שמה שחשוב זו הדרך.