הוויכוח על הגז בישראל: לייצא או לשמור לעצמנו – ותג המחיר של ההחלטה

העולם כולו מתמודד עם משבר אנרגיה חמור, רבות ממדינות אירופה צפויות לשבת בחושך בחורף הקרוב, חשבונות החשמל של האזרחים מאמירים – ובחלק מהמדינות מאיימים בקנסות כבדים על מי שיצרוך אנרגיה מעל למותר, ואף במאסר. ובעוד ממשלות אירופה, הנתונות בין הפטיש לסדן, מקבלות החלטות מדיניות הרות גורל, לישראל הקטנה יש הפריווילגיה לבחור איך לנהל את משק הגז המקומי שלה מתוך הסתכלות צופה פני עתיד.

תמר ולווייתן, המאגרים שאותרו סמוך לחופי הים שלנו, כבר מפיקים גז בקצב הולך ועולה, ובקרוב מאוד יצטרפו אליהם כריש ותנין. וכך, בזמן שהמחירים באירופה מרקיעי שחקים בעקבות פלישת רוסיה לאוקראינה, ישראל יכולה להחליט מה לעשות בגז העודף שלה, זה שעדיין נמצא בקרקעית הים – לייצא ולהרוויח מהתמלוגים או לשמור אותו לצרכן הישראלי לעשורים הבאים?

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

כדי לענות על השאלה תידרש ישראל לברר סוגיות רבות אחרות – עד כמה תצליח המדינה להחליף את מקורות האנרגיה שלה לאנרגיות מתחדשות, האם היא רוצה בכלל להמשיך לפתח את משק הגז שלה, עד מתי ירצה העולם לקנות גז ומה חשיבותו של הביטחון האנרגטי לישראל. חוסר הוודאות יתפזר רק בעתיד, אך את ההחלטות צריך לקבל כבר היום – והן עלולות להשפיע על המחירים שישלם האזרח הישראלי וגם על איכות החיים שלו שנים קדימה.

הסוד המאובטח שנמצא 80 ק"מ מחיפה – בלי אלכוהול ועם סיכוי של 85% להיכשל: כך נראים חיפושי הגז החדשים

הסודות של אסדת הגז החדשה של ישראל

קצת סדר בבלגן

בישראל יש כיום ארבע שדות מפותחים: תמר, לווייתן וכריש-תנין. במאגרים הללו יש כ-950 BCM (מיליארד מטר מעוקב) של גז. לווייתן הוא הגדול שבהם, ובו כ-500 BCM לפי הערכות שמרניות של משרד האנרגיה. בתמר, מאגר הגז הוותיק יותר, היו יותר מ-300 BCM ומהם כבר הופקו כ-70 BCM, 

נכון ל-2020. בכריש וכריש צפון יש כ-52 BCM ובתנין 23 BCM – וההפקה מהם צפויה להתחיל בשבועות הקרובים, לאחר דחיות ובצל האיומים של חיזבאללה.

בישראל משתמשים ב-12 עד 13 BCM בשנה, מה שמשאיר עתודות גז רבות שניתן כביכול לייצא. עד היום נחתמו הסכמי יצוא גז בהיקף של 130 BCM מישראל למדינות השכנות ירדן ומצרים.

ב-2011 התכנסה ועדת צמח ובאוגוסט 2012 התפרסמו המלצותיה, שהיו הבסיס להחלטת הממשלה מ-2013 בנוגע למשק הגז הטבעי בישראל. ההחלטה קבעה כי חברות הגז יצטרכו לשמור לטובת המשק המקומי 540 BCM, כמות שאמורה הייתה להספיק ל-29 שנים. בנוסף נקבע בסיס לחובת אספקה מינימלית למשק המקומי מכל מאגר, בשיעור שבין 25% ל-40%, בהתאם לגודל המאגר.

אחרי חמש שנים נבחנה המדיניות מחדש, כפי שתוכנן מראש. ב-2018 פרסם צוות מקצועי בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה באותה עת אודי אדירי את המלצותיו, והן כללו תיקונים קלים לאלו של ועדת צמח. אומנם אדירי לא שינה את הגבלת היצוא הכללית, שנותרה 540 BCM, אך הוא שינה את המגבלה המינימלית מכל מאגר ואף המליץ לטפל באפשרות של מחסור בגז ברמה השעתית בשל ביקושים גבוהים – על ידי חיבור מאגרים נוספים למשק המקומי והגבלות היצוא.

איומי נסראללה על אסדות הגז – סיקור נרחב:

• נסראללה חי על הקצה ומתגרה – וישראל צריכה להזכיר לו את מחיר הטעות
• הדוח הסודי של פיקוד הצפון חושף: נסראללה עם הגב לקיר – ועלול לפנות לעימות עם ישראל
• לשכת ראש הממשלה במסר ללבנון: "הפקת הגז מהאסדה תחל ללא קשר למשא ומתן"
• נסראללה ממשיך בפרובוקציות, ישראל מגבירה כוננות | אסדת כריש: מוקד הסכסוך – והגבולות
• זהירות, מלכודת: נסראללה מאיים – אך לא מעוניין במלחמה | דעה

האנרגיה הירוקה שינתה את התמונה

במעט השנים שחלפו מאז 2018 התרחשו שינויים הרי גורל במשקי האנרגיה בעולם: נושא משבר האקלים קיבל תנופה משמעותית וכלכלות רבות הכריזו על שאיפות להפחתת פליטות החמצן ואף איפוסן. כך פעלה גם ישראל, שבאוקטובר 2020 העלתה את יעדי הפקת החשמל מאנרגיות מתחדשות: מ-17% ל-30% עד שנת 2030.

הגדלת שיעור החשמל המיוצר מאנרגיה מתחדשת משנה את כל התמונה: הרי אין סיבה לשמור את אותן כמויות גז למשק הישראלי אם הוא מתכנן להשתמש בפחות ופחות גז כבר בשנים הקרובות. ההחלטה להפחית את שיעור החשמל המיוצר מגז טבעי הובילה להקדמה של בדיקת מדיניות הממשלה לשנת 2021, וכך כונס שוב צוות הבדיקה בראשות אדירי, שהפיק את דוח אדירי 2 – ובו כבר נכללו המלצות דרמטיות הרבה יותר.

המלצה חד-משמעית – לעודד יצוא

הצוות התעמק בסוגיית הביקוש משתי זוויות – הביקוש המקומי והביקוש העולמי. בזווית המקומית הוצגו לפני הצוות עשרה תרחישי ביקוש לגז ל-25 השנים הקרובות, עד שנת 2045. השוני בין התרחישים נובע מהנחות שונות באשר לקצב הגידול הממוצע של צריכת החשמל, לאופן המימוש של יעדי ההתייעלות באנרגיה, לקצב המעבר לשימוש באנרגיות מתחדשות ולקצב חדירת הרכב החשמלי לכבישים בישראל.

הצוות בחר לאמץ תרחיש שמניח חדירה של האנרגיות המתחדשות בקצב היעדים, לצד גידול ניכר בביקוש לחשמל: 30% אנרגיות מתחדשות מסך צריכת החשמל עד 2030, הפסקת השימוש בפחם עד 2025, עמידה ביעד המוצע בנושא התייעלות באנרגיה עד 2030 וקצב מהיר של חדירת הרכב החשמלי (1.5 מיליון רכבים עד שנת 2030). לפי תרחיש זה, סך הביקוש החזוי מסתכם ב-482.3 BCM מ-2021 עד 2045 כולל. מהם 149 BCM בעשור הראשון, ו-333 BCM ב-15 השנים שלאחר מכן. המשמעות: מדובר בכ-60 BCM פחות מחובת האספקה המקומית שנקבעה בוועדת צמח.

בזווית הגלובלית הוצגו לצוות מגמות עולמיות בתחום תמהיל מקורות האנרגיה, ומהן עלה כי בשנים הקרובות ימשיכו להשתמש בגז ואף לפתח את משק הגז בעולם, מתוך תפיסה של הגז כדלק מעבר. גז עדיף על דלקים מזהמים כמו פחם ומזוט ומספק פתרון עד לחיבור המשק כולו לאנרגיות מתחדשות, אך בהמשך יפחת השימוש בגז באופן ניכר בשל המעבר לאנרגיות מתחדשות. 

הצוות המקצועי הבין שיש למעשה חלון הזדמנויות מוגבל, של 2–2.5 עשורים בלבד, למכירת גז טבעי ליצוא. יחד עם העובדה שהמשק המקומי יפחית את הביקוש שלו לגז, המליצו בצוות "לבחון מחדש את מדיניות היצוא, בייחוד בכל הנוגע למגבלות הכמות השמורה למשק המקומי. אם לא יבוצע שינוי במדיניות זו, ישנו סיכוי לא מבוטל כי משאבי הגז הטבעי בישראל לא ימוצו, מה שיביא לאובדן הכנסות משמעותי למדינה הן מתמלוגים והן ממס הכנסה וכן ממיסוי רווחי היתר ('מס ששינסקי')".

דוח אדירי 2, כפי שפורסם להערות הציבור, ממליץ להסיר הגבלות משמעותיות מהיצוא, ולמעשה לחייב את המאגרים רק ב-316 BCM לאספקה מקומית – קצת יותר מחצי מכמות האספקה למשק המקומי שסוכמה בוועדת צמח. הדוח עדיין לא פורסם בגרסתו הסופית, אך ל-N12 נודע שבעקבות ביקורת ציבורית, ההמלצה לצמצם את האספקה למשק המקורי חלה רק על מאגרים חדשים שיימצאו – ולא על מאגרים קיימים.

המטרה שמסמן הצוות היא לעודד חברות זרות להגיע לישראל, לחפש ולהפיק גז, בזמן הקרוב – מתוך הנחה שבעוד 20–25 שנים הגז הישראלי לא יהיה אטרקטיבי לאיש. את אובדן ההכנסות הצפוי מאי-פיתוח של עתודות הגז הטבעי העריך הצוות המקצועי ב-230 מיליארד שקל. ביקורת רבה נמתחה על המספר הזה ויש שמעריכים שאובדן ההכנסות יהיה ברמה של עשרות מיליארדים, ולא מאות.

בדרך למחסור בגז בעוד עשור?

אך, כמובן, לא כולם מסכימים עם המסקנות של הצוות המקצועי. "אנחנו חשבנו ששאלת הביטחון האנרגטי נפתרה בוועדת צמח", מסביר אריאל פז-סוויצקי, מנהל המחקר בלובי 99, ארגון א-מפלגתי וללא מטרת רווח ששואף לייצג את הציבור ולהיאבק בקשר בין הון לשלטון. "נורת האזהרה נדלקה כשהבנו מרשות החשמל ומחברת החשמל שאין להן מספיק מקורות גז". ואכן, בתיקון הסכם רכש הגז של חברת החשמל ממאגר תמר, מציינת חברת החשמל שניסתה להשיג גז ממקורות אחרים מלבד תמר, אך במאגרים האחרים (לווייתן וכריש-תנין) הבהירו שאין מספיק גז כדי לחתום על הסכם בסדר גודל כזה, זאת בזמן שלווייתן מייצא בערך חצי מהגז שהוא מפיק.

ההבנה הזו הובילה את לובי 99 לבחון את הנושא לעומק. "לקחנו את התחזיות הכי עדכניות של שלושת מאגרי הגז של חברות הגז עצמן, הרי הן אומרות לפי תרחישים שונים כמה גז הן הולכות להפיק בכל שנה", מסביר פז-סוויצקי. "כשמציבים את התחזיות שלהן עצמן, עם התחזית של אדירי לכמה גז המשק הישראלי צריך, הגרפים מצטלבים בערך ב-2038 – ואחרי זה ישראל נכנסת למחסור והוא הולך ומחריף ככל שהזמן עובר. גם אם נעבור לאנרגיות מתחדשות – את כל מערכת החשמל אי אפשר להחליף בבת אחת, אנחנו נידרש לייבא כמויות הולכות וגדלות של גז כדי לספק את צורכי משק החשמל".

"מה שעומד להחלטה כעת זה אם לאשר ללווייתן ולתמר להרחיב את ההפקה ולחתום על חוזים גדולים ליצוא גז לאירופה", ממשיך פז-סוויצקי. "ההרחבה תאפשר הגדלה של היצוא, ההרחבה של ההפקה תבוא יחד עם השקעה בתשתיות יצוא צינור נוסף למצרים או הקמה של מתקני הנזלה. הנחנו שהם ישלימו את הפרויקט ב-2026 ואז רואים את הקפיצה (באספקת הגז – נ"ר)".

"אומנם זה ידחה את הצורך ביבוא. אבל אנחנו נמצא את עצמנו בעוד 20–25 שנה במצב הרבה יותר חמור, שבו רוקנו לגמרי את מאגרי הגז של ישראל. זה כבר קרה ב-2012: בגלל הפקה מואצת של מאגר תטיס, שגם הוא הוחזק במשותף על ידי דלק ונובל, היו תקלות טכניות – והוא הפסיק לספק גז. במקביל למשבר עם מצרים, ישראל נכנסה למשבר אנרגיה שעלה למשק הישראלי בין 7 ל-9 מיליארד שקל".

במשרד האנרגיה מכחישים ואומרים: "הטענה שהמדינה תסבול ממחסור של גז טבעי בתוך עשור וחצי עד שניים אינה ברורה"', ואף טוענים כי "הבטחת אספקת הגז הטבעי למשק המקומי לא תיפגע בשום שלב, שכן צורכי משק האנרגיה הישראלי מקבלים תמיד עדיפות": התגובה המלאה – בסוף הכתבה

חשוב להבין שכבר היום חברות הגז יכולות לייצא עוד לאירופה והן לא קרובות למגבלות היצוא. המגבלות שלהן כרגע נוגעות יותר לחוסר יכולת טכנית להעביר את הגז למדינות מרוחקות. בלובי 99 רוצים להחמיר גם את המגבלות הקיימות ומזכירים שבעוד שדוח אדירי מתבסס על המעבר לאנרגיות ירוקות, בינתיים ישראל לא עומדת ביעדים שהיא הציבה לעצמה.

ב-2021 הגיע שיעור הפקת החשמל מאנרגיות מתחדשות רק ל-8.1%, אף שהיעד כבר ל-2020 היה 10%. חברת נגה לניהול מערכת החשמל בישראל פרסמה לאחרונה קול קורא ובו הציגה שלושה תרחישים – רק אחד מהם מניח שישראל תעמוד ביעד ל-2030, ייצור 30% מהחשמל באנרגיות מתחדשות. אף אחד מהם לא מניח שישראל תעקוף את היעד.

"אנחנו רוצים ששרת האנרגיה קארין אלהרר תתרגם את המגבלות הכלליות למגבלות שנתיות. הקריאה שלנו לממשלה היא שצריך לנהל לטווח הארוך את משק האנרגיה. אם הם אומרים שהתחזיות שלנו לא נכונות, שיראו תחזיות ביקוש אחרות", קורא פז-סוויצקי. "לחברות הגז אין אחריות לעתיד משק האנרגיה הישראלי ויש להן אחריות לבעלי המניות שלהם, ועכשיו יש הזדמנות עסקית, אז זה האינטרס שלהם. המסגרת של היצוא צריכה להיות על בסיס חישוב מקצועי של משרד האנרגיה שמאפשר לייצא באופן אחראי".

מה הבעיה במחסור בגז?

הנתונים האחרונים של משרד האנרגיה הצביעו על חיסכון של 64.7 מיליארד שקל למשק הישראלי בשנת 2021 לבדה בשל המעבר לשימוש בגז טבעי – וזאת בשל העלייה במחירי הדלקים החלופיים (פחם, סולר ומזוט). מומחים בתחום טוענים שמדובר בנתון מופרך לחלוטין, שכן ישראל לא הייתה עוברת למוצרי נפט וכנראה משתמשת בפחם, שהוא זול בהרבה. חישוב של לובי 99 הראה שמדובר בחיסכון של כ-720 מיליון שקל בלבד.

בכל מקרה, כפי שמסכימים גורמים בתחום, העובדה שישראל עצמאית אנרגטית מקילה רבות על המשק הישראלי כולו ועל הצרכן הפרטי בתקופה לא יציבה זו. המחירים הקבועים של הגז ממתנים את לחצי האינפלציה שמופעלים על אירופה בכל כוחם, ומותירים את חשבונות האנרגיה שלנו ביציבות מסוימת, גם אם במגמת עלייה מתונה. מחסור בגז עלול להוביל את ישראל למקום שבו נמצאות כיום מדינות אירופה – נתונות ללחצי המחירים העולמיים בלי יכולת ממשית להגן על אזרחיהן מפני ההתייקרויות.

ויש מי שרואה שחורות אף יותר. יוסי לנגוצקי – מי שנחשב לאבי תגליות הגז בישראל, גיאולוג ומבכירי מערכת הביטחון לשעבר – מאמין שחלק מהותי מביטחון ישראל הוא הביטחון האנרגטי שלה. "בא לארץ נשיא חברת של (Shell) ארה"ב, הלך לביבי, נשא נאום בכנס הרצליה ואמר, 'אל תייצאו גז כל עוד אין לכם רזרבה לכמה עשרות שנים'", מספר לנגוצקי.

"הוא אמר, 'תראו, אתם מדינה קטנה, מוקפת באויבים, איש לא יודע מה יהיה עוד 30–40 שנה'. ואני אגיד שיש תרחיש שבעוד 20 שנה בארה"ב המגמה תהיה חרם אנרגטי על מדינת ישראל. זה היה יכול להישמע דמיוני, אבל אחרי שראינו מה קורה בין רוסיה לאוקראינה ברור שאנחנו לא יכולים לדעת מה יקרה. והשרים שיחליטו את מה שיחליטו, איפה הם יהיו בעוד 20 שנה כשהגז ייגמר? הם לא ייתנו דין וחשבון על זה, הם ייעלמו מהאופק".

אם לא נייצא – לא נמצא עוד גז

גם על הטענה שמגבלות היצוא הן שמונעות את המשך חיפושי הגז בישראל יש ללנגוצקי מה להגיד. "אני אומר לך שהסיכויים שקיימות פה תגליות גדולות או ענקיות כמו תמר או לווייתן, שהיו דרמטיות בקנה מידה עולמי, קטנים אם לא אפסיים. דברים בסדר גודל קטן של כמה עשרות BCM, ברור שהם קיימים. אבל הסיכון שמקבל עליו מי שהולך לקדוח מבנה שכזה הוא גדול מדי".

לדבר לנגוצקי, "משרד האנרגיה כבר שבע או שמונה שנים מנסה להביא מהעולם חברות לחיפושי נפט. אני מהרגע הראשון אמרתי, 'חבר'ה, אף אחד לא יבוא לכאן. שלוש פעמים לא באו'. נפגשתי עם שרת האנרגיה לפני כמה חודשים ואמרתי לה את זה, תגליות גדולות מאוד לא תהיינה, ותגליות קטנות יותר – לא כל אחד מוכן להסתכן ולקדוח את זה". במשרד האנרגיה אומרים מנגד: "טענה זו אינה נכונה לחלוטין, ולראיה, כבר כעת יש התעניינות של לא מעט חברות בין-לאומיות גדולות בהליך". התגובה המלאה – בסוף הכתבה

גם גורמי מקצוע בכירים במשרד האנרגיה מסכימים שלא יהיו פה תגליות גז גדולות כמו לווייתן ותמר, אך בטוחים שיש מאגרים קטנים יותר, בסדרי גודל של כריש-לווייתן ושיימצאו חברות שירצו לפתח אותם. אלא שהשאלה האמיתית היא אם בכלל רוצים למצוא אותם. היום, כשכל העולם מחפש מקורות אנרגיה, קשה לזכור שרק לפני כמה חודשים עצרה שרת האנרגיה אלהרר את חיפושי הגז בישראל מסיבות אקלימיות, לפני שהפכה את ההחלטה ושינתה את מדיניות המשרד.

לכן שאלה גדולה יותר מהיצוא היא אם רוצים להמשיך לחפש בכלל גז. אם התשובה היא לא, אז אין סיבה להגדיל את היצוא. אבל אם רוצים להמשיך לפתח את משק הגז בישראל, אם רוצים לחפש עוד גז – אז על פי גורמים בכירים בתחום, אין ברירה אלא להגדיל את היצוא, בוודאי ממאגרים חדשים. חברות לא יגיעו לישראל לחפש מאגרים קטנים, שידרשו מהן הקמת תשתית וסיכון גדול, מבלי לוודא שיש שוק לגז שהן ימצאו. השוק הזה בשנים הקרובות לא יימצא בישראל – שמוצפת בגז מהמאגרים הקיימים לפחות בעשור הקרוב – אלא ביצוא.

תגובת משרד האנרגיה

בנושא הקריאה להפוך את מגבלות הייצור למגבלות שנתיות השיב המשרד: "בשנים האחרונות – ובפרט בשנה האחרונה, לנוכח משבר רוסיה-אוקראינה – גובר הביקוש לגז טבעי ישראלי מצד מדינות נוספות. עם זאת, הבטחת אספקת הגז הטבעי למשק המקומי לא תיפגע בשום שלב, שכן צורכי משק האנרגיה הישראלי מקבלים תמיד עדיפות, גם בראיית העתודות הנדרשות לשנים קדימה. ככלל, כמות הגז השנתית המופקת והמיוצאת תלויה ביכולת ההפקה מהמאגרים הקיימים, בתגליות נוספות, בפיתוחים ובהשקעות עתידיים במאגרים הקיימים וכן בשדרוג ובפיתוח של רשת ההולכה. נוסף על הגבלות היצוא הכלליות הקבועות בהחלטות הממשלה, אישורי היצוא הפרטניים כוללים בדרך כלל מגבלות שנתיות ו/או יומיות, המביאות בחשבון את הבטחת צורכי המשק המקומי".

בתגובה על הטענה שישראל עלולה לסבול ממחסור של גז בתוך כשני עשורים: "יצוא הגז הטבעי משמש מנוף מדיני ותורם לישראל מבחינה גיאו-פוליטית, תוך שמירה על כמות הגז הטבעי הדרושה לצריכת המשק המקומי, ולכן הטענה כי המדינה תסבול ממחסור של גז טבעי בתוך עשור וחצי-שניים אינה ברורה. למהלך זה גם משמעות כלכלית עצומה למשק האנרגיה המקומי ולכלכלה הישראלית, ומשרד האנרגיה ממשיך לקדם מהלכים רבים שייסעו לישראל ולמדינות האזור להפחית את השימוש בדלקים מזהמים כמו פחם ונפט, וכך להפחית באופן דרמטי את זיהום האוויר באזורנו".

על הטענה כי המשרד הפריז בסדרי הגודל של עתודות הגז במים השיב המשרד: "כיום עתודות הגז הטבעי של ישראל מוערכות ב-850–900 BCM. הערכה זאת מתבססת על עבודה מקצועית המבוצעת עבור המשרד בידי צוות יועצים חיצוני, שבוחנים את העתודות בשדות הגז הטבעי השונים ומעדכנים את הממצאים מעת לעת".

באשר לטענה שהסיכון עבור חברות בין-לאומיות בהפקת גז עולה על התמורה: "טענה זו אינה נכונה לחלוטין, ולראיה, כבר כעת, מאז הצהירה השרה על היציאה להליך התחרותי הרביעי, יש התעניינות של לא מעט חברות בין-לאומיות גדולות בהליך. הדבר תואם להערכת המשרד כי בעקבות הביקוש לגז טבעי באירופה, בסיבוב זה ההתעניינות מצד חברות בין-לאומיות בחיפושים של גז טבעי במים הטריטוריאליים של ישראל, תהיה אף גדולה מבעבר. כמו כן, במסגרת מזכר ההבנות שנחתם במצרים ביוני האחרון, יעודד האיחוד האירופי חברות אירופיות להשתתף בהליכים תחרותיים לחיפוש והפקת גז טבעי במים הכלכליים בישראל".

בתגובה על הטענה כי ישראל לא תעמוד ביעדי האנרגיה המתחדשת ובשל כך אינה יכולה לצמצם את ההגבלות על יצוא הגז: "משרד האנרגיה פועל כל העת על מנת לעמוד ביעדי האנרגיות המתחדשות. הגז הטבעי הוא דלק מעבר משמעותי להפחתת מזהמים מקומיים ולשמירה על משק אנרגיה זמין, אמין ונגיש, ומשמש מהלך משלים למעבר לאנרגיות מתחדשות. רק בשבוע שעבר אישרה ממשלת ישראל את הצעת המחליטים שמקדם המשרד בנושא זה, הפורטת את צעדי המדיניות הנדרשים לטובת עמידה ביעדי האנרגיות המתחדשות, תוך רתימה של כלל משרדי הממשלה והגורמים הרלוונטיים לקידום היעדים שקבע המשרד לשנת 2030 ולשנת 2050".