איפה הזאב: אלעד שדמות, חקלאי מהערבה, מצא זאב פצוע תקוע בגדר תיל ומיד הזעיק את פקחי רשות הטבע והגנים שהגיעו למקום – והבהילו אותו לטיפול בבית החולים לחיות בר כשהוא במצב קשה מאוד. אחרי טיפולים ארוכים, מצבו התייצב והוא שוחרר לטבע כשעליו משדר שיוודא שמצבו תקין. כעת, לאחר שראו שהוא בסדר, החליטו "לשחרר" אותו לגמרי ולהוריד ממנו את המשדר – אך זאת אינה משימה פשוטה כלל.
אורן פריטל, פקח של רשות הטבע והגנים באזור הערבה, יוצא כל כמה לילות לשטח כדי לחפש את הזאב ולראות שמצבו בסדר. זאבים רבים מסתובבים בערבה אבל אורן מחפש את ה-זאב - זה שבקרוב הוא עומד לסיים איתו מסע ארוך, לסגור מעגל."הוא קטן יחסית בממדים שלו, והוא לא זאב בכיר בלהקה שלו. אני קצת מכפיש אותו אבל לא קיבלתי את הרושם שהוא יותר מדי זאבי מה שבטוח, הוא חכם וערמומי", מספר אורן.
הכל החל כשאלעד החקלאי ראה את הזאב נלחם על חייו כשהוא תקוע בגדר: "הוא היה מותש לגמרי. הוא היה מיובש והוא בקושי זז. נתתי לו מים והוא נורא נלחץ". לאחר מכן, הגיע למקום אורן הפקח והסיע אותו לבית החולים לחיות בר בספארי ברמת גן. "אני לא חשבתי שהוא ישרוד את הנסיעה. הייתי בטוח שהוא יסיים את חייו בפקק באיילון" אמר אורן.
זה אירוע נדיר שזאב בכלל מגיע לבית החולים הזה. במשך שעות נלחמו בבית החולים על חייו. הוא התאשפז שם חודש עד שהיה חזק מספיק לעבור לשלב הבא - לחי-בר ביטבתה. כמה חודשים לאחר מכן והזאב היה בשל לחזור הביתה לשמורה שלו.
"הוא טס בריצה מתוך הכלוב, הריצה הזאת ממש הראתה שהוא צמא להיות משוחרר, צמא לטבע", אמר אורן. "לפני שהוא נעלם הוא הסתכל עלינו. היה שם איזה רגע ואז הוא ונעלם".
רגע לפני ששוחרר, הזאב קיבל מתנת פרידה - משדר שמחובר לקולר. כך יכל אורן לראות שהזאב לא רק מחלים ומתאקלם בלהקה אלא גם לקבל הצצה נדירה לחיים שלו. "זה נתן איזושהי היכרות מאוד אינטימית עם חיה שהיא מאוד מאוד חשאית", אמר אורן. "מדי פעם הוא יצא מחוץ לגבולות הארץ והגיע לירדן וכמעט אפילו למצרים. הוא עשה משהו כמו 200 קילומטר בכמה לילות בודדים".
עכשיו הגיע הזמן לשחרר אותו ולהסיר את המעקב. לדברי אורן, אחרי שהם ווידאו שהזאב השתקם וחזר ללהקה שלו – אפשר היה להוריד את המשדר המונח על צווארו ששוקל כמעט קילו.
מבצע החיפושים שאליו הצטרפנו לא הניב פרי. למרות שאורן היה חדור מטרה, לא היה זכר לזאב. עם עליית השמש, אורן בישר לנו על התקפלות, והמשדר יישאר על הזאב שלנו. "צריך פה התמדה וסבלנות", סיפר אורן. אולי בפעם הבאה.