הכישוף נגד הכינים: האלפבית, שהומצא על ידי הכנענים בסביבות שנת 1,800 לפני הספירה, היווה תשתית לרוב השפות המודרניות בעולם. בעבר נתגלו בארץ ישראל כתובות כנעניות של מילים ספורות בלבד, אך עד היום לא נמצאו כתובות בעלות משמעות של ממש. עכשיו נחשף מסרק שנהב קטן ששימש לסילוק כינים, ועליו חריטה של משפט שלם בכנענית – הקדום ביותר שנמצא אי פעם – המבטא כישוף נגד כינים על שיער הראש והזקן. הממצאים פורסמו לאחרונה בכתב העת The Jerusalem Journal of Archaeology. המחקר החדש נעשה בהובלת פרופ' יוסי גרפינקל מהאוניברסיטה העברית, ובשיתוף חוקרים נוספים מהעברית, אוניברסיטת בן גוריון והאוניברסיטה הדוונטיסטית הדרומית שבארה"ב.
מסרק השנהב שנחשף באתר החפירות הארכיאולוגי בתל לכיש הוא בגודל של כ-3.5 סנטימטרים בסך הכול. "מבדיקת הממצא ניתן היה לראות ששיניו שבורות, אך השרידים מעידים שצד אחד כלל שיניים עבות ובצד השני היו שיניים דקות יותר", שיתפה ד"ר מדלן מומצוגלו, מהמכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית, שותפה למחקר. "כעת, רק כחמש שנים מאז הגילוי הראשוני שלו, כאשר המסרק נוקה והועבר לשימור, הצלחנו לגלות את הכתובת המוטבעת עליו - בגלל שהאותיות נחקקו בצורה רדודה מאוד ולא ניתן היה להבחין בהן". בנוסף לכך, החוקרים מעידים כי על גבי המסרק אף נשתמרו עקבות של כינים.
במחקר חומר הגלם, שנעשה על ידי פרופ' רבקה רבינוביץ מהאוניברסיטה העברית ופרופ' יובל גורן מאוניברסיטת בן גוריון, הובהר שהמסרק נעשה משנהב פיל. היבט זה חשוב כי בכתובת מופיעה המילה חט. את הכתובת פענח ד"ר דניאל ווינשטוב מאוניברסיטת בן גוריון. הוא זיהה על המסרק 17 אותיות כנעניות עתיקות בצורתן, מהתקופה הראשונית מיד לאחר המצאת כתב האלפבית. מילים אילו מרכיבות את המשפט הבא בכנענית בת 3,700 שנה: יתש חט ז לקמל (כינים) שער וזקת (זקן). משמעות הכתובת היא משפט כישוף שנועד 'לסלק' כינים משיער הראש והזקן – "יהי רצון שהשנהב הזה יסלק את כיני השיער והזקן".
לדברי פרופ' גרפינקל, "בעבר הקדום, השנהב היה חומר יקר מאוד, שיובא ממצרים, והמסרק היה חפץ יוקרתי ביותר. המסרק והכתובת מצביעים על כך שגם אנשים ממעמד חברתי גבוה סבלו מכינים". בלכיש התקיימו בתקופה הכנענית ערי מדינה חשובות, ובתקופת מלכי יהודה לכיש הייתה העיר השנייה בחשיבותה בממלכה. האתר תל לכיש הוא גן לאומי ומתוחזק על ידי רשות הטבע והגנים. בלכיש הכנענית נמצאו עד היום 10 כתובות כנעניות, יותר מכל אתר אחר בארץ. זה היה המקום בו השתמשו באלפבית הקדום ושימרו אותו, עד שהפך מאוחר יותר לכתב רשמי של ממלכות תקופת הברזל, ובו כתבו את התנ"ך. כתב האלפבית עבר ליוונית, לטינית ולמרבית השפות בכל העולם, והוא התרומה האדירה של התרבות הכנענית לתולדות המין האנושי.