מי היה מאמין שאצלנו בארץ מתחת לאף מתקיימת סלמנדרה - חיית על, שסוחבת על גבה ערימות של מיתוסים, לחשים וכישופים. היא יוצאת רק בלילות קפואים אחרי מנה הגונה של גשם, וצבעי האזהרה שלה אומרים, "אל תתעסק איתי, אני סלמנדרה".
הסלמנדרה צריכה סביבה קרה ולחה כדי להתקיים, ולכן דווקא בקיץ היא נכנסת לתרדמת, מורידה פעילות ומסתתרת בגזעי עצים, נקבות אפלות וסדקי סלעים. אחרי הגשם הראשון כל הסלמנדרות יוצאות מהחורים על מנת לחפש פרטנר במטרה להתרבות.
סלמנדרות ניתן למצוא באמריקה, באירופה ובאסיה. הסלמנדרה הכי גדולה חיה בסין, ומגיעה לשני מטר אורך. מה שמיוחד בסלמנדרות שלנו בישראל, זה שהן חיות על הקצה. האוכלוסייה הזו, הכרמלית, היא האוכלוסייה הדרומית ביותר בעולם. כלומר מעבר לכרמל - אין יותר סלמנדרות. פרט מידע נוסף שלא רבים יודעים על היצורים הקטנטנים הוא שתוחלת החיים שלהם היא ארוכה. "היא חיה הרבה, אפילו היה תיעוד של למעלה מ-40 שנים בשבי, אבל היא יכולה להגיע ל-20, 25 שנים", מסביר האקולוג יפתח סיני.
הסלמנדרה היא בעל חיים קדום ששורד בהצלחה על הפלנטה שלנו כבר מיליוני שנים - בזכות העובדה שהוא לא טעים. "יש להרבה דו-חיים בלוטות של רעל, אבל לסלמנדרה יש רעל חזק שנקרא סלמנדרין, ובעלי החיים באמת לא אוהבים לאכול אותה", מפרט סיני. "הרבה פעמים מצאתי סלמנדרות נגוסות שמישהו טעם אותן ועזב אותן כי לא היה לו טעים, בגלל הרעל הזה", הוא מציין.
