8 ביצי יען בנות יותר מ-4,000 שנה נחשפו בחולות ניצנה בנגב במהלך חפירה של רשות העתיקות. הביצים הגדולות התגלו כשהן שבורות ליד מוקד מדורה קדום. לורן דייויס, מנהלת החפירה מטעם רשות העתיקות: "מציאה חשובה מאד, שבשילוב שיטות מדעיות עכשוויות, תוכל ללמד אותנו המון על חיי הנוודים במדבר בתקופות הקדומות".
התגלית, שתיארוכה נע בטווח שבין 7,500-4,000 שנה לפני זמננו, נחשפה בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות בשטח היישוב באר מילכה, במסגרת הכשרת שטח חקלאי וביוזמת קרן קיימת לישראל והמועצה האזורית רמת נגב.
"מצאנו אתר חנייה, המשתרע על פני כ-200 מטרים, שהיה בשימוש נוודי המדבר כבר מהתקופות הפרהיסטוריות", אומרת לורן דייויס, מנהלת החפירה מטעם רשות העתיקות. "באתר גילינו אבנים שרופות, כלי צור ואבן ושברי חרסים, אבל הממצא המיוחד באמת הינו מכלול של ביצי יען. הנוודים אמנם לא בנו מבני קבע, אבל האתר הזה בהחלט מאפשר להרגיש את הנוכחות שלהם במדבר. אתרים מהסוג הזה מתכסים במהירות בדיונות - ונחשפים עם תנועת החולות במהלך מאות ואלפי שנים. עובדה זו, אפשרה השתמרות יוצאת מן הכלל של הביצים, שלרוב אינן משתמרות. כעת, החפירה סיפקה לנו הצצה אל חיי הנוודים שהסתובבו כאן בעת ההיא".
"ביצת יען אחת שווה בערכה התזונתי לכ-25 ביצי תרנגולת רגילות"
היענים חיו באזורינו מהתקופות הפרהיסטוריות הקדומות, ועד להיכחדותן במאה ה-19. הביצים שלהן נמצאות באתרי עתיקות מכל התקופות, עובדה המלמדת כי ביצי היען היו חומר גלם חשוב. "אנחנו מוצאים ביצי יען באתרים ארכיאולוגים הקשורים לקבורה ולפולחן, וגם ככלי יוקרה וכמעין מימיות לשתיית נוזלים. כמובן שהן גם שימשו כמקור לאוכל: ביצת יען אחת, שווה בערכה התזונתי לכ-25 ביצי תרנגולת רגילות", אומר ד"ר אמיר גורזלזני מרשות העתיקות, שחקר את הנושא.
"לפעמים, אפילו נמצאות עדויות לקישוט או חריטה על ביצי היען – דבר המעיד על השימוש בהן כחפצי נוי", הוסיף גורזלזני, "מעניין, שלמרות שבחפירות מוצאים לא מעט ביצי יען, עצמותיו של העוף הגדול כמעט שלא מופיעות בשטח. הדבר עשוי להעיד, כי בעולם הקדום, אנשים העדיפו שלא להתעמת עם היען והסתפקו בליקוט הביצים".
"הקרבה של הביצים שחשפנו כאן למוקד של שריפה והאופן שבו הן נמצאו באתר – בסמיכות זו לזו, מעידה שלא מדובר בפיזור טבעי, אלא בליקוט מכוון שנעשה בידי אנשים", אומרת דייויס. "אחת הביצים נמצאה ממש בתוך מוקד המדורה, עובדה שמחזקת את הסברה שמדובר בליקוט לשם מאכל. ככל הידוע לנו, זו הפעם ראשונה שיש לנו בארכיאולוגיה סימנים לבישול ביצה בתקופה הזו. רמת ההשתמרות האתר, שנמצא כמעט על פני השטח, היא נדירה - ומצב השתמרותן של הביצים, למרות שהן שבורות, אף הוא טוב מאוד".
לדברי אלי אסקוזידו, מנהל רשות העתיקות, נראה שביצי היען שרדו משום שהיו מכוסות בחולות הדיונות לאורך זמן, וגם בשל האקלים באזור. הממצאים יעברו מהחפירה היישר למעבדות בקריה הלאומית לארכאולוגיה של ארץ ישראל, שם הוא יעברו שימור והמשך מחקר.