על פי מחקרים וגם מהניסיון האישי שלי, ואולי של כל אחד מאיתנו, אפשר לקבוע שמגע חברתי חשוב – חשוב לאושר ולבריאות, גם זו הפיזית וגם זו הנפשית. אבל מה עושים אם אין חברה, או לפחות לא כזו שרלוונטית למגע? אל חשש, עובדים על זה. בקרוב, במקום פשוט לשלוח לבבות או אמוג'י עם דימוי חיוור לאדם אהוב בטלפון או במחשב, נוכל לשלוח "אמוג'י נוגע" – ואולי אפילו יותר מנוגע. הטכנולוגיות שעשויות לעזור לנו להרגיש קצת יותר קרובים כבר כאן.
באחרונה דווח על מכשיר "נשיקה מרחוק" שפותח בסין, ולא במקרה. בסין גרמה התפרצות נגיף הקורונה לרשויות לנקוט גישת בידוד חברתי מהקיצוניות בעולם, ואולי זאת הסיבה שקבוצה של סטודנטים סינים בחרה ללכת הכי רחוק שאפשר כדי לפתור את מצוקת המגע. מכשיר ה"נשיקה מרחוק" שפיתחו מיועד לדבריהם "לאנשים במערכות יחסים המתנהלות מרחוק". לגאדג'ט הסיליקון התלת-ממדי יש מודול בצורת פה השולח את הנשיקה ל"פה" בקצה האחר. המכשיר מחקה את התנועה, את הטמפרטורה ואת הלחץ של הנשיקה באמצעות חיישנים, והוא מקושר לטלפונים באמצעות בלוטות' ויישומון ייעודי.
המכשיר זכה לביקורת נוקבות ברשתות החברתיות. חלק מהמשתמשים כינו אות ו "מוזר", אחרים כתבו ששכנע אותם ש"קיום מערכת יחסים ממרחקים ארוכים הוא רעיון די גרוע". ולמרות זאת ההמצאה נרשמה כפטנט על ידי המכון המקצועי של צ'אנגזו לטכנולוגיה ומכטרוניקה. "כשלמדתי באוניברסיטה ניהלתי מערכת יחסים עם החברה שלי שגרה רחוק, אז יכולנו ליצור קשר רק בטלפון", אמר לתקשורת הסינית ג'יאנג ז'ונגלי, שהוביל את הפיתוח. "זה מקור ההשראה של המכשיר הזה".
אבל לא רק בסין מנסים לאפשר נשיקות באופן מלאכותי. רשת CNN מדווחת על יישומון שמאפשר למשתמשים להתחבר באופן אנונימי לזרים. באפליקציה "כיכר הנשיקות" המשתמשים יכולים להעלות את הנשיקות שלהם לרשת כדי שאחרים יוכלו להוריד אותן ולחוות אותן בעצמם. כבר בשנת 2016 הציגה The Gadget Show את יישומון הנשיקה Kissenger – "טכנולוגיה מגרה חושית" שהתיימר לחקות נשיקה אמיתית דרך משטח מגע מיוחד, בדומה להמצאה האחרונה. הצוות יצר אבטיפוס המותאם למערכת iOS, מתחבר לשקע האוזניות של הטלפון ונכנס לפעולה באמצעות לחץ המופעל על המכשיר. "קצת מוזר איך זה בעצם זז ומסתובב", אמרה איימי וויליאמס, מ-The Gadget Show. "אפשר להרגיש מעין לחץ על השפתיים".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
שרוול שמדמה ליטוף או דחיפה
מגע לא מסתכם כמובן רק בנשיקות, באוניברסיטת סטנפורד פיתחו שרוול לביש שיכול לדמות מגע אנושי. "הריחוק החברתי במגפת הקורונה הפך את הקשרים הפיזיים והחברתיים לקשים יותר לתחזוקה", אומרת מילי סלבאטו, סטודנטית לתואר שני בסטנפורד. סלבאטו, שרצתה להרגיש את בן זוגה שחי בחוף בצידה השני של ארה"ב, היא ממפתחי ה"שרוול". "לפעמים שיחת טקסט או שיחת וידאו זה לא מספיק", אומרת המפתחת ומספרת שזו לא הייתה בעיה בלעדית שלה. רבים כמוה חיפשו דרך לשלוח ליטוף אוהב או מגע מנחם מרחוק.
במחקר חדש שפורסם ב-IEEE Transactions on Haptics מציגים סלבאטו ועמיתיה את הפתרון שלהם – השרוול הלביש הראשון שיכול לדמות מגע אנושי ולהעביר "מסרים חברתיים מופשטים" הנשלחים באופן אלקטרוני. "זו עבודה ייחודית שבוחנת איך המגע החברתי שלנו מועבר ואיך אפשר לשחזר אותו", אמר חוקר המגע מאוניברסיטת וירג'יניה גרגורי גרלינג לכתב העט המדעי Scientific American.
סלבאטו וצוותה בדקו כיצד 37 משתתפים מביעים "מידע חברתי" במגע, במצבים שונים. בכל מבחן לבש אדם אחד מכשיר חישת לחץ על זרועו, ואחר נגע בו כדי להגיב לתרחישים הכוללים שש משמעויות: חיפוש תשומת לב, הכרת טובה, אושר, הרגעה, אהבה ועצב. לאחר שאסף 661 תנועות מגע – לחיצות, ליטופים, טלטולים, תנועות, דחיפות ומחוות דומות – מיפה הצוות את המיקום ואת עצמת הלחץ של כל אחת מהן. לאחר מכן השתמשו החוקרים באלגוריתם שלימד מכונה לבחור את התנועות ההולמות ביותר לכל תגובה. לבסוף, הם תכנתו שרוול לביש כדי לדמות את התנועות הללו באמצעות שמונה דיסקים רוטטים שמקבלים מסרים אלקטרוניים.
"אומנם זה לא ממש כמו יד אנושית אמיתית, אבל זה גם לא רחוק מזה כפי שהיה אפשר לצפות מדיסקים גדולים שנעים", אומרת סלבאטו. "בכנות – התחושה נחמדה". עד כמה זה יעיל? על פי כתב העט, גם ללא הכשרה או הסבר מוקדם, 30 משתתפי המחקר התאימו נכון את הנגיעות המדומות לששת התרחישים במחצית מהמקרים. "מעניין שהמשתתפים יכולים להבין איזה מגע בדיוק ניסו למסור להם, ובשיעורי הצלחה די גבוהים, בהתחשב בכמות המידע הדלילה שהייתה ברשותם".
בעתיד נוכל לשלוח אמוג'י מחבק?
כדי להבין איפה אנחנו עומדים מבחינת היכולות להעברת מגע הזמנתי את ד"ר רועי צזנה, חוקר במרכז בלווטניק באוניברסיטת תל אביב, עתידן וראש המתודולוגיות בחברת הסטארט-אפ לבינה מלאכותית SparkBeyond (ספארק ביונד) כדי שיסביר: האם בעתיד נוכל לגעת מרחוק? האם נוכל לשלוח אמוג'י של חיבוק?
"בהחלט כן", קובע ד"ר צזנה, "למרות שעדיין קשה לנו להעריך כמה זמן עוד יידרש עד שהטכנולוגיות הרלוונטיות יגיעו לכלל הציבור. כבר היום יש פיתוחים שזמינים לחלוצים הטכנולוגיים הנועזים ביותר, שיכולים גם להרשות לעצמם את העלות הגבוהה של המכשירים האלו. בין הפיתוחים האלה נכללים מכשירים כמו אולטרה-סאונד או 'נושף אוויר' שיכול לגרות אזורים עדינים ומדויקים על השפתיים ועל הפנים כדי לדמות תחושה של נשיקה. כבר הודגמו אלקטרודות שאפשר להלביש על הלשון ומסוגלות לגרום למשתמש לחוש טעמים מסוימים".
"יש אפילו רובוטים מאהבים, כמו רובוטי מין, אבל חשוב לזכור שגם אם טכנולוגיה מסוימת מתממשת, המשמעות אינה שאנשים ירצו להשתמש בה"
ד"ר רועי צזנה עתידן, ספארק ביונד
כבר בנובמבר 2021 הודיעה חברת מטא: "אנחנו צעד אחד קרוב יותר להפיכת המטאוורס למציאות". צוות Reality Labs (מעבדות המציאות) של החברה עובד על כפפות מישושיות (haptic) שיכולות לחקות תחושת מגע מציאותי במטאוורס. "יום אחד תוכל להרגיש מרקם ולחץ כשאתה נוגע באובייקטים וירטואליים", כתב המנכ"ל מארק צוקרברג בפייסבוק ושיתף סרטון שבו הוא מדגים את השימוש בכפפות.
טכנולוגיית מישוש יכולה ליצור חוויה של מגע על ידי הפעלת כוח, רעידות או תנועות של המשתמש. אנחנו מכירים את הטכנולוגיות האלו בהדמיות מחשב, בשליטה באובייקטים וירטואליים, בשליטה מרחוק במכונות. למעשה, הג'ויסטיק או העכבר הם סוג של כלים הפּטיים מוקדמים. המונח "הפטי" מקושר לעתים קרובות למגע אקטיבי שנועד לתקשר או לזהות אובייקטים.
חוויות סייבר-סקס רב-חושיות
אבל טכנולוגיות שמדמות מגע מרחוק אינו מתמצות כמובן בחיבוקים ובנשיקות. המעצבת אנג'לינה אלכסנדרוביץ' זיהתה את הנכונות של אנשים להשתמש בפתרונות טכנולוגיים, שבימי הקורונה הגיעה לשיא של כל הזמנים. אלכסנדרוביץ' מנהלת את חברת Raspberry Dream Labs, היוצרת חוויות סייבר-סקס רב-חושיות שמאפשרות לאנשים ליהנות מרגעים אינטימיים גם כשהם לא נמצאים באותו מקום.
"המשתמשים רואים צורות אנושיות, הם שומעים זה את זה בעזרת אוזניות ויכולים ללטף זה את זה מבלי לגעת, אפילו מרחוק, בעזרת סוג של תחתונים רובוטיים רכים"
אנג'לינה אלכסנדרוביץ', Raspberry Dream Labs
"בגלל הקורונה הרבה אנשים הבינו איך אנחנו יכולים להשתמש בטכנולוגיה ובמציאות מדומה בדרכים מרגשות וחדשות", אמרה אלכסנדרוביץ' לרויטרס. "פעם טכנולוגיית ה-VR (מציאות מדומה) נתפסה ככלי שנועד לגיימרים, עכשיו היא הפכה למיינסטרים ומשמשת בסיטואציות של אינטימיות והיכרויות", הוסיפה. אלכסנדרוביץ' הזמינה לצפון לונדון שתי מתנדבות כדי שידגימו את חוויית האב-טיפוס שלה – שילוב של מציאות מדומה, ריח המועבר דרך צווארון שעונדים על הכתפיים סביב הראש, מערכת נפרדת לראש וחיישנים ידניים.
"המשתמשים רואים צורות אנושיות, הם שומעים זה את זה בעזרת אוזניות ויכולים ללטף זה את זה מבלי לגעת, אפילו מרחוק", היא מספרת. על פי הדיווח, החוויה כוללת תמריצים הפטיים שממוקמים באזורים ארוגניים – "סוג של תחתונים רובוטיים רכים", תיארה אלכסנדרוביץ'.
"אנחנו שמחים לשלב טכנולוגיה בהיבטים רבים של חיי היום-יום, כמו בבריאות או בכספים, עלינו לכלול גם את חדר השינה", הוסיפה. המתנדבת ויקטוריה ג'ילט סיפרה על הסייבר-סקס: "אני אוהבת את זה – זו בהחלט חוויה. יש כל כך הרבה דברים שקורים ולוקח זמן להפנים הכול". "כשהכול הסתיים, זה תפס אותי קצת לא מוכן", אמר מתנדב נוסף ושמו אהרון.
תעשייה שמגלגלת מיליארדי דולרים
"כן – יש אפילו רובוטים מאהבים, כמו רובוטי מין", מאשר צזנה. "אבל הם עדיין בשלבים מאוד פרימיטיביים, וכמובן, יש חליפות כמו זו של טסלה, שמסוגלות להעביר תחושה של נגיעה עדינה בגוף, כך שהכיוונים קיימים ויש תנועה קדימה, אבל חשוב לזכור שגם אם טכנולוגיה מסוימת מתממשת, המשמעות אינה שאנשים ירצו להשתמש בה. במיוחד כשמדובר באינטימיות אנושית, נראה שיש לנו נטייה להתרפק על המסורת והעבר, ולא לרוץ קדימה לעתיד. זוגות מעדיפים לקיים יחסי מין בדרך הרגילה, במקום לעשות הפריית מבחנה, למשל".
ד"ר צזנה לא תמים: "אפשר לשער שזו תהיה תעשייה עצומה דווקא מהכיוון המנוכר יותר של הפורנו ודימוי יחסי מין". דוח משנת 2019 של חברת מחקרי השוק האמריקנית אריזטון צופה שהשוק העולמי למוצרי בריאות מינית אמור להגיע לכ-39 מיליארד דולר עד 2024. אחרי הקורונה, ההיקף ודאי גדול עוד יותר.
"מי ששולט במכשיר יכול להיות במקום אחר לגמרי. זה מגשר בין בני זוג שלא נמצאים ביחד ועדיין יכולים ליצור קשר מהנה"
סטפני טרכטנברג, Satisfyer Connect
אפליקציית Satisfyer Connect, שזכתה בפרס החדשנות בתערוכת הטכנולוגיה והגאדג'טים השנתית של CES, פיתחה כלי המאפשר למשתמש או לשותף של המשתמש לשלוט מרחוק בתכונות כמו רטט, קצב ועוצמה. "מי ששולט במכשיר יכול להיות באותו חדר, באותה עיר או במדינה אחרת לגמרי", אמרה מנהלת השיווק של החברה סטפני טרכטנברג. "זה מגשר בין בני זוג שלא נמצאים ביחד ועדיין יכולים ליצור קשר מהנה", הוסיפה. טרכטנברג סיפרה שהיישומון פותח כאשר מפתחי החברה ראו יותר ויותר אנשים שמשתמשים ביישומוני היכרויות ומחפשים אהבה, אבל לא ממהרים לפגוש שותפים פוטנציאליים באופן אישי בגלל הגבלות הקורונה.
גם מכונית אוטונומית יכולה לחבק
שפתיים מסיליקון, שרוולים – זה נשמע מאוד מעניין, אבל עדיין די ראשוני. שאלתי את ד"ר צזנה מה יגיע קודם – מכוניות מעופפות או חיבוק חוצה יבשות? "מכוניות מעופפות כבר קיימות. הן פשוט מאד בזבזניות בדלק, דורשות טייס מיומן ולא יעילות באוויר או על היבשה. וזו בדיוק הנקודה: זו טכנולוגיה שקיימת, אבל היא לא מספיק פרקטית", עונה הדוקטור.
אימא, ששמעה על היוזמה של מגע שעובר טכנולוגית, נחרדה מהרעיון, מצמצום המגע האנושי: "זה חשוב כמו אוכל ומים", היא אמרה בתוקף. על כך אומר ד"ר צזנה: "זו תגובה טבעית לחדש ולשונה ולמוזר. אלא שההיסטוריה מלמדת אותנו שמדי דור משתנות ההגדרות של מה שמוזר ושונה. היא נחרדת, אבל הילדים שלה אולי יראו את זה כמובן מאליו".
האם בחברה שאפילו נוגעת מרחוק עדיין נהיה חברתיים? ד"ר צזנה אופטימי ולא מתרגש: "נהיה חברתיים, פשוט במדיום אחר. כפי שילדים היום הם יצורים חברתיים ביותר, אבל על גבי המדיום של אינסטגרם וטיקטוק – הם משתפים, הם צוחקים, הם נהנים, הם מקניטים ואוהבים ושונאים. הם פשוט עושים את זה במקום שונה מזה שאנחנו רגילים אליו. לא בעולם הפיזי, אלא בעולם הווירטואלי. מי שמסתכל על חבורות ילדים רואה שהן משלבות למעשה בין שני העולמות. כל ילד משחק במשחק אחר בסלולרי שלו מסביב לשולחן בבית הקפה, אבל הם כל הזמן צועקים, מראים זה לזה את המסכים, טופחים אחד לשני על השכם ומעודדים זה את זה. מניסיון עם ההיסטוריה, כל מה שנראה מבהיל לדור אחד, נראה הגיוני וטבעי לדור הבא".
גם ד"ר בן מעוז מהמחלקה להנדסה ביו-רפואית, בית הספר סגול למדעי המוח ומרכז סגול לרפואה רגנרטיבית, אוניברסיטת תל אביב, מאמין שבעתיד נוכל לשלוח אמוג'י שממש יחבק. "אחד מהדברים שמאד מתקדמים בשנים האחרונות הוא חישה מרחוק ומגע", הוא אומר. "יש הרבה מאוד מחקרים שמראים את חשיבות המגע וכמה זה מרגיע ומשפיע. למשל כבר מפתחים כיסאות שיכולים לחבק כתוצאה מאירועים מסוימים".
"יש גם את כל תחום ה-e-skin, עור אלקטרוני, שבו ניתן להשתמש במכשיר כחיישן לכל מיני דברים. תחום העברת המגע התקדם מאוד בשנים האחרונות"
ד"ר בן מעוז, המחלקה להנדסה ביו-רפואית, אוניברסיטת תל אביב
לדברי ד"ר מעוז, לפיתוחים מסוג זה יש גם פוטנציאל רחב יותר מאשר מגע אנושי. כמו מכשיר ברייל אלקטרוני שיאפשר לעיוורים לקבל תחושות רחבות שבאמצעותן יוכלו "לגעת" ולדעת מה קורה. "כבר הראו רובוט שנוגע במשהו במדינה אחת ומעביר את האות של התחושה דרך הרשת. אחר כך מאבחנים מה הייתה התחושה במקום אחר. זה משהו עם המון פוטנציאל שהרבה אנשים עובדים עליו", הוא מוסיף.
"יש גם את כל תחום ה-e-skin, עור אלקטרוני, שבו ניתן להשתמש במכשיר כחיישן לכל מיני דברים. תחום העברת המגע התקדם מאוד בשנים האחרונות", מסביר ד"ר מעוז, "והוא דוהר קדימה. ה-e-skin מאפשר יצירת בגד חכם, שיוכל למדוד את הפרמטרים של הגוף שלנו ולהגיב בהתאם. תדמיין חולצה או שרוול שאומרים מה הדופק שלך, חום, מחלות, וכו', אבל גם יודע להתחמם, להתקרר, להתכווץ וכו' כשצריך. זה המהפך הבא שמדברים עליו".
האם תהיה כאן מערכת מגע מלאכותית לגמרי – משהו כמו רובוטים שיתוכנתו לזהות רגשות וינחמו בחיבוקים טכנולוגיים או אפילו רובוטים מאהבים?
"בהחלט. מחקרים בפסיכולוגיה הראו שאנחנו מושפעים מאד ממגע, וזה יכול מאד להשפיע על ההחלטות שלנו ועל הביטחון שאנחנו נותנים במשהו. חברות רכב שמפתחות רכבים אוטונומיים ראו שאנשים מרגישים לא בנוח כשהם לא בשליטה. אבל הם ראו שכאשר הכיסא מגיב לנסיעה, זה מעלה את תחושת הביטחון. למשל בכל פעם שהאוטו מאט, הכיסא 'עוטף' אותך".
אילו סכומים מגלגלת התעשייה הזאת ומי האנשים שמנסים להיות ה"אילון מאסק" של התחום?
"תלוי מה מחשיבים כשייך לתעשייה. אם מדובר על רובוטיקה, מדובר על עשרות מיליארדים, אם מדובר על שיקום, מדובר על סכומים דומים".
מה יגיע קודם – מכוניות מעופפות או חיבוק חוצה יבשות?
"למען האמת, שני התחומים מאוד מתקדמים. בימים אלו מפתחים מכוניות מעופפות וטוענים שזה יהיה בשוק בתוך שנתיים. ולגבי חיבוק חוצה יבשות, זה כמובן יהיה הדרגתי. בהתחלה זה יהיה כיסא או מכשיר קטן, ועם השנים זה יתפתח לדברים מדהימים שלא חשבנו עליהם".