כבר ארבעה חודשים יוצא איימן מזעל כל לילה, בגשם, כדי לתפוס ולמגר את הפולש לנחל בצת שבו גדל. לפולש קוראים בלטינית פרוקמברוס קלארקי - סוג של סרטן נהרות שבגללו רשות הטבע והגנים מייבשת נחל. ולא סתם נחל אלא נחל בצת, שכבר גסס וקם לתחייה - הנחל של הפקח איימן מהיישוב הבדואי ערב אל-עראמשה. "אני מרגיש שזו מלחמה אישית: זה או אני או הוא. כולם ייאשו אותי ואמרו לי שהסוסים יצאו מהאורווה. אמרתי להם שאצל הבדואים אין דבר כזה. אני כל לילה בנחל", מספר איימן בלהט.
מולדתו של הסרטן מחריב העולמות היא מקסיקו, שם יש ציפורים או דגים שאוכלים אותו ומונעים ממנו ליצור הרס רב למערכת האקולוגית. הוא כבר הספיק לפלוש למדינות רבות וכל הניסיונות לבלום את ההתפשטות שלו נחלו כישלון צורב. "הוא עולמית הוגדר כמין הפולש הרחב ביותר בעולם, שגורם את הנזקים הגדולים ביותר. בעולם ניסו כל מיני דברים, ובעיקר הרימו ידיים. ניסו לעשות תוכניות תפיסה וכליאה נרחבות - ובינתיים הוא רק מתקדם באירופה וביבשות אחרות. הוא נמצא כבר בכל היבשות ומשנה סדרי עולם", מסביר חוקר סרטני המים פרופסור אמיר שגיא מאוניברסיטת בן-גוריון.
בסוף שנות ה-90 נחל בצת האיתן התייבש לגמרי והפך לנחל אכזב. דגים נעלמו, פרחים קמלו ועצי דולב מרשימים בני מאות שנים מתו. עשרים שנה היה הנחל יבש, אבל לפני 4 שנים הוחלט להקים אותו לתחייה. רשות המים נתנה הקצאה והנחל חובר לעירוי - צינור ירוק שבכל שנה מזרים מים למעיינות ולבריכות שיבשו. הפקח איימן היה מהראשונים ששמעו על התוכנית, והצטרף למאמצי ההחייאה. החלזונות, הסלמנדרות וההרדופים חזרו במהרה לשגשג בנחל וגם המטיילים גילו אותו מחדש.
האוטופיה בנחל נמשכה עד שפלש למימיו הפרוקמרוס. ברשות הטבע והגנים החליטו לקחת את ההחלטה הקשה ולייבש מחדש את הנחל, מתוך חשש שהזן הפולש יחריב את המערכת האקולוגית בארץ. "לקח לי כמה ימים בכלל לבטא את זה ולהציע לייבש את הנחל בתור אופציה, כי זה זה סותר כל נים בגופי", משתפת ד"ר דנה מילשטיין, אקולוגית בתי גידול מימיים ברשות הטבע והגנים. "אבל אין ברירה - כדי למגר את הסרטן הזה אנחנו חייבים לנקוט בפעולה האגרסיבית ביותר שאנחנו יכולים".
אחרי הייבוש של הנחל קשה לסרטנים לזוז ולהימלט מעיניו הבוחנות של איימן, והוא עושה ככל שביכולתו להראות להם מי בעל הבית. הגשמים האחרונים יעניקו לפולש עוד כמה שבועות של חסד, אבל מילשטיין מאמינה ש-5 חודשים רצופים ללא מים יכחידו אותו. היא מודעת היטב להשלכות של כישלון הפרויקט: "הטבע משתנה, אבל הטבע נמצא בשיווי משקל מאוד עדין, וכאשר שיווי המשקל הזה מופר, הרבה פעמים המערכת האקולוגית קורסת".
