מה אכפת לציפור: גם כשהתותחים רועמים, הטבע נותר בעינו – שקט ורוגע. השרב של הימים האחרונים, השכיח מעט את העובדה שהחורף הגשום יצר אגם מים מתוקים בלב הגליל התחתון. כזה שאליו מגיעים בעלי חיים נדירים, ובהם ברווז אחד, יפה במיוחד, בסכנת הכחדה. אמש (שישי) ב"אולפן שישי" יצאנו לשיט קצר בחלקת האלוהים הקטנה של בקעת בית נטופה. זה אומנם לא הפנטנל, אבל זה שלנו.
משכנו את סירת המשוטים הקטנה לתוך האדם ויצאנו לדרך. בחוץ מלחמה. החדשות לא מפסיקות להכות בנו, אבל ההרים המוריקים מסביב הצליחו לתת לנו כמה רגעים של שקט. הזכירו שוב שאנחנו נלחמים למען ארץ נהדרת.
"השנה קיבלנו גשמים מדהימים וכל העסק הזה (האגם) התמלא בצורה יוצאת דופן", מסביר עמיר בלבן, מהחברה להגנת הטבע. "דבר כזה קורה פעם בעשור או בעשרים שנה. הפעם האחרונה שזה קרה לפני קרוב לחמש שנים".
במהלך השיט הצבנו לנו משימה: למצוא בעל חיים מתוק ויפה במיוחד, בסכנת הכחדה, שיודע להשתמש בכנפיים שלו כדי לעוף ממש: הברווז המשויש. "הוא נראה ממש כמו חתיכת שיש והוא בסכנת הכחדה עולמית", מסביר בלבן. "מה שעוד מייחד אותו זה שהוא יודע לנצל ביצות עונתיות, כמו זאת".
אחרי החורף האחרון עמק בית נטופה הגיע לשיאו. הוא רווה כמויות מים שלא נראו כאן כבר שנים רבות, ואלה הפכו את המקום הזה לאגם של ממש. מקיף אי גדול, אולי הגדול ביותר שנמצא באגן מים מתוקים בישראל. ולרגע, כפי שניתן לראות בכתבה, נדמה היה שאנחנו שטים באגם קטן בצפון איטליה, ולא כמה קילומטרים מהמטחים לעבר הצפון.
בקיץ כל המקום הזה יבש ומשמש כשדות חקלאיים שמהם יוצאים האבטיחים הכי מתוקים של הגליל. לירון שפירא, רכז שמורת הטבע בצפון, סיפר שאחת החלופות הייתה להקים את שדה התעופה של הצפון בעמק בית נטופה. "התוכנית הזאת ירדה מהפרק, אבל תוכניות אף פעם לא מתות", הוא מדגיש. "אם יחליטו שבעמק יזרעאל מסוכן מדי, אז אולי הרעיון הזה עוד יחזור".
אם כמובן יהיה פה איזה שדה תעופה, כל בעלי החיים האלו ייעלמו?
"אם תהיה פה תשתית מסיבית מאיזשהו סוג כמו שדה תעופה, זה ייעלם. אין כזה בארץ. יש הרבה דברים שיש רק אחד מהם בישראל, וזה אחד מהם". וכפי שהאגם נדיר, גם בעלי החיים ששוחים בו נדירים. במהלך השיט, יצחק (חוקר בחברה להגנת הטבע) מוצא עבורנו שני סרטנים קטנים ומיוחדים: תְּרִיסַן הקשקש ושַׁטְרֶגֶל גדול. לצדם שחה גם ראשן של חַפָּרִית מצויה. אחר כך הוא התעקש שראה במו עיניו שַׁטְגַּב.
ניסינו לברוח לקצת שקט, אבל זה לא באמת מתאפשר. גם במקום השקט כל כך קיבלנו דיווחים על פיגועים, אזעקות ומטחים לעבר שטח ישראל. ההתרעות לא מפסיקות לזרום, בומים נשמעים מרחוק וינשופים עוברים מעל ראשינו, שוב ושוב – כמעט על פני כמים.
ואז, לפתע, זה קורה: "ברווז משויש, משויש מעל האי", קרא עמיר. ואז הוא נחת, במלוא הדרו. תר אחר בת זוג מבלי לדעת מה קורה רק כמה קילומטרים צפונה. הברווז, שנמצא בסכנת הכחדה, רק רוצה להבטיח את הדור הבא שלו. ואנחנו לרגע חשבנו מה יהיה עלינו? ומה יהיה על הדור הבא שלנו?