קרב ההאשמות בנוגע למצב ההומניטרי הקשה ברצועת עזה בעיצומו, ואצבעות רבות הופנו לקרן הסיוע האמריקנית (GHF), שהחלה לפעול בחודש מאי, ולפי הטענות לא הצליחה למלא את צורכי האוכלוסייה ובעלת מניות רבות במצב שנוצר ברצועה. בשיחה עם N12 הקרן משיבה לשלל הטענות שהועלו נגדה, מותחת ביקורת מסוימת על צה"ל, ומבהירה: "הפתרון היחיד ארוך הטווח הוא עוד סיוע".
הקרן ההומניטרית לעזה הוקמה בסוף מאי בתמיכה ישראלית ואמריקנית, במטרה לשנות את מנגנון חלוקת הסיוע ההומניטרי ברצועת עזה ולהוציא אותו מידי חמאס, כדי להחליש את המשילות של ארגון הטרור ברצועה. תקוות רבות נתלו ביוזמה, ושר האוצר סמוטריץ' אף טען שתחילת פעילותה היא "נקודת מפנה במלחמה". אך למרות ההבטחות, במהרה נתקלה הקרן בבעיות קשות, וארגוני סיוע רבים סירבו לעבוד איתה.
בהצהרות רשמיות של הקרן היא אישרה שהמצב בעזה "חמור", ושיש "פלסטינים רעבים" ברצועה. במענה לשאלת N12 על חומרת המצב בעזה, השיבו בקרן ש"זוהי שאלה שקשה להשיב עליה בדיוק, אבל התשובה הקצרה היא שעזה זקוקה ליותר סיוע". בארגון הוסיפו ש"שורש הבעיה פשוט: לא נכנס מספיק סיוע לעזה. כאשר אין מספיק מזון – אנשים הופכים נואשים, ומתפתחת אנרכיה".
ב-GHF מטילים על חמאס ועל האו"ם את עיקר האחריות למשבר, אך בשיחה עם N12 מותחים ביקורת גם על צה"ל: "אנחנו מעריכים את התיאום עם צה״ל ואת המאמצים האחרונים לשפר את הגישה האזרחית, אבל בהחלט ניתן וצריך לעשות יותר כדי לאפשר מסדרונות הומניטריים בטוחים שיאפשרו לאזרחים להגיע לסיוע ללא פחד. ישראל קיבלה החלטה מוסרית ואסטרטגית להכניס עוד סיוע לעזה – אבל חשוב שהסיוע הזה גם יגיע בפועל ליעדו. GHF ערוכה לכך – אנחנו רק צריכים את המרחב לפעול".
הטענות המרכזיות נגד GHF - והמענה של הקרן:
נגד מנגנון החלוקה של GHF הועלו 5 טענות מרכזיות על ידי האו"ם, תושבי עזה והתקשורת העולמית. בקרן השיבו בפירוט לכל הטענות במענה לפניית N12:
- הטענה: אחת הטענות המרכזיות נגד GHF היא שהקרן מתפעלת 4 מרכזי חלוקה בלבד - 3 בדרום הרצועה ואחד בצפונה - ומספר כה נמוך של נקודות חלוקה לא יכול להתקרב למלא את צורכי האוכלוסייה העזתית, שמונה כ-2.1 מיליון בני אדם. בהשוואה, מגנון החלוקה של האו"ם הפעיל כ-400 נקודות חלוקה שונות ברחבי הרצועה.
המענה של GHF: "הקרן רוצה, זקוקה ומסוגלת לפתוח הרבה יותר נקודות חלוקה – כולל בצפון עזה. כבר קיבלנו אישור לפתוח 4 נקודות נוספות, אבל לשם כך דרוש מימון נוסף מהתורמים. ארבע הנקודות הראשונות של GHF לא נועדו להיות המנגנון היחיד – אלא לפעול לצד מנגנוני חלוקה אחרים, והדבר הובהר לכל הגורמים מהיום הראשון". - הטענה: מרכזי החלוקה מרוחקים מאוד ממרכזי האוכלוסייה העזתית, ומאלצים את מבקשי הסיוע לצאת במסעות מסוכנים. כ-10 קילומטרים מפרידים בין העיר עזה למרכז החלוקה הקרוב אליה, וגם המרכזים האחרים לא צמודים למוקדי האוכלוסייה, מה שמוביל למקרי מוות רבים של עזתים בדרכם לנקודות הסיוע. לפי משרד הבריאות העזתי, שעובד בשיתוף פעולה עם חמאס, יותר מאלף עזתים נהרגו בזמן שחיפשו אחר סיוע הומניטרי מאז חודש מאי, ואף שהנתון לא אושר על ידי צה"ל, אין מחלוקת על כך שעזתים רבים נהרגים בחיפוש אחר סיוע.
המענה של GHF: "האזורים שמחוץ לאתרי החלוקה שלנו הם אזור לחימה פעיל. אין לנו שליטה עליהם, ולמרבה הצער – מקרים אכן קורים שם – אם מידי חמאס, כנופיות חמושות או כוחות צה”ל. זו בעיה שמאפיינת את כל מנגנוני הסיוע בעזה, כולל אלו של האו”ם. כשמדווחים על הרוגים מחוץ לאתרים שלנו, אנחנו נאלצים להסתמך על מקורות צד שלישי, מכיוון שחמאס נוהג לעוות ולעיתים אף להמציא את הדיווחים – ממניעים פוליטיים. ביקשנו שוב ושוב מצה”ל להימנע מפעילות צבאית בקרבת אתרי החלוקה שלנו, ולעזור להבטיח גישה בטוחה".
מפת עזה: נקודות החלוקה וצפיפות האוכלוסייה - הטענה: בשל המרחק הרב בין מרכזי החלוקה לרוב האוכלוסייה העזתית, אוכלוסיות מוחלשות, כולל נשים, זקנים, חולים וילדים, לא יכולות לגשת ולקבל סיוע.
המענה של GHF: "לנשים ולילדים קיימות עמדות ייעודיות בתור, והמזון מופרש מראש במיוחד עבורם. עבור אלה שאינם יכולים להגיע – השקנו לאחרונה מנגנון חלוקה קהילתי דרך ארגונים מקומיים ומשפחות, שמאפשר העברת סיוע מבוקרת וישירה לנזקקים. לאחר פיילוט מוצלח בדיר אל־בלח, אנו פועלים להרחיב את התוכנית ונמצאים במגעים עם שותפים מקומיים להרחבת הפעולה". - הטענה: כמות המזון שחילקה הקרן לא תואמת את צורכי האוכלוסייה העזתית - כמות המזון שחולקה מספיקה לפחות מארוחה אחת ביום לכל אזרח עזתי.
המענה של GHF: "הקרן חילקה עד כה מעל 95 מיליון מנות מזון – מספר עצום לאזור מלחמה. אבל זה עדיין לא מספיק. הסיבה לכך פשוטה: לא הייתה כל כוונה שנישא בנטל הזה לבד. GHF הוקמה כדי להשלים מאמצים קיימים – לא להחליף אותם. למרבה הצער, נותרנו בשטח לבד, בעוד אחרים נסוגו. זה חייב להשתנות. אנחנו ממשיכים לקרוא לאו"ם ולגופים אחרים לשתף איתנו פעולה. למרבה הצער, האו"ם נטש את נקודות החלוקה שלו – מה שהותיר את GHF כגוף היחיד שפועל בקנה מידה רחב. הנטישה הזו יצרה ואקום והובילה לייאוש ולכאוס שאנחנו רואים כיום".
הטענה: מרכזי החלוקה של הקרן פתוחים דקות ספורות בלבד בכל יממה, מה שמקשה מאוד את העברת הסיוע ומוביל לכאוס. בנוסף, בקרן לעיתים מודיעים על מועד פתיחת המרכזים זמן קצר בלבד לפני פתיחתם, מה שלא מאפשר לאוכלוסייה להתארגן.
המענה של GHF: "עזה היא אזור מלחמה, ואנחנו פועלים בתנאים משתנים ודינמיים, שלרוב אינם בשליטתנו. אנחנו משתדלים לספק ודאות ככל האפשר – אבל זה לא פשוט בתנאי לחימה. העדיפות העליונה שלנו היא לשמור על ביטחונם של הפונים. לעיתים, בשל מספר האנשים שממתינים לסיוע, אנו נאלצים לפתוח את האתרים מוקדם מהמתוכנן – כדי למנוע מהומה או סכנה. הפתרון היחיד ארוך הטווח הוא עוד סיוע. ברגע שיושג ביטחון תזונתי, נוכל להפעיל מנגנונים נוספים שיבטיחו ודאות וסדר בהפצת המזון".
העדות הקשה של רופא מתוך עזה: "המטופלים נראו כמו שלדים"
מארק בראונר, רופא אמריקני מאורגון שמתמחה ברפואת חירום, עקב מרחוק במשך זמן רב אחר המלחמה בעזה. ביוני האחרון הוא החליט להגיע לרצועה למשך שבועיים ולהתנדב באמצעות ארגון Rahma Worldwide בבית החולים נאסר בח'אן יונס במטרה להשתמש ביכולותיו ולהציל חיי אדם. בשיחה עם N12 הוא מספר על המצב ההומניטרי הקשה ועל הרעב שחווים חלק מהפלסטינים בעזה.
"המטופלים שלי סבלו בברור ממחסור במזון, אחוזי השומן בגוף שלהם היו חד-ספרתיים", אומר בראונר. "הם היו רזים מאוד. לעיתים ראינו חולים שהיו שלדים ממש, בשלבים מתקדמים של תת-תזונה. לפעמים אימהות היו מגיעות עם תינוקות שלדיים שכבר היו מתים, ושקלו חצי מהמשקל התקין שלהם. כל אנשי הצוות שעבדו לצידנו היו רזים מאוד. הם צרכו רק כמה מאות קלוריות בכל יום. אנשים התעלפו כל הזמן".
בראונר מוסיף שהוא חש על בשרו את התנאים הקשים. "הרגשתי בעצמי את המחסור במזון, איבדתי 7 קילו, וכל מי שבצוות שלי איבד 7-5 קילו בגלל היעדר התזונה הרגילה שלנו מהבית", אומר הרופא, ומוסיף שהוא והצוות נהנו מתנאים משופרים לעומת עמיתיהם: "קיבלנו יחס מיוחד - ארוחה אחת ביום, וגם היא הייתה יחסית דלה. בכל שלושה ימים קיבלנו כמות קטנה מאוד של ירקות טריים, ללא בשר, ומעט גרגירי חומוס מדי פעם".
לדבריו של בראונר, הוא בילה את רוב זמנו בחדר ההחייאה וטיפל במטופלים רבים שחוו פציעות טראומה קשות, והוא מעיד על מחסור בציוד רפואי. "המצב היה חמור בזמן שהיינו שם. בסביבת בית החולים היו כ-500 ילדים שהיו בסיכון גבוה מאוד, אבל לא ניתן היה לאשפז אותם בגלל מחסור במקום בבית החולים. המשפחות היו נשארות קרוב לבית החולים, למרות שזה היה אזור מסוכן, כדי שיוכלו לרוץ לבית החולים אם מצבו של הילד יהפוך ללא יציב".
לאחר שעזב את עזה קרא בראונר לממשל האמריקני לבחון מחדש את הסיוע לישראל. הוא מספר שעשה זאת לא מתוך איבה לישראל ולא ממניעים פוליטיים, אלא מתוך רצון לסיים את הסבל שראה בעזה.
נתוני הגדלת הסיוע לרצועה
על רקע המצב ההומניטרי הקשה ברצועה והלחץ הבין-לאומי העצום, ביום וחצי האחרונים החליטו בישראל להגדיל באופן ניכר את כמות הסיוע שנכנסת לעזה. אתמול נכנסה לרצועה כמות גדולה של סיוע הומניטרי - 180 משאיות נכנסו, והתכולה של 120 מהן חולקה לתושבים. במקביל, הצניחו מטוסי מטען מירדן מאיחוד האמירויות כ-25 טונות של סיוע ומשטחי מזון.
הכמות שנכנסה אתמול לרצועה, שלפי חישוב N12 עומדת על כ-3,600 טונות, גדולה בהרבה מהכמות שהוכנסה במהלך החודשיים האחרונים. במהלך חודש יולי נכנסו בממוצע 1,261 טונות סיוע ביום, ובחודש יולי 1,253 - כך שמדובר בעלייה של כמעט 200%.
