אין זה סוד שבמשך העשור שקדם ל-7 באוקטובר ניתן היה להגדיר את מדיניות ישראל כלפי חמאס ככסף תמורת שקט. בהקשר הזה עיקר תשומת הלב הופנתה למאות המיליונים שהעבירה קטאר באישור ישראל לרצועה מדי חודש, אך נתונים חדשים שהגיעו לידי N12 חושפים שגם ישראל עצמה ניהלה קשרי מסחר ענפים עם עזה, והכניסה לרצועה יותר ממיליון משאיות שסייעו לחמאס להתעצם, לשלוט ולבנות את תשתיות הטרור שלו.לפי הנתונים שהגיעו לידי N12 ממשרד הביטחון באמצעות בקשת חופש מידע שהוגשה יחד עם התנועה לחופש המידע, מ-2015 ועד 2023 נכנסו לרצועת עזה בממוצע כ-117 אלף משאיות סחורה מדי שנה. המשאיות הכילו מגוון רחב של סחורות, ממזון וציוד רפואי, דרך בעלי חיים וציוד תקשורת, ועד דלק גז.חלק מהסחורה שנכנסה שימשה את חמאס לבניית תשתיות טרור, ובייחוד את מערך המנהרות התת-קרקעיות העצום שלו. לאורך 9 השנים שלפני המלחמה נכנסו כ-90 אלף משאיות של מלט, 21 אלף משאיות של ברזל, 11 אלף משאיות של ציוד תשתיות ובעיקר - 382 אלף משאיות של אגרגטים (סוג של חצץ שמשמש לבנייה), וכשליש מהמשאיות שהגיעו מישראל לעזה הכילו את החומר.השלטון של חמאס התחזק בעקבות הקשרים הכלכליים עם ישראל, אומר ל-N12 יצחק גל, מומחה לכלכלת המזרח התיכון ממרכז דיין. חמאס ידע להרוויח מכל דבר שנכנס לרצועה. כשהיה יבוא מהארץ - חמאס הציב מחסום קילומטר מהכניסה לרצועה וכל טון שנכנס חמאס לקח את הנתח שלו. ישראל ייצאה לרצועה כמעט הכול, למעט דברים אחרים שהיה יתרון יחסי ליבוא ממצרים. כל השאר הגיע או מישראל או דרכה - מזון, ירקות, חומרי בנייה - כל דבר שהיה מותר להכניס לעזה.לפי גל, החומרים שנכנסו מישראל הגיעו בוודאות לידי חמאס. לחמאס היו לא מעט דרכים לקחת את מה שהוא צריך. מאיפה כל חומרי הבנייה שבנו את כל המנהרות האלה? לא ייצרו את זה בעזה. אף אחד לא מצא מפעל מלט בעזה. חומרי בנייה נכנסו בהיקף גדול מאוד מישראל וממצרים, והייתה לחמאס עדיפות ראשונה.יוחנן צורף, מומחה לענייני פלסטינים וחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מוסיף שלמרות התפיסה שהיה מצור על רצועת עזה בשנים שלפני המלחמה, המציאות הייתה שונה. ישראל הטילה מצור ביטחוני על רצועת עזה, אבל מבחינה כלכלית היא אפשרה כניסה של סחורות וציוד שנדרשו לספק את כל הצרכים של עזה וכדי למנוע בעיות הומניטריות, הוא מסביר.צורף הדגיש שכמעט שלא היו מגבלות על הסחורות שנכנסו לתוך רצועת עזה. כמו כן, הוא הוסיף שבשל היחסים הכלכליים המיוחדים בין ישראל לעזה, התלות של עזה בנו הייתה כמעט מוחלטת.הנתונים ממחישים את מדיניות רכישת השקט שבה נהגה ישראל, ואפשרה לחמאס להתעצם במשך שנים ארוכות. עוד ב-2019 האשים בני גנץ ששקט תמורת כסף - זה הדיל של נתניהו עם חמאס, וגם בתחקיר השבכ שפורסם לאחר 7 באוקטובר, סימנו בארגון את מדיניות השקט וההתעצמות הכלכלית של חמאס כגורם מרכזי לבניית כוחו לפני מתקפת 7 באוקטובר.מהכיוון הנגדי - היבוא מעזה לישראלאל מול הסחורות שנכנסו מהארץ לעזה ואפשרו לחמאס להתעצם, הנתונים שהגיעו לידי N12 מספרים גם סיפור פחות מוכר על היחסים הכלכליים בין המדינה לעזה - ועל הסחורה שנכנסה מהרצועה אל תוך ישראל.אם בשנת 2015 נכנסו ארצה כ-3,300 משאיות עם סחורות שמקורן בעזה – אז המספר הזה הכפיל ושילש את עצמו עם הזמן – ובשנת 2022, שנה לפני פרוץ המלחמה, נכנסו לישראל כ-9,400 משאיות עם סחורות מעזה. גם בשנת 2023, עד 7 באוקטובר, נכנסו למדינה כ-6,000 משאיות עם סחורות מעזה.יותר מחצי מהסחורה שהגיעה מעזה הייתה של תוצרת חקלאית, כך למשל יובאו לישראל מעזה בשנת 2022 כ-24 אלף טונה של עגבניות, 11 אלף טונה מלפפונים, 7,000 טונה חצילים, 5,600 טונה תותים ו-700 טונה דגים. אבל היו גם עוד דברים – בין השאר נכנסו לישראל 33 משאיות של עורות בקר, 118 משאיות עם רהיטים תוצרת עזה ו-624 משאיות עם מוצרי טקסטיל והלבשה.בנתונים יש גם כמה ממצאים מפתיעים: בשנת 2022 נכנסו ארצה שתי משאיות עם מטען של 19 חתולים שיועדו לארהב, בשנת 2019 הוכנסו לישראל שתי משאיות עם לולבים שיוצרו בעזה – ובאותה שנה יובאו מעזה גם 26 משטחים של קרמבו.דן אלחרר, יצרן אופנה ויור האגודה לעידוד ייצור האופנה בארץ, שופך קצת אור על יחסי המסחר מול עזה ובאופן ספציפי על יבוא הסחורות מהרצועה לישראל. אלחרר עבד עם מתפרה הפועלת בעזה - שהייתה עושה לו תיקונים של בגדים שהיו נשלחים לאחר מכן במשאית חזרה למדינה: היינו תופרים עם עשרות אם לא מאות מתפרות בעזה, היתרון של עזה היה המחיר והזריזות. זה נתן פריחה לייצור המקומי כשפתחו לנו את עזה - פתאום היינו יכולים לעשות כל מיני חולצות כפתורים, מחוכים, דברים שהם יותר מסובכים לתפירה. עזה הייתה במחירי סין כמעט והם היו מאוד מאוד זריזים. הרבה פחדו להגיד שהם עובדים עם עזה אבל כל הענף תפר שם.אלחרר מספר שהממשק שלו עם עזה התחיל לפני כעשור: בשנת 2014 עשו פרויקט ניסיוני עם זארה, משרד ראש הממשלה היה מעורב. עם זארה זה לא כזה צלח אבל לאט לאט צצו בעלי מתפרות מעזה עם אישורים. חבר התחיל לעבוד איתם, ואז אני גם התחלתי. עבדתי עם בית מלאכה של 50-30 עובדים, היה נהג בדואי שהיה מסיע את הסחורה בתוך עזה. לפי אלחרר, הפסקת העבודה מול עזה פגעה מאוד בשוק הטקסטיל המקומי: עזה נתנה פתאום איזה יתרון לענף המקומי הישראלי, למעצבות אופנה - לכולנו. מאז ה-7 באוקטובר השוק כמעט ולא קיים, חצי רחוב פה להשכרה.אלחרר טוען כי חמאס ידע על הפעילות הזו, עודד אותה והעלים ממנה עין בתמורה למיסוי שלקח מהמפעלים ומוסיף: במובן האישי אם יפתחו שוב את עזה זה יעשה טוב לעסק אבל במובן הלאומי אנחנו לא צריכים אותם. בסוף מתברר שחמאס זה המשפחה של התופרים שלנו, אני אעשה את הכול לא לעבוד מולם כמה שאני יכול.גל ממרכז דיין מדגיש שמעבר הסחורות מעזה לישראל היה מזערי, מה שפגע פגיעה קשה בכלכלה העזתית. היה מעט מאוד יצוא מעזה החוצה - מעט מאוד יצוא כלכלי, קצת מוצרי הלבשה, מעט רהיטים, מספרים מאוד קטנים. בתור שוק קטן - בהיעדר ייצוא אין כלכלה בעזה. בנוסף, המומחים מסבירים שמדיניות אי-הכנסת עובדים עזתים לישראל, שהייתה נהוגה עד זמן קצר יחסית לפני 7 באוקטובר, פגעה מאוד בכלכלה העזתית והייתה ביטוי למצור מסוים שהטילה ישראל על הרצועה.ובמבט קדימה, אם לפני 7 באוקטובר נכנסו לעזה כמה מאות משאיות ביום כדי לספק את צורכי הכלכלה העזתית המקרטעת, גל מסביר שכדי לשקם את עזה יהיה צורך להכניס כמות כפולה ומכופלת. בשביל לאפשר לעזה להשתקם תוך 10 שנים, צריך להכניס כל יום 6,000 משאיות. סדר גודל אחר לגמרי ממה שהיה, וזה מחייב היערכות לוגיסטית ובראש ובראשונה שלטון יציב שאינו חמאס, כי אם יהיה חמאס לא יהיה כלום, וזה לחזור לאותו המעגל שכבר היינו בו.