sportFive1452586 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5
עבר דרך יסודים (אודי ציטיאט) (צילום: ספורט 5)
עבר דרך יסודים (אודי ציטיאט)|צילום: ספורט 5
את הסיפור של נועם דוברת, כמעט בלית ברירה, צריך להתחיל ב-30 בנובמבר 2022. במהלך משחק ה-BCL מול באקן ברס הוא דרך לא טוב על הרגל, ירד מהמגרש כשהוא לא מסוגל לדרוך - ובחלוף מספר ימים הגיעו הבשורות הרעות: הוא קרע את הרצועה הצולבת, הצידית והמיניסקוס, ולמעשה לא שיחק כדורסל שנה וחצי. את העונה הזו, לשמחתו ולשמחת הפועל ירושלים, הוא פותח כרגיל. "אני מאוד שמח שאני סוף סוף על המגרש", הוא אומר בראיון ראשון לערוץ הספורט מאז הפציעה הקשה. "אני מרגיש שזה טוב שנכנסתי בעונה שעברה בשלב מאוחר, בזמנו חשבתי שלא קל להיכנס בשלבים המכריעים, אבל זה עשה לי טוב. היתה לי טעימה של חודשיים עד שנגמרה העונה. עשיתי קיץ טוב ועכשיו אני מתחיל עונה מההתחלה".

בוא נחזור אחורה. אתה זוכר את הרגע של הפציעה? ישר הבנת שקרה משהו לא טוב?
"בוודאי שאני זוכר. היה הרבה כאב בהתחלה. ביום שנפצעתי היה לחץ, לא ידעתי מה קרה. עשתי MRI, חיכיתי לאבחנה, למרות שמיד הבנתי שקרה משהו חריג, אבל עד שאתה לא מקבל את התוצאות אתה לא מבין את הגודל של זה. זו היתה שנה וחצי ארוכה, עם הרבה עליות וירידות, ואני שמח שאני אחרי זה".

מה עבר בראש כשאמרו לך? 
"בדיוק מה שאתה חושב, אתה יכול לענות על זה בעצמך... זה קשה, מאוד קשה. אפילו היתה התפרקות קלה".

"לקחו לי את החלק העיקרי של החיים"
דוברת גמר את עונת 22/23 ברגע שנפצע ולא חזר עד לקראת השלבים האחרונים של 23/24. הוא עבר שיקום לא פשוט, כשהחזרה שלו לעניינים התעכבה מספר פעמים, גם לאור המורכבות של הפציעה. "היו רגעים קשים בשיקום, אבל אף פעם לא היה רגע שלא ראיתי בו את האופק", הוא מספר. "ניסיתי תמיד להישאר אופטימי, היתה לי תמיכה מאוד גדולה מהמשפחה, מהחברה, מאח שלי ומהחברים שלי לקבוצה שנתנו לי להרגיש מוקף מכל הכיוונים. זה עזר לי לעבור את זה. זה לא היה קל בשום שלב, אבל ניסיתי להישאר חזק ואני שמח שהצלחתי".

מה הכי קשה בלשבת בצד כל כך הרבה זמן?
"בסוף, כדורסל זה מה שאני עושה. ברגע שאתה לא יכול לעשות את זה, זה כאילו שלקחו לך את החלק העיקרי של החיים. זה קשה כי אתה רגיל לקום בבוקר, ללכת לחדר כושר, משם לאימון, בערב קליעות - ואז חוזר חלילה. אתה רגיל להיות חלק ממשחקים ואימונים ותחרותיות, ואז פתאום סדר היום שלך הופך להיות פגישה עם רופא, טיפול, פיזיותרפיה, הידרותרפיה ואז עד טיפול. אתה חוזר הביתה ושם קרח ואתה כל היום עסוק בזה. כלומר, אתה כן עסוק, עושה משהו, אבל לא מה שאתה רוצה לעשות. זה קשה לבוא לראות את החבר`ה, כולם משחקים ואתה בצד עושה אופניים". 

היה רגע ספציפי שאתה זוכר?
"היו הרבה שלבים קשים בשיקום. עברתי את הניתוח בברך יומיים לפני גמר הגביע. ככה יצא שאני יושב בבית, אחרי ניתוח, בקושי מסוגל לקום מהמיטה ורואה את המשחק. אני אפילו לא עם הקבוצה באולם בגמר גביע, זה מאוד מתסכל. הם זוכים ואני עולה לשיחה בפייסטיים. ברור שהייתי שמח, אבל לא הייתי שם. זה קשה. זו סתם דוגמה אחת, כי ביום יום הם כולם מתאמנים ואני יושב בצד ועושה את הדברים שלי. נראה לי שזה הכי קשה".
יחזור להיות שחקן מוביל (לירון מולדובן) (צילום: ספורט 5)
יחזור להיות שחקן מוביל (לירון מולדובן)|צילום: ספורט 5

אפשר להגיד הפציעה הזו הופכת בעצם העולם שלך. העיסוק המרכזי שלך ושל מי שמכיר אותך
"נכון, זה מאוד מבאס שזה ככה, חוויתי את זה, היו שלבים שלא היה לי קל עם זה. זה לא משנה את מי יצא לי לפגוש - אם זה חבר שלא ראיתי הרבה זמן, אנשים שאני רואה במשחק - ו-10 פעמים ביום אתה צריך לענות על השאלה `איך אתה מרגיש` ו`מתי אתה חוזר`. זה ברור שזה נובע מאכפתיות של כולם, אבל זה מתסכל. זה קרה גם עם אנשים שקרובים אליי ורוצים בטובתי, אבל זה לא קל כל הזמן לדבר על זה ולהתעסק בזה. בטח כשהייתי בתוך זה, עכשיו אני כבר אחרי אז קצת יותר קל. זה עניין את כולם, אבל הייתי צריך את הזמן שלי בתוך זה כי עברתי דרך ארוכה".

איך הקבוצה עזרה?
"הם נתנו לי מעטפת מושלמת. טיפולים, התייעצויות עם רופאים מומחים. אחרי זה טיסה לספרד לפגישה עם פיזיותרפיסט מהטובים בתחום, נפגשתי עם רופאים בכירים. הם באמת עשו מה שהם היו יכולים בשבילי".

עכשיו כשאתה חוזר, יושב לך בראש שצריך להיזהר?
"בשנה שעברה כשחזרתי עוד חשבתי על זה, קשה לשחרר מזה לגמרי כי ברגע שאתה חוזר, זה עדיין קצת כואב. ככל שעבר הזמן והתחלתי לשחק אז ההתרכזות בכדורסל, במקצועי, הפכה להיות יותר גדולה. אני כבר לא מסתכל על זה באותה צורה יומיומית".

למה החלפת למספר 8? זה קשור לפציעה?
"זה בעיקר קשור רצון לשינוי וריענון. אני ואח שלי שיחקנו תמיד עם 14, לפני שנתיים הוא החליף מספר והחלטנו שהעונה אנחנו חוזרים לשחק עם אותו מספר. חשבנו על 5 או 7, אבל הם נתפסו, אז הלכנו על 8".

"יכול להיות הגארד הסקורר שהייתי"
הפציעה של דוברת הקשתה מאוד על הפועל ירושלים, שבמשך כמעט שנתיים התקשתה למלא החלל שנוצר בעמדת הרכז המחליף. לעונה הזו הוא מגיע כשהסגל קצת יותר עמוס, בכל עמדה, וייתכן שהוא יצטרך "להרוויח" את הדקות שלו. "עומק בסגל זה טוב בקבוצה, בטח כשיש לנו עונה כל כך צפופה", אומר דוברת. "יש כמות דקות מוגבלת להרבה שחקנים, זה לא שאתה צריך להיות ממש טוב כדי לקבל את הדקות, אלא יותר למצוא את הדרך להשפיע על המשחק ולתרום גם בדקות יותר מצומצמות. זאת תהיה עונה ארוכה והרבה דברים יכולים לקרות, צריך להיות מוכן לכל דבר".

יש לך מאמן שמאוד מאמין בך, הוא אמר את זה כמה וכמה פעמים
"אני גם מרגיש שיונתן מאמין בי. לפעמים זה בא לידי ביטוי בצעקות, לפעמים בתשומת לב שהוא נותן לי, לפעמים בירידה לפרטים. ליונתן היה חלק גדול בחזרה שלי בעונה שעברה, הוא עזר לי להיכנס לקבוצה בהדרגתיות ולמצוא את המקום שלי. אני חושב שיש לי הרבה מה ללמוד ממנו, אני שמח על הקשר שיש לי איתו ושמח שהוא מאמין בי".

אתה מרגיש שהעונה, עם ההנהלה החדשה, יש גם ציפיות יותר גדולות מכם כקבוצה?
"כולם מרגישים שהמועדון צועד למקומות טובים מאז ההצטרפות של מתן, אבל תמיד היה לחץ בהפועל ירושלים. זו קבוצה עם שאיפות גדולות, יש משקל שצריך לסחוב. נבוא לכל משחק לנצח. יש עוד הרבה קבוצות חזקות, אבל אנחנו יודעים מה אנחנו שווים. אנחנו גאים במה שיש לנו ומחכים להראות את זה".

מה אתה מצפה להראות העונה? יכול להיות שתחזור להיות הגארד הסקורר שהיית?
"אני יודע שאני יכול לתרום בכמה דרכים. אני יכול לייצר לאחרים, יכול לייצר לעצמי, לשחק עם הכדור, לנהל את המשחק. אם אצטרך רק להיות חלק מהשטף של המשחק, זה מה שאעשה, ואם אצטרך להיות סקורר, אני מאמין שאני עדיין מסוגל לעשות את זה. אני פה כדי לעזור לקבוצה לנצח".

"אני לא צריך לנסות להיות יותר טוב ממישהו אחר"
דוברת רק בן 22, אבל יפתח בקרב את עונתו השביעית בליגת העל - זכר לכך שהוא שיחק בבוגרים בגיל 16 וחצי בלבד במכבי ראשון לציון. "לפעמים לא קולט שאני בליגה הראשונה כל כך הרבה זמן. הוא אומר. "אני מרגיש שתמיד הייתי בוגר ביחס לגיל שלי, ומעונה לעונה הניסיון שאני צובר בליגה תורם. למרות שאני צעיר יש לי כבר כמה שנים טובות של ניסיון".

היית ילד פלא, וה-NBA לא היה מופרך בהקשר שלך. זה משהו שאתה עדיין חולם עליו?
"אני קצת יותר מבוגר, עברתי כמה דברים שהפריעו בדרך, אבל אין לדעת. זה ימשיך להיות החלום הגדול. הדרך לשם אולי תהיה שונה אני עדיין מאמין שאני יכול להגיע הכי רחוק שאפשר".

יש דור מאוד מוכשר של שחקנים ישראלים, יש איזושהי תחרות?
"יש פה דור שמתפתח לדברים מדהימים, אבל באופן אישי, עברתי דרך שהייתי צריך להיות יותר מרוכז בעצמי וככה אני צריך להמשיך. לא לנסות להיות יותר טוב ממישהו, אלא להיות השחקן הכי טוב שאני יכול להיות וצריך להיות".

הפועל ירושלים זו גם קהילה, ליוויתם את המשפחה של הרש גולדברג-פולין ז"ל ואת המאבק להחזרתו
"יש דברים שהם הרבה יותר גדולים מכדורסל. אנחנו נותנים קצת אסקפיזם להרבה מאוד אנשים, הרש היה אוהד שרוף שלנו, מאוד קיווינו לסוף טוב יותר. לצערנו זה לא קרה. כספורטאים, אנחנו נותנים מצד אחד את האסקפיזם ומצד שני אסור לשכוח את הדברים החשובים באמת. אנחנו כמועדון עושים דברים כדי לזכור שיש עוד חטופים שצריך להחזיר הביתה. לצערנו צריך להנציח יותר מדי אנשים קרובים ואוהדים שנפלו במלחמה הזאת זו החובה שלנו. זכות וחובה".

באופן כללי, יש חיבור גדול בין הקבוצה לקהל. כשהיית פצוע, שרת את כל שירי האוהדים 
אני פה כבר שלוש שנים, האוהדים הם חלק מאוד גדול מהקבוצה הזו ומהמועדון הזה. זו היתה הדרך שלי להרגיש שאני קצת משפיע, הדרך שלי לתרום למאמץ הקבוצתי. זו גם הדרך שלי להרגיש שאני נמצא פה בבית".