אני יודע שזה קשה ומורכב יותר מ"לדפוק" קהל שלם, אבל כמו שאדם שעובר באור אדום עם רכבו לא יגרום לסגירת כביש לתנועה מכיוון אחד, כך גם קהל אוהדי הכדורגל בישראל לא צריך להישלל זכותו לבוא לעודד את הקבוצה שלו (וליצור יתרון בלתי ספורטיבי לקבוצה השנייה) על סמך פעולה/עבירה של יחידים.
בכל אופן, אחרי ההינגפות והפטיש בראש שבאר שבע תקעה לנו בשבוע שעבר, התחושות לקראת המשחק בבלומפילד היו לא מאוד מעודדות. לא מעודדות זה לשון המעטה, אני הייתי בטוח שאני הולך לקראת ערב היסטורי, ולא בצד הטוב של ההיסטוריה, כן?
רעש השחזת הפקקים של שחקני מכבי תל אביב לקראת מה שהיה לתחושתם (וגם לתחושתנו) מיצג מודרני של עקידת יצחק הגיע עד לאוזנינו.
זה לא סוד שכאשר מכבי תל אביב רואה אותנו מולה, היא מוציאה מעצמה חמישים אחוז יותר. זה לא משנה באיזה כושר הם, תמיד נגדנו הם נותנים כמה דקות שגורמות לך להרגיש כאילו אתה רואה משחק של בארסה נגד אקסטרמדורה. ואנחנו כמובן לא הבארסה בצד הזה של המשוואה. אז עכשיו, כשהם בכושר שיא בעונה הנוכחית, נראים מחוברים וקטלניים, ואנחנו נראים כמו שאנחנו נראים? כאמור, לא היו רוחות של אופטימיות במחננו.
בדרכים כאלו ואחרות, הייתי אתמול בבלומפילד. לא נלאה אתכם בפרטים. 3 רבבות צהובים היו סביבי, ואסתפק בלומר שזו לא הייתה חוויה נעימה בכלל. לא כל כך הבנתי מדוע אני עושה את זה לעצמי, אבל כשמכבי חיפה משחקת - אני אעשה הכל להיות שם, גם אם זה לא נעים.
ואז המשחק התחיל - על אף תבנית המשחק הייתה די צפויה, ומכבי תל אביב שלטה ברוב הזמן בכדור, זה לא היה בליץ בלתי נשלט. זאת אומרת - כן, הם הגיעו לשלושה מצבים טובים, שניים מהם בהתקפה אחת, אבל בהחלט לא מה שאני והשאר ציפינו לו. אנחנו, מצד שני, שיחקנו כהרגלנו בעונה הזו - משחק חסר ברק והשראה, כמעט בלי יומרה התקפית, אבל הרוח והלחימה שהיו חסרים לנו כל כך במפגשים הקודמים מול הגדולות, בייחוד באחרון מול ב"ש, היו שם בגדול. רוצה לומר - לעומת המשחק מול באר שבע, שיחקנו טוטאל פוטבול. חוכמה קטנה, כאמור, אבל היה מרענן בהחלט לראות אותנו לא שבורים ומפורקים כפי שציפינו.
למחצית השנייה, לעומת זאת, עלינו כשהאשכים עדיין מאופסנות בחדר ההלבשה. בעשר הדקות הראשונות מכבי תל אביב פתחה בבליץ שאותו ציפינו לראות, פחות או יותר, לאורך כל המשחק, ובאה על שכרה עם שער פשוט נהדר של ערן זהבי. איזה ביצוע של חלוץ על, קשה להאשים מישהו בהגנה של מכבי חיפה או את שריף כיוף על הגול הזה, כל פעולה בשער הזה נעשתה במקסימום חדות. אני לא מאוהדיו של האיש, בלשון המעטה, אבל האיכות שיש לו גם בגילו המתקדם ברגליים ובראש היא נדירה.
אז ערן זהבי, מכולם, שם לנו את הסכין הראשון, לאחר מכן רחש ואז שאגות שמחה של הקהל הצהוב מבשרים על שער לבית"ר בטרנר, בגדול - באותם הרגעים נראה שהערב הולך לכיוון שלו ציפינו וממנו חששנו.
ואז, בבת אחת, אבני הדומינו מתחילות ליפול - השער של בית"ר נפסל, באר שבע כובשת שער משום מקום, ומכבי חיפה, בניגוד לכל מה שקרה העונה, לא מתפרקת וסופגת מיד את השני, אלא מתחילה להתייצב לאט לאט. אפילו לתקוף מעט יותר, בתעוזה ובתבונה. ובתוך שטף ההתקפות הלא מאוד שוטף הזה, מקבל קסנדר סברינה את הכדור, נותן חיתוך שמאלה ושולח כדור שמזכיר לנו קיצוני ימני אחר שלא יוזכר שמו אל החיבורים.
כדורגל הוא, פעמים רבות, משחק של רעשים. השאגה המטורפת אחרי גול מכריע היא לעתים מרגשת יותר אפילו מהגול עצמו. יש רגעים שבהם האוזניים שלך נותנות לך פינוק גדול יותר אפילו מהעיניים. אבל רעש לא חייב להיות גדול וחזק כדי לרגש אותך, מסתבר. הצליל הדק הזה, מין "וווט" מהיר שכזה, של שאיבת האוויר הקולקטיבית מריאותיהם של כמעט 30 אלף צהובים, היה מענג כמו סימפוניה של ממש...
אז כן, זה לא הספיק לניצחון, ודין דוד (מהההה זהההההה תגיד לייייי?) מה אתה עוד צריך לשים גול מה יש לך? אבל בכל זאת, בעונה השחורה, ההפוכה והמנוחסת הזאת, מכבי חיפה הצליחה לתת לנו רגע אחד של נחת רוח. כן, זו שמחה לאיד יותר מאשר שמחה עבור הישג ממשי, אבל שמחת העניים הזאת היא אחד הדברים המתוקים ביותר בכדורגל. תשאלו את אוהדי מכבי תל אביב הוותיקים, הם בטח יגלו לכם מה הם עשו כשסחטו מהפועל תל אביב תיקו מאופס בעונת הקיזוז...
פרסונלית, עלי מוחמד התעלה לגודל האירוע, וכבר משחק שני ברצף שנראה שהוא חוזר לעצמו. כן, מדי פעם יש את הפקרות הכדור המוזרות האלו, אבל זה כבר נראה הרבה יותר כמו עלי שאנחנו מכירים ואוהבים. מעודד למדי, עבור העונה הבאה בעיקר.
כמו עלי, גם סק, מסתבר, לא שכח לשחק כדורגל. שתי מגה הצלות, מגה חילוצים שלו אתמול, הזכירו נשכחות שהתגעגענו לראות. ההגנה, באופן כללי, תיפקדה אתמול יפה מאוד, בעיקר בהצרת צעדיו של פטאצ׳י, השחקן הכי מסוכן של מכבי תל אביב.
ויש את סברינה. מה אפשר לומר עליו? יש שם משהו, זה בטוח. שער כמו זה של אתמול מראה מה שהמערכת במכבי חיפה ראתה בו. האם זה מספיק בכדי להשאיר אותו? אני חושב שלא. הוא חסר יציבות, לא מנפק תוצרת בתדירות גבוהה מספיק ולא מספיק מחובר ומבין את המשחק. יש לו עוד שישה משחקים להוכיח אחרת, אבל נכון לכרגע, גם ההבלחות מול בית"ר ומכבי תל אביב עדיין לא משכנעות מספיק לדעתי.
ויש את ברק בכר. אולי המוצלף מכולם בשבועות האחרונים, ובצדק גמור. היה נראה שהוא מאבד את הקסם שלו, ובוא נגיד שמשחקים בבלומפילד אף פעם לא היו הפורטה של האיש. אתמול, הוא נראה נחוש אפילו יותר מהשחקנים שלו להוכיח את ערכו מחדש ולהראות שעדיין, למרות הכל, יש לו את זה. ניהול המשחק היה מצויין, הקבוצה הגיעה מוכנה, עבדה נכון וגם אחרי פיגור לא איבדה את הראש. גם התגובות מהספסל למהלכים של לאזטיץ׳ היו מותאמות ומדודות, ובסך הכל, עבודה יפה מאוד של בכר בהכנה ובניהול. בטח אם לוקחים בחשבון את המשחק האחרון והקטסטרופה המערכתית שבה אנחנו נמצאים באופן כללי העונה.
אז לא - אנחנו לא חוגגים בתיקו. אין מה לחגוג תיקו, אנחנו עדיין עם אפס ניצחונות על הקבוצות שעלינו, ובטח שאי אפשר לחגוג תיקו אחרי החמצה מסמרת שיער כמו של דין, אבל בעונה נוראית כל כך, מבישה כל כך, הקבוצה שלנו סידרה לנו משהו קטן, ממש קטן, שאפשר להתגאות בו.
יאללה, הלאה, נתניה.
חג חירות שמח, נאחל שחג החירות הזה יביא סוף סוף גם לשחרורם של 59 מאחינו בשבי בעזה, עד האחרון. לא נשכח, לא נעצור ולא נוותר.
