דוגרי, זה כבר מרגיש כמו בסרט ״לקום אתמול בבוקר״, כשדן ביטון בתפקיד ביל מארי. בסרט העולם מתהפך והתוצאה לא משתנה - הכוכב הראשי מגלה לתדהמתו שהוא מתעורר לבוקר של אתמול. 6:00 על השעון. במציאות - החלוץ המדומה של קוז׳וך מתקתק בלי הפסקה - 14 משחקים רצופים, כולל מוקדמות המונדיאל, והוא בלתי ניתן לעצירה. רק אל תעירו אותו מהחלום.
השמאלית של ביטון היא לא רגל. היא כלי נגינה. ודן לא עוד שחקן – הוא הרגל. מתרגלים אליו בכיף. כמו לקפוצ׳ינו המוקצף של הבוקר או לסנדוויץ׳ הטוניסאי, עם הצלפים והביצה הקשה, אצל כחלון בעיר העתיקה. בינתיים, זה רק הולך ומשתבח. תמיד יש חשק לעוד ועוד ועוד.
אבל האדומה מספר 1 בישראל היא הרבה מעבר לתצוגות יחיד. היא רעבה, עמוקה ומחוברת. פעם זה המגן השמאלי שנותן שוס מהסרטים, פעם זה הג׳וקר שמתרומם מהספסל, ופעם זה אור בלוריאן שחתום על הסגירה האלכסונית הכי הרמטית במזרח התיכון. אמיר גנאח נכנס בדקה 63 כשהתוצאה עוד 1:1 – וכעבור רגעים ספורים שינה את סדר היום, עם הדריבלים והמסירות החכמות שהפרו את שיווי המשקל של הברדות. עדיין, לעולם לא נדע איך היה נגמר בלי אותה שריקה של השופט פוקסמן.
אם תשאלו את הפועל תל אביב, יגידו לכם שלא היה ולא נברא. מבחינתם מדובר בתפיסה רכה ברחבה - ושריקה קשה.מבחינת באר שבע – זו שאיבדה אליפות בגלל החלטות שלא קשורות לכדורגל, מה שבא - ברוך הבא. בנסיבות הקיימות, רק המומנטום מעניין והשורה התחתונה קובעת: שלוש נקודות נוספות בטבלה, ניצחון שישי ברציפות ו-100 אחוזי הצלחה.
מתחיל להזכיר את הסיפתח של סלטיק לפני כך וכך שנים בליגה הסקוטית הדו-ראשית והבלתי שוויונית; ואם כבר סלטיק, אז אי אפשר בלי אופיר דוידזאדה שנתן נגדה את משחק חייו. בגלגולו הקודם, לפני ההרפתקאה האירופית ועצירת הפתאום בקריית שלום, ראינו אותו בגדולתו בפלייאוף הצ׳מפיונס. כמעט עשור שנים חלף מאז שאיים לקצר את חייו של ברנדן רוג׳רס, והוא שוב איתכם. אדום עולה מהספסל במקום הלדר לופס וקונה את עולמו.
כן, אותו דוידזאדה. זה שנישק את הסמל של מכבי, אחרי שכבש ב-0:4 ההוא מול הפועל חיפה, ושזכה בכל בוז אפשרי בכל חזרה לטרנר - קיבל ״מחילה״. בדקה ה-77, אחרי עוד תיקול שגרתי, משהו קרה. כל האצטדיון נעמד- והריע. ״או-פיר דויד-זאדה”, שרו לכבודו, והוא בשלו: חורך את הקו, תומך בחוד, מתקל ומפצפץ עצמות. הבונוס: שער מופרך בפתיחה, א-לה לוק שואו בימיו היפים. לרגע הוא החזיר אותנו ל-0:2 המונומנטלי מול סלטיק, בפלייאוף ההוא בשלהי אוגוסט 2016. זה היה הרגע שלו – והוא לקח אותו בשקט, בענווה, באלגנטיות של מי שכבר ראה הכול.
אז, כשנדמה היה שהטיסה מתנהלת כסדרה, דווח על מכה קלה בכנף. במקום לנענע לולב בצוותא, קיבלנו איתות עצבני מקינגס קנגוואה. אפשר להבין את מורת רוחו מההחלטה להוריד אותו לספסל (ואם כבר חילוף – למה לא זלטאנוביץ` הפושר?), אבל אי אפשר לקבל את התגובה ההפגנתית, את השלכת החולצה ואת ההתחמקות מלחיצת היד למאמן. הלו, תרגיע: גם ויניסיוס מסופסל לפרקים בריאל מדריד – ולא מאבד את זה.
