1.מכבי חיפה. בסצנת הפתיחה הבלתי נשכחת מהסדרה "ניוזרום" של ארון סורקין, וויל מקאבוי (שמגולם בתפקיד חייו של השחקן ג`ף דניאלס) - מגיש מהדורת החדשות - יושב בכינוס של סטודנטים, יחד עם שני פוליטיקאים. סטודנטית אחת נעמדה ושאלה אותו - "מדוע ארצות הברית היא המדינה הכי גדולה בעולם". אחרי שתי תשובות נחרצות וקיצוניות מחבריו, מקאבוי נלחץ ונלחץ עד שבסוף מסכים להגיד את האמת שהסתיר: היא לא. "הצעד הראשון בפיתרון של כל בעיה היא להבין שיש אחת", הוא סיים את המונולוג חוצב הלהבות. "אמריקה היא כבר לא האומה הכי גדולה בעולם".
חזרה לישראל, לכדורגל המקומי, לאצטדיון גרין ול-2025. הופעת הבכורה של ברק בכר על הקווים של מכבי חיפה הסתיימה בדרך כואבת - עם שער שוויון בדקה ה-96, מה שגרר את מכבי חיפה לארבעה משחקים ללא ניצחון (ועוד ניכנס לייחוד ההיסטורי שבנתון הזה). אבל האמת היתה קיימת גם אם מכבי חיפה היתה מצליחה לגרד ניצחון דחוק על עירוני טבריה: בפרפראזה על מקאבוי, מכבי חיפה צריכה להסתכל על עצמה במראה, ולהבין בפשטות שהיא כבר לא הקבוצה הגדולה בישראל. שהיא מועדון שנמצא בשלב הבנייה מחדש.
ההכרה הזאת היא לא פשוטה למועדון כמו מכבי חיפה - מועדון שבנוי על הישגיות בלתי מתפשרת ושאיפות גבוהות. שאמור, בתיאוריה, להיאבק על אליפות כל עונה. אבל האמת היא שהחיים של מועדון כדורגל ותיק הם אף פעם לא קו ישר ויציב - הם תמיד נתקלים במהמורות, בשינויים תכופים, בעליות וירידות. ומכבי חיפה נמצאת בשלב שהיא למטה - היא לא יכולה, במצב הצבירה הנוכחי, להיאבק באמת עם מכבי ת"א והפועל ב"ש (גם אם מדי פעם היא תנצח מולם או תוציא תיקו). היא צריכה לנשום עמוק, להכיר בטעויות שנעשו ולהתחיל לחשוב על הקבוצה הגדולה הבאה שהמועדון ייצר.
וההתנהלות של מכבי חיפה, עד כה, בעונה הזאת מעידה על הכל חוץ מהכרה במציאות הזאת. מין אמונה שפרסונה ספציפית - פעם זה החלוץ, פעם זה קשר בעמדת שש, פעם זה המאמן - יכולה להפוך את הדינמיקה, לעשות שהכל יהיה בסדר ושוב מכבי חיפה תהיה הכי חזקה. אבל יש תהליכים שגדולים ממנה. למכבי חיפה היה גל אדיר בין 2020 ל-2023 - אבל הקבוצה הזאת כבר לא קיימת יותר. גם הניסיונות "לאחד" אותה מחדש דרך החזרת פרטים כמו אבו פאני, אצילי ואפילו בכר - ייגמרו כמו שלהקות בדרך כלל נשמעות כשהן מתאחדות. הרבה פחות טוב מהמקור.
הדרך ליצירת קבוצה גדולה חדשה היא ארוכה יותר, היא מחייבת התמודדות ובדרך מכבי חיפה תחווה עוד רגעים קשים ומבאסים. אבל אין דרך אמיתית חוץ מלהסתכל למציאות בעיניים - מכבי חיפה נמצאת בתקופת שפל, כפי שהיא חוותה בעבר וידעה לצאת ממנה כמה פעמים. אבל הדרך ליציאה משם עוברת בהכרה במציאות: התיקון שנדרש ממכבי חיפה הרבה יותר גדול מרכש שיבוא בינואר, או אפילו ממאמן גדול שיחזור לקווים. ואת השינוי הזה אפשר יהיה לעשות רק בקיץ הבא. מהעונה הזאת צריך להוציא את המיטב, וכבר לחשוב קדימה. צפו בתקציר >>
חזרה לישראל, לכדורגל המקומי, לאצטדיון גרין ול-2025. הופעת הבכורה של ברק בכר על הקווים של מכבי חיפה הסתיימה בדרך כואבת - עם שער שוויון בדקה ה-96, מה שגרר את מכבי חיפה לארבעה משחקים ללא ניצחון (ועוד ניכנס לייחוד ההיסטורי שבנתון הזה). אבל האמת היתה קיימת גם אם מכבי חיפה היתה מצליחה לגרד ניצחון דחוק על עירוני טבריה: בפרפראזה על מקאבוי, מכבי חיפה צריכה להסתכל על עצמה במראה, ולהבין בפשטות שהיא כבר לא הקבוצה הגדולה בישראל. שהיא מועדון שנמצא בשלב הבנייה מחדש.
ההכרה הזאת היא לא פשוטה למועדון כמו מכבי חיפה - מועדון שבנוי על הישגיות בלתי מתפשרת ושאיפות גבוהות. שאמור, בתיאוריה, להיאבק על אליפות כל עונה. אבל האמת היא שהחיים של מועדון כדורגל ותיק הם אף פעם לא קו ישר ויציב - הם תמיד נתקלים במהמורות, בשינויים תכופים, בעליות וירידות. ומכבי חיפה נמצאת בשלב שהיא למטה - היא לא יכולה, במצב הצבירה הנוכחי, להיאבק באמת עם מכבי ת"א והפועל ב"ש (גם אם מדי פעם היא תנצח מולם או תוציא תיקו). היא צריכה לנשום עמוק, להכיר בטעויות שנעשו ולהתחיל לחשוב על הקבוצה הגדולה הבאה שהמועדון ייצר.
וההתנהלות של מכבי חיפה, עד כה, בעונה הזאת מעידה על הכל חוץ מהכרה במציאות הזאת. מין אמונה שפרסונה ספציפית - פעם זה החלוץ, פעם זה קשר בעמדת שש, פעם זה המאמן - יכולה להפוך את הדינמיקה, לעשות שהכל יהיה בסדר ושוב מכבי חיפה תהיה הכי חזקה. אבל יש תהליכים שגדולים ממנה. למכבי חיפה היה גל אדיר בין 2020 ל-2023 - אבל הקבוצה הזאת כבר לא קיימת יותר. גם הניסיונות "לאחד" אותה מחדש דרך החזרת פרטים כמו אבו פאני, אצילי ואפילו בכר - ייגמרו כמו שלהקות בדרך כלל נשמעות כשהן מתאחדות. הרבה פחות טוב מהמקור.
הדרך ליצירת קבוצה גדולה חדשה היא ארוכה יותר, היא מחייבת התמודדות ובדרך מכבי חיפה תחווה עוד רגעים קשים ומבאסים. אבל אין דרך אמיתית חוץ מלהסתכל למציאות בעיניים - מכבי חיפה נמצאת בתקופת שפל, כפי שהיא חוותה בעבר וידעה לצאת ממנה כמה פעמים. אבל הדרך ליציאה משם עוברת בהכרה במציאות: התיקון שנדרש ממכבי חיפה הרבה יותר גדול מרכש שיבוא בינואר, או אפילו ממאמן גדול שיחזור לקווים. ואת השינוי הזה אפשר יהיה לעשות רק בקיץ הבא. מהעונה הזאת צריך להוציא את המיטב, וכבר לחשוב קדימה. צפו בתקציר >>
2.בית"ר. אפשר לנתח בדרכים רבות את הניצחון של הירושלמים על הפועל חיפה בסמי עופר - אבל בכל מקרה, אסור לקחת אותו כדבר מובן מאליו. יותר מחמש שנים עברו מאז הפעם האחרונה שהיא הצליחה לנצח את הפועל חיפה בסמי עופר (אפילו את מכבי חיפה היא ניצחה מאז כמה פעמים). וזה לא מקרי או עניין של מזל - זה מעיד על כך שהפועל חיפה, תמיד, היא קבוצה שמאתגר לשחק נגדה ושלא פשוט לנצח. סמל לליגה כולה, שבניגוד להספדים - היא חיה, קיימת ותחרותית. תשאלו את ברק בכר, שאיבד שתי נקודות מול טבריה.
אבל אם נסתכל ברמה יותר רחבה, ברור שבדבר אחד בית"ר של ברק יצחקי היא המשך טבעי לשושלת הדורות של המועדון - והיא שהיא משחקת בסיכון גבוה. הכדורגל של בית"ר הוא לא כדורגל שמבטיח יציבות או תוצאות מיידיות - הוא יותר קרוב להימור מאשר להשקעה. בית"ר, בכל משחק, חושבת קודם כל קדימה. היא שמה את כל הז`יטונים שלה בהתקפה, נמצאת גבוה מאוד על המגרש - כשיש לשיטה שכזו יתרונות וחסרונות.
היתרון הוא המחצית השנייה שראינו - כשהכלים של בית"ר מתכווננים נכון, היא באמת מסוגלת לעוף. כשנחה על שועה הרוח, כשאצילי חד כהרגלו (מה שפחות קרה בשני המשחקים האחרונים), כשקאלו מתרכז בעבודה שלו - בית"ר יכולה לנצח כל יריב בליגה שלנו (וזה כולל את כולם). אבל יש גם חיסרון - והוא שבכל התקפה, בית"ר יכולה לספוג. יש לה מרכז הגנה לא רע (קרבאלי וגדראני הולכים ומשתפרים), אבל גם הוא יתקשה להתמודד מול ארבעה או חמישה שחקנים שבאים מהיריבה. ביום התקפי פחות טוב, בית"ר תאבד נקודות ואולי גם תפסיד.
מה שנוצר במשחקים מסוימים הוא סוג של "ראן אנד בלאגן" - משחקים משער לשער, בלי הרבה סדר או טקטיקות. במשחקים כאלה בית"ר מנצחת - כמו נגד הפועל פ"ת וכמו אתמול. יש לה את היכולת לכבוש יותר גולים מהיריבה שלה - וזה אפילו מוטמע בהיסטוריה של המועדון, אפרופו דרור קשטן ז"ל והמשפט שלו על "תחטפו שניים ותתנו ארבע". הרבה יותר קשה לה להתמודד מול יריבות נוסח מ.ס. אשדוד - שמסתגרות, באות לשחק קשוח ומוותרות על הכדור.
לבית"ר מצפה עכשיו רצף די קשה - שיתחיל בהפועל ת"א בגמר גביע הטוטו, יימשך במשחק בית נגד הפועל ב"ש וייגמר רגע לפני הפגרה, מול מכבי ת"א בבלומפילד. לשמחתה, היא מגיעה אחרי שבאה עם מספיק נקודות שאגרה מול היריבות הנוחות יחסית. ואם יש משהו מעודד במשחקים המאוד מאתגרים האלה - היא שמול קבוצות גאות שבאות לשחק ולא להתבנקר, היא יודעת להתמודד לא רע. מי שמסתכן הרבה, לעתים מפסיד, אבל יכול גם להרוויח בענק. צפו בתקציר >>
אבל אם נסתכל ברמה יותר רחבה, ברור שבדבר אחד בית"ר של ברק יצחקי היא המשך טבעי לשושלת הדורות של המועדון - והיא שהיא משחקת בסיכון גבוה. הכדורגל של בית"ר הוא לא כדורגל שמבטיח יציבות או תוצאות מיידיות - הוא יותר קרוב להימור מאשר להשקעה. בית"ר, בכל משחק, חושבת קודם כל קדימה. היא שמה את כל הז`יטונים שלה בהתקפה, נמצאת גבוה מאוד על המגרש - כשיש לשיטה שכזו יתרונות וחסרונות.
היתרון הוא המחצית השנייה שראינו - כשהכלים של בית"ר מתכווננים נכון, היא באמת מסוגלת לעוף. כשנחה על שועה הרוח, כשאצילי חד כהרגלו (מה שפחות קרה בשני המשחקים האחרונים), כשקאלו מתרכז בעבודה שלו - בית"ר יכולה לנצח כל יריב בליגה שלנו (וזה כולל את כולם). אבל יש גם חיסרון - והוא שבכל התקפה, בית"ר יכולה לספוג. יש לה מרכז הגנה לא רע (קרבאלי וגדראני הולכים ומשתפרים), אבל גם הוא יתקשה להתמודד מול ארבעה או חמישה שחקנים שבאים מהיריבה. ביום התקפי פחות טוב, בית"ר תאבד נקודות ואולי גם תפסיד.
מה שנוצר במשחקים מסוימים הוא סוג של "ראן אנד בלאגן" - משחקים משער לשער, בלי הרבה סדר או טקטיקות. במשחקים כאלה בית"ר מנצחת - כמו נגד הפועל פ"ת וכמו אתמול. יש לה את היכולת לכבוש יותר גולים מהיריבה שלה - וזה אפילו מוטמע בהיסטוריה של המועדון, אפרופו דרור קשטן ז"ל והמשפט שלו על "תחטפו שניים ותתנו ארבע". הרבה יותר קשה לה להתמודד מול יריבות נוסח מ.ס. אשדוד - שמסתגרות, באות לשחק קשוח ומוותרות על הכדור.
לבית"ר מצפה עכשיו רצף די קשה - שיתחיל בהפועל ת"א בגמר גביע הטוטו, יימשך במשחק בית נגד הפועל ב"ש וייגמר רגע לפני הפגרה, מול מכבי ת"א בבלומפילד. לשמחתה, היא מגיעה אחרי שבאה עם מספיק נקודות שאגרה מול היריבות הנוחות יחסית. ואם יש משהו מעודד במשחקים המאוד מאתגרים האלה - היא שמול קבוצות גאות שבאות לשחק ולא להתבנקר, היא יודעת להתמודד לא רע. מי שמסתכן הרבה, לעתים מפסיד, אבל יכול גם להרוויח בענק. צפו בתקציר >>
3.אדום עולה. נתחיל מהסוף - הפועל ת"א לא הפסידה בהכרח בגלל השופטים. כרטיס אדום הוא דבר שקורה במשחקי כדורגל, ויש קבוצות שמצליחות להתמודד אפילו עם זה - ובכל זאת לנצח. לא מדובר באליבי להפסד, וקבוצה כמו הפועל ת"א החדשה - שמתיימרת להיות יריבה קשוחה, שנשארת במשחק ולא מוותרת, לא יכולה פשוט לאבד את המשחק בכל פעם שמרחיקים לה שחקן.
ואחרי שאמרתי את זה, ההרחקה של פרנאן מאיימבו אתמול היתה בעייתית - לא בגלל הצהוב השני (היתה שם עבירה ששווה צהוב), אלא בגלל הצהוב הראשון. כן, מאיימבו אולי דיבר בקול גבוה מדי או כעס על השופט אביב קליין, אבל בעיניי, זה לא משהו ששווה כרטיס צהוב. ובכלל, נדמה לי ששופטים באופן כללי הופכים להיות רגישים במיוחד בתחומים האלה - מגיבים מאוד במהירות, לעתים בחופזה, למקרים שבהם שחקן מתעצבן או פולט מילה או מחיאת כף מיותרת (ע"ע האדום לירדן שועה מול הפועל פ"ת).
כדי להרחיק שחקן ולהשאיר קבוצה בעשרה שחקנים, צריך לקרות משהו מאוד קיצוני. משהו שחורג מהנורמות הבסיסיות, עבירה קשה במיוחד או התנהגות בלתי מתקבלת על הדעת. שופטים צריכים לדעת לסנן הרבה יותר - לא לשמוע הכל, להעלים עין כשאפשר ולתת למשחק להתנהל, כמה שאפשר, בצורה אוטונומית. ולפחות ממה שזה נראה במקרה הזה, מאיימבו לא חצה את הרף - שהיה שווה לו הרחקה או אפילו צהוב. כדורגל, בסוף, הוא משחק של רגשות בוערים - ואף פעם לא נעים כשהרגשות האלה זזים בכיוון שלך; אבל תפקידו של שופט הוא לשמור על בריאות השחקנים, ולא על כבודו שלו. צפו בתקציר >>
ואחרי שאמרתי את זה, ההרחקה של פרנאן מאיימבו אתמול היתה בעייתית - לא בגלל הצהוב השני (היתה שם עבירה ששווה צהוב), אלא בגלל הצהוב הראשון. כן, מאיימבו אולי דיבר בקול גבוה מדי או כעס על השופט אביב קליין, אבל בעיניי, זה לא משהו ששווה כרטיס צהוב. ובכלל, נדמה לי ששופטים באופן כללי הופכים להיות רגישים במיוחד בתחומים האלה - מגיבים מאוד במהירות, לעתים בחופזה, למקרים שבהם שחקן מתעצבן או פולט מילה או מחיאת כף מיותרת (ע"ע האדום לירדן שועה מול הפועל פ"ת).
כדי להרחיק שחקן ולהשאיר קבוצה בעשרה שחקנים, צריך לקרות משהו מאוד קיצוני. משהו שחורג מהנורמות הבסיסיות, עבירה קשה במיוחד או התנהגות בלתי מתקבלת על הדעת. שופטים צריכים לדעת לסנן הרבה יותר - לא לשמוע הכל, להעלים עין כשאפשר ולתת למשחק להתנהל, כמה שאפשר, בצורה אוטונומית. ולפחות ממה שזה נראה במקרה הזה, מאיימבו לא חצה את הרף - שהיה שווה לו הרחקה או אפילו צהוב. כדורגל, בסוף, הוא משחק של רגשות בוערים - ואף פעם לא נעים כשהרגשות האלה זזים בכיוון שלך; אבל תפקידו של שופט הוא לשמור על בריאות השחקנים, ולא על כבודו שלו. צפו בתקציר >>
המנצח: יוסי אבוקסיס. כמה מטורף יכול להיות הכדורגל - וכמה הפכפך. כשיוסי אבוקסיס קיבל את מכבי נתניה, בדיוק השבוע לפני שנה, הוא היה מאמן בקריסה; כזה שהגיע אחרי הסיום הקשה בבני יהודה, הפרידה הכואבת מאברמוב ובית"ר והירידה עם קבוצת נעוריו הפועל ת"א. אבל אבוקסיס לא שכח לאמן - ואולי אפילו למד דבר או שניים משורת החוויות הכואבת שלו. ועכשיו, עם הרבה סבלנות מהבוסים שלו, הוא מוביל את נתניה לצמד ניצחונות מפואר. ובדרך, הוא גם מזכיר למי ששכח - שמדובר במאמן טוב, ושקריירה היא דבר שיכול בקלות להתהפך - לשני הכיוונים.
המפסיד: זיו אריה. דווקא במבחן התוצאה, אריה והפועל ירושלים לא הפסיד - אבל בעיניי, שוב, משהו בנראות היה פגום. זיו אריה בשנתיים האחרונות היה מודל להתנהגות - ההתעקשות להזכיר את החטופים, גם אם לפעמים נראתה מעט מוזרה, היתה בעיניי חשובה. אבל אחרי שהחטופים חזרו (תודה לאל), ירדה האצילות - וחזרה היהירות. "אנחנו יכולים לנצח כל קבוצה בכל מגרש", זיו? הסתכלת על הטבלה לאחרונה? שאפתנות היא דבר חיובי, כל עוד היא מבוססת ונותנת כבוד למציאות. כשאתה אחרי 2 נקודות מ-24 - אולי עדיף להשאיר את הדיבורים לאחרים, ולהראות את השאפתנות שלך במקום שבו זה חשוב.
המספר החזק: 7. שבע שנים עוד לא קרה למכבי חיפה מה שקרה לה אתמול - והיא השלמה של חמישה משחקים ללא ניצחון בליגה. הפעם האחרונה היתה בדיוק בתקופה הזאת - תחילת עונת 2018/19, אז עוד בדמדומי עידן המאמנים הזרים - ורגע לפני שמרקו בלבול בנה את הקבוצה הגדולה שלה, זו שברק בכר יהפוך להיסטורית. אולי זה סמל לעובדה שמכבי חיפה שוב בשנים כאלה - ושהיא צריכה להתחיל מבראשית, כדי לחזור שוב לימים של תהילה.
השם החם: אניס פורת עיאש. שם ארוך אמנם, אבל בהחלט חם אחרי המשחק אתמול - ולמרות ההפסד של הפועל חיפה. פורת עיאש בשנים האחרונות קצת התפייד - מאז הפריצה שלו בבני סכנין, הגיעה הרכישה על ידי מכבי תל אביב ובעונה שעברה היו לו בסך הכל 329 דקות ליגה. גם העונה הזאת הוא שיחק מדי פעם ולא כל כך מצא את מקומו - אבל אם יש משחק שבו הוא "קנה את עולמו", כמאמר הקלישאה, היה אתמול. פורת עיאש היה מהיר, חד ומסוכן עם כל נגיעה בכדור. לא פשוט להיות השחקן הכי "פחד אלוהים" על המגרש. קשה הרבה יותר לעשות את זה, על מגרש שבו נמצאים עומר אצילי וירדן שועה. יכול להיות שהמשחק היום יהיה רגע מפנה בקריירה של הילד ממשגב.
שער השבת: עדי יונה נגד הפועל חיפה. האם זה שער מרהיב? לא כל כך. אבל זה מהשערים שהכי כיף לראות - פעולה שכולה צעקה נעורים, רעננות, חוצפה; כל מה שהיה חסר במשחק של בית"ר ירושלים עד שיונה נכנס במחצית. הפס המשוגע של לוקה גדראני, ואז יונה משאיר את נאור סבג מאחור, רוקד ריקוד קטן ואז שולח חץ מעבר לידיים של ניב אנטמן. גול שבמו קיומו העיר מחדש קהל שלם וקבוצה שלמה. רגע כיפי של כדורגל (לפחות מהצד הצהוב של המשחק).
אל תשכחו את: יונתן כהן. כי האמת היא שכבר הספקנו לשכוח, אבל יונתן כהן חזר לתודעה שלנו - באצטדיון הי"א, שנכנס לשחק במדי הפועל פ"ת. כהן היה ונשאר שחקן ו-ווינר גדול, אבל בשנים האחרונות הוא חווה ירידה ברורה - הבחירה ללכת לפיזה לא היתה מהמוצלחות, וכך גם לא החזרה למכבי ת"א. אוסטרליה היתה רגע ראשון מאז הפרידה ממכבי של קיץ 2021 שבו כהן הרגיש שוב ווינר. בכניסה שלו למגרש באשדוד, ראינו שוב קצת ממה שיונתן כהן יכול להראות. היכולת מן הסתם תחזור בהדרגה, אבל גם מה שראינו מול מ.ס. - מוכיח שהדיבורים על "רעב" בראיון הראשון שלו, היו יותר מאשר הצהרה ריקה לתקשורת. צפו בתקציר >>
המפסיד: זיו אריה. דווקא במבחן התוצאה, אריה והפועל ירושלים לא הפסיד - אבל בעיניי, שוב, משהו בנראות היה פגום. זיו אריה בשנתיים האחרונות היה מודל להתנהגות - ההתעקשות להזכיר את החטופים, גם אם לפעמים נראתה מעט מוזרה, היתה בעיניי חשובה. אבל אחרי שהחטופים חזרו (תודה לאל), ירדה האצילות - וחזרה היהירות. "אנחנו יכולים לנצח כל קבוצה בכל מגרש", זיו? הסתכלת על הטבלה לאחרונה? שאפתנות היא דבר חיובי, כל עוד היא מבוססת ונותנת כבוד למציאות. כשאתה אחרי 2 נקודות מ-24 - אולי עדיף להשאיר את הדיבורים לאחרים, ולהראות את השאפתנות שלך במקום שבו זה חשוב.
המספר החזק: 7. שבע שנים עוד לא קרה למכבי חיפה מה שקרה לה אתמול - והיא השלמה של חמישה משחקים ללא ניצחון בליגה. הפעם האחרונה היתה בדיוק בתקופה הזאת - תחילת עונת 2018/19, אז עוד בדמדומי עידן המאמנים הזרים - ורגע לפני שמרקו בלבול בנה את הקבוצה הגדולה שלה, זו שברק בכר יהפוך להיסטורית. אולי זה סמל לעובדה שמכבי חיפה שוב בשנים כאלה - ושהיא צריכה להתחיל מבראשית, כדי לחזור שוב לימים של תהילה.
השם החם: אניס פורת עיאש. שם ארוך אמנם, אבל בהחלט חם אחרי המשחק אתמול - ולמרות ההפסד של הפועל חיפה. פורת עיאש בשנים האחרונות קצת התפייד - מאז הפריצה שלו בבני סכנין, הגיעה הרכישה על ידי מכבי תל אביב ובעונה שעברה היו לו בסך הכל 329 דקות ליגה. גם העונה הזאת הוא שיחק מדי פעם ולא כל כך מצא את מקומו - אבל אם יש משחק שבו הוא "קנה את עולמו", כמאמר הקלישאה, היה אתמול. פורת עיאש היה מהיר, חד ומסוכן עם כל נגיעה בכדור. לא פשוט להיות השחקן הכי "פחד אלוהים" על המגרש. קשה הרבה יותר לעשות את זה, על מגרש שבו נמצאים עומר אצילי וירדן שועה. יכול להיות שהמשחק היום יהיה רגע מפנה בקריירה של הילד ממשגב.
שער השבת: עדי יונה נגד הפועל חיפה. האם זה שער מרהיב? לא כל כך. אבל זה מהשערים שהכי כיף לראות - פעולה שכולה צעקה נעורים, רעננות, חוצפה; כל מה שהיה חסר במשחק של בית"ר ירושלים עד שיונה נכנס במחצית. הפס המשוגע של לוקה גדראני, ואז יונה משאיר את נאור סבג מאחור, רוקד ריקוד קטן ואז שולח חץ מעבר לידיים של ניב אנטמן. גול שבמו קיומו העיר מחדש קהל שלם וקבוצה שלמה. רגע כיפי של כדורגל (לפחות מהצד הצהוב של המשחק).
אל תשכחו את: יונתן כהן. כי האמת היא שכבר הספקנו לשכוח, אבל יונתן כהן חזר לתודעה שלנו - באצטדיון הי"א, שנכנס לשחק במדי הפועל פ"ת. כהן היה ונשאר שחקן ו-ווינר גדול, אבל בשנים האחרונות הוא חווה ירידה ברורה - הבחירה ללכת לפיזה לא היתה מהמוצלחות, וכך גם לא החזרה למכבי ת"א. אוסטרליה היתה רגע ראשון מאז הפרידה ממכבי של קיץ 2021 שבו כהן הרגיש שוב ווינר. בכניסה שלו למגרש באשדוד, ראינו שוב קצת ממה שיונתן כהן יכול להראות. היכולת מן הסתם תחזור בהדרגה, אבל גם מה שראינו מול מ.ס. - מוכיח שהדיבורים על "רעב" בראיון הראשון שלו, היו יותר מאשר הצהרה ריקה לתקשורת. צפו בתקציר >>
