אבל נדמה לי שבעונה הזאת, גם הנחת היסוד הזאת מתחילה קצת להתעמעם. למעשה, כבר בסוף העונה שעברה ראינו איך הפוקוס עובר בהפועל ב"ש מקנגוואה - שאכזב במחזורים האחרונים - לטובת דן ביטון. המגמה הזאת בהחלט נמשכת העונה - שער הניצחון אתמול נגד הפועל ת"א היה השמיני שלו בליגה העונה, והוא החלק הכי נוצץ בתוך פתיחת העונה הפנטסטית של ב"ש - שבהמשך נבין עד כמה היא היתה נדירה.
אבל יש גם צד שלילי לסיפור הזה - והוא הירידה המסוימת של קינגס קנגוואה. לא ברור אם זה בגלל הרצון לעזוב, אבל שני אירועים מהמשחק אתמול - גם הכרטיס האדום שלחלוטין היה צריך להישלף על העבירה הפרועה של מספר 20, וגם הירידה שלו בכעס לחדרי ההלבשה אחרי שהוחלף, מעידים שמשהו בעליונות המוחלטת של הזמבי קצת נפגם. ביטון הוא, נכון לעכשיו, הפנים של הפועל ב"ש והאיש שסוחב אותה לפתיחת העונה הנהדרת שהיא רושמת. ולמי ששכח אחרי כמה עונות מחוץ לבירת הנגב - הוא גם באר שבעי, מה שהופך אותו לסמל אפילו יותר גדול לתקומה של המועדון מבירת הנגב.
2. חילופי שלטון 2 (בית"ר). זה הזמן של כותב המדור להכות על חטא. בשבוע שעבר כתבתי במשבצת מכובדה זו ש"ירדן שועה חזר" - אחרי השער והבישול שלו בחוץ נגד מכבי בני ריינה. והם אכן היו יפים, אבל במשחק אתמול התחושה היתה ששועה אכן חזר - אבל חזר לסורו. הכרטיס האדום חסר האחריות שספג כבר בדקה ה-35, העיד יותר מכל על תחושת דה ז`ה וו מדאיגה שעברה אצל אוהדי בית"ר. אדומים מהסוג המטופש הזה, שועה היה סופג לפני כמה שנים - בתקופות שבהן היה נכנע לפרובוקציות, הסתבך בשטויות והתעסק בכל מה שהוא לא כדורגל טהור.
שועה אף פעם לא היה טיפוס קל, אבל התחושה - לפחות שלי - היתה שבשנתיים האחרונות, שועה עבר פאזה. תקראו לזה "התבגרות", תקראו לזה הסתגלות למעמד כקפטן, אבל שועה נראה חזק יותר מכל המלכודות שהיו מסביבו בעבר. כך הצלחת לראות ממנו יותר כדורגל ופחות ויכוחים מיותרים מהסוג שגרמו להרחקתו ע"י דקל צינו אמש בטדי. אבל זה רק חלק מהסיפור.
כי הסיפור המעניין באמת קרה כששועה יצא - המהפך של בית"ר ירושלים במחצית השנייה קרה בלעדיו. אפילו כשהיא היתה בעשרה שחקנים, איכשהו משהו הרגיש יותר שלם ופחות לחוץ בבית"ר - מאשר עם הקפטן שלה על הדשא. במחצית השנייה המושכות היו בידיים של שני שחקנים - עומר אצילי (שאמנם החמיץ פנדל במחצית הראשונה, אבל החזיר עם בעיטה חופשית אדירה ברגע המתאים), ומעל כולם טימוטי מוזי - אולי הזהות האלטרנטיבית שבית"ר היתה רוצה שתהיה לה. צניעות, פאסון, קלאס ובעיקר ענייניות - ההפך ממה שאנחנו רואים משועה של העונה הנוכחית.
3. שיר השקיעה (הפועל י-ם). עוד שבוע עובר, ושוב הפועל ירושלים מפסידה. כשהמועדון קם מחדש ב-2020, אחרי האיחוד בין מה שנשאר מהפועל ירושלים המקורית לבין הפועל קטמון שהקימה אותה לתחייה, התחושה היתה - על משקל נשיא ארה"ב לשעבר ג`ו ביידן - של Build Back Better. דהיינו, הפועל ירושלים ירדה מההיסטוריה וחזרה אליה לא רק כדי לשרוד - אלא כדי להיות משהו אחר ממה שהיה שם קודם. מועדון הרבה יותר בריא, שמסוגל לשרוד משברים ולא להיכנע אליהם.
אז הנה מגיע משבר, ומשבר לא פשוט. פתיחת העונה של הפועל ירושלים היא הרעה ביותר מאז שהיא חזרה לליגת העל ב-2021, אבל עוד יותר מזה היא כאפה רצינית לביטחון העצמי שהלך וגבר בהפועל ירושלים של השנים האחרונות. היתה שם מעין תחושה ש"המעטפת" (על משקל קבוצה אחרת) תנצח הכל - שאפשר ללכת על סגל מאוד צעיר, הכי צעיר בליגה למעשה, ולצאת מזה שלמים. ובכן, המציאות הוכיחה אחרת. המהלך של החזרת מתן חוזז היה חלק מזה - מעין הבנה שבכל זאת, כדי להישאר עם הראש מעל המים, הקבוצה הזאת חייבת ניסיון.
בלי הניסיון הזה, בלי מנהיגות שהלכה לאיבוד - למשל עם עזיבתו של אילוז` יאו בהגנה, שעד היום לא נמצא לו תחליף ראוי - הפועל ירושלים פשוט תמשיך לדשדש. כי אם פעם עוד חשבו שם לדגדג את הגדולות, ודיברו על מקום רביעי, עכשיו היא מגלה שהטבריות של העולם - לפחות העונה - עקפו אותה בסיבוב.
המנצח: טימוטי מוזי. כי עם עובדות קשה להתווכח - מחצית אחת של כדורגל, שבה מוזי היה מעורב בארבעה מחמשת השערים של בית"ר (שלושער פלוס בישול עצום לקאלו) - והציל אותה מעוד הפסד מתסכל שהיה שולח את כל המערכת לתזזית. אחרי כמה שבועות של אכזבה (מסוימת), מוזי קנה מחדש את המקום שלו בבית"ר ירושלים. ויכול מאוד להיות שהמקום שהוא יקבל בהרכב נגד מ.ס. אשדוד אחרי הפגרה, יישאר שלו גם הרבה אחריו.
המפסיד: סלובודאן דראפיץ`. יכול מאוד להיות שכשתקראו את הטקסט הזה, דראפיץ` כבר יהיה המפוטר הראשון לעונת 2025/26. זה אכזרי, זה לא הוגן להעיף מישהו אחרי שישה משחקים - אבל אלה חוקי הג`ונגל שכולנו חיים בהם. והאמת היא שמכבי בני ריינה כנראה זקוקה לשינוי הזה - כי האופי הישן שהיה לה ("המימריזם", כפי שכונה כאן), והיכולת לא לעזוב משחקים - נפרמה משמעותית. מהשישייה נגד הפועל פ"ת, דרך איבוד הראש מול בית"ר ועד ההופעה הרכה והנרפית אתמול נגד אשדוד. ריינה צריכה אתחול, וזה ככל הנראה יקרה בקרוב עם מאמן חדש.
המספר החזק: 16. 16 שנה קבוצה בליגת העל לא פתחה עונה עם שישה ניצחונות משישה משחקים, כפי שעשתה הפועל באר שבע אתמול. לב"ש כבר היו פתיחות עונה טובות, גם לקבוצות דומיננטיות אחרות - אבל בשביל למצוא פתיחה מושלמת שכזו, צריך לחזור למכבי חיפה של 2009/10 - זו של אלישע לוי, רפאלוב וארבייטמן; זו ששיחקה בליגת האלופות. מאז היו כאן לא מעט אלופות דומיננטיות (ב"ש של ברק בכר, מכבי של ג`ורדי ואיביץ`), אבל אף אחת מהן לא הצליחה להגיע להישג של ב"ש. הקצב אמנם יתאזן בעתיד (כנראה), ועדיין זה מעיד על משהו טוב שקורה בבירת הנגב.
השם החם: ג`וסלין טאבי. אז הפועל פ"ת אמנם הפסידה (אפשר יהיה להגיד גם "הובסה") אתמול בטדי, אבל הסמל המובהק של המשחק שלה היה טאבי - כי לצד מוזי וההשפעה הפנומנלית שלו על המשחק, הוא היה הטוב על הדשא בשתי הקבוצות. זה נגמר אמנם רק עם בישול אחד, אבל עם קצת (שביט) מזל, בהחלט היה יכול להיגמר עם צמד. טאבי הוא סמל למה שקיים בהפועל פ"ת - התעוזה, הרצון לשחק כדורגל, ולא להיות במקום של קבוצות מהסוג שלה במשחקי חוץ גדולים (קרי, בזבוזי זמן, נפילות מרובות וכדורים למוסכים). כן, פ"ת כבר עם שני הפסדים רצופים - אבל הגישה הזאת והכדורגל הזה עוד ישתלם לה בענק.
שער השבת (פינה חדשה): אורי עזו נגד מכבי בני ריינה. החלטתי בפינה הזו לבחור את השער הכי משמעותי שראיתי השבת - והפעם, זה בא מהמשחק הכי פחות משמעותי. כי אורי עזו, בקיץ 2025, התעסק בהכל חוץ מכדורגל - הדלפות לתקשורת ובתי משפט ומשאים ומתנים ועליות על עץ וירידות מעץ - זה לא היה קיץ מוצלח עבורו. אבל לא לקח הרבה זמן, וראינו מה עזו יכול לעשות כשרק כדורגל בראש שלו - מבצע אישי מטורף שמתחיל מחצי המגרש שלו, נמשך בדהרה פסיכית, ב"לא רואה אף אחד" (הפעם מהסוג החיובי) וסיומת מושלמת. מהלך שכולו שידר רעב עצום לכדורגל. כמה זה טוב כשזה פשוט, כמה זה יפה כשזה נקי מכל החארטות. איזה כיף זה אורי פאקינג עזו.
אל תשכחו את: מכבי ת"א - מכבי חיפה. כי מפה לשם, וכמעט בלי שהרגשנו, שוב חזרנו אל משחק הראווה של הכדורגל הישראלי - הקרב בין שני המועדונים הכי גדולים שקיימים היום בישראל, שהוא תמיד גם ססמוגרף לאיפה הענף עומד. בעונה שעברה, המשחק הזה והזוהר שלו חטפו מכה לא קטנה עם פיצוץ המשחק בסמי עופר שהפך לביזיון ענק. לא יודע איך המשחק הזה ייגמר, אבל יש לי רק משאלה אחת: שניקח את המשחק הארור ההוא כתמרור אזהרה. שהפעם, פשוט נתעסק בכדורגל. בתוך כל הבלגן מסביב, זה המעט שאפשר לבקש.
שער השבת (פינה חדשה): אורי עזו נגד מכבי בני ריינה. החלטתי בפינה הזו לבחור את השער הכי משמעותי שראיתי השבת - והפעם, זה בא מהמשחק הכי פחות משמעותי. כי אורי עזו, בקיץ 2025, התעסק בהכל חוץ מכדורגל - הדלפות לתקשורת ובתי משפט ומשאים ומתנים ועליות על עץ וירידות מעץ - זה לא היה קיץ מוצלח עבורו. אבל לא לקח הרבה זמן, וראינו מה עזו יכול לעשות כשרק כדורגל בראש שלו - מבצע אישי מטורף שמתחיל מחצי המגרש שלו, נמשך בדהרה פסיכית, ב"לא רואה אף אחד" (הפעם מהסוג החיובי) וסיומת מושלמת. מהלך שכולו שידר רעב עצום לכדורגל. כמה זה טוב כשזה פשוט, כמה זה יפה כשזה נקי מכל החארטות. איזה כיף זה אורי פאקינג עזו.
אל תשכחו את: מכבי ת"א - מכבי חיפה. כי מפה לשם, וכמעט בלי שהרגשנו, שוב חזרנו אל משחק הראווה של הכדורגל הישראלי - הקרב בין שני המועדונים הכי גדולים שקיימים היום בישראל, שהוא תמיד גם ססמוגרף לאיפה הענף עומד. בעונה שעברה, המשחק הזה והזוהר שלו חטפו מכה לא קטנה עם פיצוץ המשחק בסמי עופר שהפך לביזיון ענק. לא יודע איך המשחק הזה ייגמר, אבל יש לי רק משאלה אחת: שניקח את המשחק הארור ההוא כתמרור אזהרה. שהפעם, פשוט נתעסק בכדורגל. בתוך כל הבלגן מסביב, זה המעט שאפשר לבקש.
