נראה שהנבחרת האולימפית לא הגיעה מספיק מוכנה לפרגוואי. לא ראינו שינוי בנבחרת לעומת המשחק מול מאלי, דבר שפגע בה, וההבדלים היו גדולים. דווקא אחרי המשחק הראשון חשבתי שצריך לעבות את האמצע, אבל עלינו עם שני קשרים אחוריים בלבד. כשעמרי גנדלמן עשה את הכניסות שלו לרחבה, איתן אזולאי נשאר לבד באמצע.
בסופו של דבר, נשלטנו ולא שלטנו. חיכינו לקבוצה היריבה שתיזום ולא היינו שקטים עם מספיק הכדור, איבדנו המון כדורים פשוטים ולא נכנסנו טוב למשחק. זה היה יכול להיגמר גם 0:4 לפרגוואי במחצית הראשונה.
השיטה שבה גיא לוזון עלה לא טובה לנבחרת. עידו שחר שיחק בכנף שמאל שזה לא התפקיד שלו, נועם בן הרוש שיחק כמגן שמאלי שזו לא העמדה הטבעית שלו, וזה פוגע בנבחרת. ניסינו לשחק עם שלישיית בלמים, דבר שפשוט לא עבד.
גם דור תורג`מן לא היה מספיק טוב. נראה היה שהוא לא נמצא במקומות הנכונים, שעידו שחר היה צריך לשים את הרגל חזק יותר בשער השני ואושר דוידה בשלישי. אפשר לכתוב ספר על כמות הבעיות במשחק, זו הייתה סוג של נאיביות.
יש לנו הזדמנות אחרונה, הכל עדיין נשאר פתוח למשחק הבא. מול יפן צריך לשחק עם שלישיית אמצע הרבה יותר חזקה. לנסות לתקוף יותר ולהיות בחלק המגרש של היריבה. אנחנו כל הזמן חוזרים אחורה ומחכים לקבוצה היריבה במקום להיות דומיננטיים. יש נבחרות חזקות, אבל אי אפשר ללכת אחורה מתחילת המשחק.
לסיום, אני רוצה להגיד בסופו של דבר אנחנו מתעסקים באולימפיאדה ובספורט, והכל מתגמד לעומת מה שקורה בישראל. זה מאוד קשה והלב שלנו עם עם ישראל. הניצחון שלנו יהיה כשהחטופים יחזרו הביתה ואנחנו צריכים להגיד תודה לאנשים שמגנים על ישראל ונותנים לנו הזדמנות לתת קצת אור בימים האלה שאנחנו נמצאים בהם.
