כל כך חבל. נבחרת ישראל כבר היתה כפסע ממשחק שייזכר לדורות, אך התפרקות בדקות הסיום הערב (שבת) מול פרגוואי הובילה להפסד 4:2 מאכזב במחזור השני של הטורניר האולימפי. גיא לוזון וחניכיו זקוקים לנס כדי לעלות.
בימים קשים מאוד עבור מדינת ישראל, משחק הכדורגל הולך וצובר חשיבות פחותה וחוסר לפרופורציות האמיתיות שלו. ועדיין, דווקא מהמקום הקשה ביותר שלנו כעם, החבורה של גיא לוזון יכולה היתה להעלות סוג של חיוך, גם אם זמני, על פניהם של חלק מאזרחי ישראל. לצערנו, גם זה לא קרה הערב.
אחרי מחצית ראשונה רעה מאוד, נבחרת ישראל יצאה בשן ועין עם פיגור 1:0 בלבד, כשפרגוואי שולטת לחלוטין בנעשה על הדשא והיתה קרובה מאוד ליתרון כפול ואף משולש. רק הצגה של עומר ניראון, כולל מספר החמצות רשלניות של היריבה מנעו נפילה כואבת של הכחולים-לבנים.
במחצית השנייה, המצב היה שונה. גיא לוזון אומנם לא ביצע שינויים פרסונליים, אך משהו בגישה הישראלית היה טוב בהרבה - במה שהחזיר את הנבחרת חזק למשחק. שערים של עמרי גנדלמן ואוסקר גלוך העלו את המורל הלאומי, כשמספר מצבים נוספים של הכחולים-לבנים שמו אותנו כפסע ממהפך. אך נראה שהיום הוא לא יום לחגוג בו.
דווקא בתוספת הזמן, הגיעו שני שערים ניצחון לפרגוואי, שיצאה כמו גדולה מה-5:0 האכזרי ליפן במחזור הקודם. ישראל נשברה פיזית ומנטלית בדקות הסיום, והאמת? בימים כאלו, קשה להאשים אותה.
אחרי ה-1:1 מול מאלי, ישראל עם נקודה אחת בתום שני מחזורים בטורניר האולימפי. כשנשאר משחק אחד נגד יפן, הנבחרת החזקה בבית, קשה לומר שהסיכויים לטובת גיא לוזון וחניכיו. כעת, לא נותר לנו דבר מלבד אופטימיות, תקווה ורצון עז לחיוך, גם בימים קשים ומאתגרים כמו אלו.