Getty (צילום: ספורט 5)
Getty|צילום: ספורט 5
נבחרת ישראל. קפיצת דרך (Sebastian Widmann/Getty Images) (צילום: ספורט 5)
נבחרת ישראל. קפיצת דרך (Sebastian Widmann/Getty Images)|צילום: ספורט 5

גירמה אמרה, הנציג השלישי והאחרון של ישראל לריצת המרתון במשחקים האולימפיים, בראיון מיוחד רגע אחרי שזכה בכרטיס למשחקים האולימפיים. "זה היה כמו לחכות לנס. אבן ירדה מהלב".

אמרה לקח סיכון כשלא השתתף במרתון טוקיו שהתקיים אמש, ויכול היה לפספס את הכרטיס עם ריצה טובה של איימרו עלמיה חברו לנבחרת, שהתמודד מולו על הכרטיס האחרון לאולימפיאדה. 

בראיון לערוץ הספורט אמרה מדבר על התקופה האחרונה בה מתאושש מפציעה, על הסיכון הגבוה שלקח וכמעט עלה לו ברגע השיא שלו להגיע לאולימפיאדה, על המתח שהרגיש כשצפה בשידור ישיר בסיום מרתון טוקיו כדי לדעת מה יעלה בגורלו, ועל ההקרבה המקצועית העצומה שמשפיעה ישירות על המשפחה.

אמרה בן ה-36 רץ ריצה מצויינת במרתון ולנסיה בדצמבר האחרון, בו קבע שיא אישי של 2:05:52 שעות. תוצאה זו הספיקה לו להשיג את הכרטיס, לאחר שאיימרו עלמיה השיג תוצאה של 2:06:04 במרתון ולנסיה, ולא הצליח להקדים את אמרה במרתון טוקיו אמש שהיה להזדמנות האחרונה שלו, שם סיים עם 2:06:27. 

איך הרגשת ברגע שהבנת שזכית בכרטיס האחרון? 
"וואו אבן ירדה מהלב. כל הלחץ שהיה ירד ברגע. להיות תלוי בתוצאה של מישהו אחר זה ממש קשה. החלטתי החלטות שלא היה ניתן לדעת אם הן היו נכונות או לא עד לרגע האמת. לא התאוששתי מספיק זמן אחרי מרתון סביליה, ואני עם פציעה במפשעה. אי ההשתתפות הייתה סיכון גדול לקחת. רציתי לרוץ בטוקיו אבל פיזית לא הייתי מסוגל".

בסופו של דבר זה התברר כהחלטה נכונה ומשתלמת.
"כן, אני שמח שעשיתי את זה. זה היה כמו לחכות לנס. אני מאוד מעריך את איימרו שעשה שני מרתונים כאלה בחודשיים, להיות בטופ 7 בעולם מגיע לו כל כך, וחבל לי שאין עוד כרטיס לשלוח גם אותו".

איך אתה מתמודד עם הפציעה עכשיו? 
"אחרי מרתון סביליה עשיתי טיפולים לפציעה. הייתי צריך לנוח כמו שצריך, לא הייתי במצב לרוץ עכשיו בטוקיו. אם הייתי מתאמן ורץ בטוקיו אז ברגעים של לחץ הייתי יכול לגרום לעצמי יותר נזק, וגם לבצע ריצה במרתון שהיא לא טובה". 

צפית במרתון לפנות בוקר? או שהלכת לישון וקיווית לבשורה סופית בבוקר?  
"קמתי לראות את ה-10 ק״מ האחרונים. אמרתי בלילה שאני אלך לישון ואראה את הסוף, אראה את הריצה והזמנים, ואקווה שאיימרו לא יעקוף אותי".

חששת שזה יקרה?
"חששתי מאוד שהוא יעקוף אותי. אבל אמרתי לעצמי שזה לא תלוי בי. אין אפשרות עכשיו שאני אעשה משהו או אחשוב יותר מדי על משהו כדי שזה לא יקרה. כמובן שאיחלתי לו בהצלחה לפני המרתון. גם הוא עבד קשה 3 שנים בדיוק כמוני, ולפעמים זה לא תלוי בי. לא הייתי שם כדי לשנות משהו או להשפיע".
מה התכניות עכשיו? 
"אני משתתף ב-17.3 בחצי מרתון בליסבון, אחרי זה ארוץ בחצי המרתון באליפות אירופה ברומא ביוני. יש עכשיו 4 חודשים אינטנסיביים מאוד, אני צריך כמה שיותר להיות ממוקד. כל דבר צריך להיות ולהיעשות בקפדנות, וחשוב מאוד לא לעשות טעויות שאני יכול לשלם עליהן באולימפיאדה. אני עושה הרבה אימוני גמישות, אימוני כח, צריכים לבנות עכשיו בסיס טוב. יש עוד חצי שנה ואפשר לחשוב שזה מספיק זמן, וזה לא נכון. אסור לזלזל בזה וכולנו עושים את כל הבדיקות, יושבים עם תזונאים, מאמנים, מתאמנים במחנות אימונים, יש מסגרת עבודה טובה להביא אותנו למשחקים ברמה הכי מקצועית וטובה שיש״. 

איזה שינוי אתה מרגיש שיש בנבחרת מטוקיו 2020 ועד היום, רגע לפני פריז?
"אם היינו חושבים אפילו לפני טוקיו, ב2016, שמשעתיים ו19 דקות אנחנו נרד לשעתיים ושמונה דקות, ועכשיו לשעתיים וחמש דקות אני לא יודע אם היינו מאמינים. הציפיות שלנו והמנטליות שלנו השתנתה. יש לנו נבחרת וצוות מצויינים, שבודקים גם בהצלחות וגם כשנכשלים מה היה טוב ומה לא. עושים ממש ניתוח מקיף של הריצות והאימונים, בודקים נתונים פיזיים, התפתחות ריצה, קצב ריצה, שינויים שקורים. תכנית העבודה הייתה לא טובה בזמנה, והיום הצוות מתאים את האימונים והתנאים הכי קרוב למה שהולך להיות במרתונים בפועל. כך שברגע שההכנה טובה, אפשר להגיב בהתאם". 

הנבחרת שלנו בגברים נהייתה שם דבר במרתון בשנים האחרונות. כמה זה מוסיף ללחץ וגם להישגיות התחרותית שלך, של מארו טפרי ושל גשאו איילה שירוצו איתך בפריז? 
"הצלחה של אחרים זאת גם הצלחה שלי. מכירים את כולם אצלנו ולא רק את מארו שזכה בכסף באליפות העולם. לכולנו יש מוטיבציה ותקווה להתקדם, להראות לדור שמגיע עכשיו שאפשר להגיע גבוה ולהצליח. מה שקורה בנבחרת זה דבר טוב וזה רק עוזר לנו ומשפר אותנו". 

ספר קצת על ההכנות בתקופה הזאת? 
"כל ההכנה היא לא פשוטה. קודם כל קשה להיות הרבה זמן בלי המשפחה ולהיות בראש שקט. לאחרונה חזרתי לארץ אחרי למעלה מחודשיים שהייתי בחו״ל. זה לא קל. הילדים מתגעגעים ובוכים, ויש לזה מחיר כבד. לפעמים מתפרקים ובוכים, לפעמים צריכים גם להראות שהכל בסדר ולהמשיך. יש בזה הרבה הקרבה. בתקופה הזאת שלפני המשחקים רוצים להראות שאנחנו טובים בהכל ולהגיע למקסימום ביכולות. אני יכול לומר שבולנסיה באמצע המרתון ראיתי את אישתי וחשבתי גם על כמה היא צריכה להקריב מעצמה בשבילי. זה נתן לי כח לתת 300 אחוז מעצמי. זה נותן כח, זה דוחף, וזה גם לא נותן מנוחה במחשבות". 

כמה אתה מרגיש שזה מקשה עליך ברמה האישית?
"לפעמים יש עומס ועייפות אבל יש מטרה, כולם מתגייסים לזה ועושים מעבר למה שצריך לעשות, אז אני לא אתן? כולם עושים הרבה בשבילי כדי להגשים את הדרך ואת החלום, אז אני חייב להחזיר בחזרה".

מה הציפיות שלך מעצמך בתקופה הקרובה ובמשחקים האולימפיים?
"אני עובד קשה, מתאמן טוב, רוצה להגיע מוכן, במצב גופני הכי טוב, ולתת את ה100% שלי, לתת את המקסימום, לייצג את המדינה בכבוד. זאת באמת זכות גדולה. להגיע לאולימפיאדה זה חלום של ספורטאי. לא כל יום יש משחקים אולימפיים, ולא כולם יכולים להגיע לשם, זה מרגש וזה יהיה שיא".