עונת המלפפונים בתחום הרכב, כמו בשאר תחומי החיים, נכנסת לישרות האחרונה שלה בחודש אוגוסט, היא מתרחשת הודות לגל חופשים וילדים רעשנים בבית. לכן בחרנו לנצל את המצב לדיון פנימי בין אנשי המערכת שהפעם סב סביב העלמות מכוניות הקבריולה.
מדו"ח שהתפרסם באחת המדינות שהכי מזוהות עם מכוניות "קצוצות הגג", אנגליה, עולה תמונת מצב עגומה עם ירידה דרסטית במספר המכוניות החדשות המאפשרות תצורת קבריולה, למה זה קורה? עוד רגע תוכלו להיכנס לתוך הדיון שלנו ואפילו לרשום את דעתכם בתגובות, אבל לפני כן, המספרים.
מספר דגמי הקבריולה החדשים הזמינים מ-30 יצרניות הרכב המובילות בבריטניה צנח בכמעט 50% מאז שנת 2000 והגיע לשפל של 16 דגמים בלבד. נתון זה מהווה ירידה דרמטית של 48% מ-31 הדגמים שהיו זמינים בשנת 2000, ו-45% ירידה מ-29 הדגמים שהיו קיימים ב-2020. כיום, קרוב ל-70% ממותגי הרכב המובילים בבריטניה אינם מייצרים דגם קבריולה כלל.
מי כן?
הרשימה העדכנית כוללת את ב.מ.וו, פיאט, פורד, ג`יפ, מאזדה, MG, מיני, מרצדס, פורשה ופולקסווגן שעדיין מציעות דגמי קבריולה כחלק ממגוון הדגמים שלהן. מתוכן, רק חמש (ב.מ.וו, מאזדה, מרצדס, פורשה ופולקסווגן) הציעו דגם עם גג נפתח באופן עקבי ב-25 השנים האחרונות - אז למה זה קורה?
לא רוצים לפספס שום דבר? הצטרפו לאלפי החברים שלנו בערוץ ה-WhatsApp הרשמי ותקבלו גם אתם את כל העדכונים, החדשות והמבחנים לפני כולם, וגם תוכן ייחודי! לחצו על הלינק >>> ערוץ "עולם הרכב" ב-WhatsApp ואל תשכחו גם ללחוץ על הפעמון!
עכשיו הביטו בפקק הנוכחי מסביבכם היום, מה אתם רואים? נכון, כמות מנופחת של קרוסאוברים. מעט מאוד יצרניות אם בכלל מייצרות קרוסאובר קבריולה, הראשונה היא הריינג` רובר איווק קבריולה, דגם יקר להחריד ששמור למספר מצומצם של לקוחות אופנתיים ויש גם את ה- פולקסווגן T-Roc קרוסאובר קבריולה שלא ממש הפך ללהיט מכירות.
מהעבר השני, החום. אני לא חזאי ואין לי סטטיסטיקות מדויקות, אבל כל אנגלי אדום צוואר ממוצע יספר לכם שהימים חמים יותר ותכופים יותר, עובדה שגם פוגעת בהנאה ממכוניות קבריולה.
לסיכום - המחיר למוצר מסוים עולה - הביקוש יורד, וסופרי האפונים ביצרניות (או בחברות הנדל"ן) מורידים את הגליוטינה על דגמים פחות מבוקשים, תהא הסיבה אשר תהא, אין כאן מקום לרגשות כמו תשוקה או נחשקות. וחבל.
אם הנסיעה במכונית פתוחה הייתה בעבר סמל סטטוס, סגנון חיים וקריאת תיגר על בורגנות. הרי שהחוויות התחלפו וכיום הנהגים מחפשים רכבים הרפתקניים, חוצי גבולות כביש ושטח ובחזרה, מאפשרים חוויה מרובת משתתפים ומרובת אמצעים בזכות תא מטען גדול, מסילות על הגג ואמצעי גרירה משמעותיים יותר. פרט לאלה, עלותן של המכוניות הפתוחות והפיתוח של מערכות הבטיחות עבורן הלכו ועלו כאשר מחירן ביד שנייה, נשחק עוד ועוד.
דרישת הקהל, שינוי בחוויה והרחבת השימושיות הפכו לאויב הקונברטיבל אבל כמו שהיו כמה דינוזאורים ששרדו, כך כמה מכוניות פתוחות ששומרות על הגחלת בעיקר לאלה שנצמדים לערכי החופש והטבע.
אייל אבהרמי: איש הצללים של עולם הרכב: מה בעצם גורם לאנשים לרצות לקנות קבריולה? בואו נסכים שזה בטח לא המחיר, לא השימושיות, ולא ביצועים עודפים בהשוואה לדגם הרגיל. עם מה נשארנו? כן, נכון, עם מה שהיצרנים אוהבים להגדיר בברושורים כ-"לייף סטייל" ושאנחנו, מגעילים שכמונו, נקרא לו מקדם השופוני. וכאן צריך להבהיר משהו חשוב: מקדם שופוני אולי לא נשמע טוב אבל בעולם המכוניות יש לו משמעות דרמטית במכירות. בהגזמה אפשר להגיד שפחות או יותר מאז ימי הפורד טי-מודל, לפני כמאה שנה, אין אף יצרן שממתג דגם כ-"מכונית בסיסית ואמינה שתיקח אותך לאיפה שאתה רוצה". תמיד יש איזה סיפור נלווה - לפעמים מופרך ולפעמים מופרך יותר - איך מדובר במכונית שמייצגת סגנון חיים צעיר / ספורטיבי / אופנתי / קשוח וכך הלאה כמיטב דמיונם הפורה וההוזה של הפרסומאים המעורבים. לא השתכנעתם? תנו ברמזור הבא מבט מעמיק בעקרת הבית שיושבת מאחורי ההגה של SUV ענק או לחילופין איך גבר עם כרס עצומה נדחס לתוך ספורטיבית נמוכה.
וכאן אני חוזר לקבריו: לייף סטייל (או מקדם שופוני) הוא דבר נזיל שמשתנה כל הזמן - לפעמים לאט ולפעמים מהר, וזה מה שקרה לגג הנפתח. בעבר הרחוק הוא סימל, בצדק או שלא, סוג של חופש ושחרור ממגבלות הסדאן הבורגנית, אחר כך הוא הפך לסמל סטטוס יקר ואז, מתישהו בסוף שנות התשעים, נדבקה אליו תדמית נוראית שבעברית תומצתה בכינוי המעליב "מכונית של ספריות". הוגן? מוצדק? ראוי? עזבו אותכם משאלות מורכבות שכאלה. בעולם שבו אנחנו חיים אם המכונית שלך גורמת לסביבה לחושב שאתה דוש, גורלה נחרץ.
אז מה אתם חושבים? כתבו לנו בתגובות
