מאז הפארסה של "המרוץ" בספא ב-21` בו "ניצח" וורסטאפן לאחר שלוש הקפות מאחורי מכונית הבטיחות, עניין אי קיום המרוצים הרטובים ואי השימוש בצמיגי הגשם המלאים, עלה לדיון פעמים רבות, אבל אתמול הוכח שלא נמצא לבעיה פתרון.
לעניות דעתי, יש כאן, קודם כל, סטנדרט כפול של הקהל (בהכללה גסה), משום שמצד אחד רוצים את מנת הבידור, אבל מנגד לא רוצים שחו"ח יקרה משהו לנהגים.
מרוצים בגשם, ללא ראות ועם סכנת ציפה (Aquaplaning), הם מהדברים המסוכנים ביותר שיש, בכל ספורט. כך היה וכך יהיה. השאלה היא איזו רמת סכנה נחשבת לסבירה עבור ספורט מוטורי ועבור פורמולה 1? שימו לב שאני עדיין לא מדבר על כמה המסלול עצמו מסוכן, אלא רק על כמה התנאים הרטובים מוסיפים סיכון. בעיקרון יש שתי מדידות לסכנה בתנאים רטובים. הראות, שתמיד נפגעת בצורה מסוכנת מאד, וסכנת הציפה על שלוליות (כאשר הצמיג מאבד מגע עם המסלול).
המאפיינים של המסלול גם תורמים לעד כמה שתי הבעיות הללו חמורות, כמו גם לסכנה שתיווצר. ככל שהמסלול מהיר יותר, כך גם בעיית הראות וגם סכנת הציפה גוברות. מהבחינה הזאת מסלולים כמו ספא או מונזה הם מסוכנים יותר מאשר לדוגמה המסלול הבא בהונגריה, הן מבחינת המהירות אליה מגיעות המכוניות, הן מבחינת אחוז הזמן שהן נעות במהירות הזאת ולבסוף, הסכנה שתקרה במקרה של תאונה. אותו הדבר לגבי מסלולי רחוב. אין דין מרוץ רטוב במונקו כדין מרוץ רטוב במסלולי רחוב כמו באקו או לאס-וגאס.
התוצאה של הסיכון במרוץ רטוב, הביאה את הנהלות המרוצים מטעם ה FIA לדחות או להוציא מכונית בטיחות או אף להפסיק מרוצים בתנאים בהם הראות הייתה קשה מדי אפילו אם לא באמת היו שלוליות וזה גרם לבעיה שהקבוצות למדו מהר, שלא כדאי להסתכן ולשים על המכוניות צמיגי גשם מלאים, משום שלמרות שהם הצמיגים שמורידים את הסכנות שתיהן, הם צמיגים איטיים מאד, ומספיק שהנהלת המרוץ תוציא ברגעים של תנאי רטיבות קשים את מכונית הבטיחות, בכדי להציל את הנהגים שיהיו על צמיגי ביניים, ואז כשהתנאים יהיו פחות רטובים, המרוץ יחזור, כאשר כל יתרון הביצועים עם צמיגי הביניים. כלומר, הזהירות של הנהלות המרוצים, גורמת לכך שאין יתרון אלא רק חיסרון בשימוש בצמיגי הגשם המלאים.
המסלול בספא מצוי מזה שנים רבות, בלב דיון לגבי רמת הסכנה שבו, והאם הוא מתאים לאירוח מרוצים בכירים כגון פורמולה 1. התאונות הקשות שקורות שם לעיתים, כגון המוות של הובר ב-2019, שמו את הכוונת על המסלול, ואז אנחנו מקבלים פארסה כמו ב-2021 או עיכוב מעצבן השנה.
אני בטוח למשל, שבאותם תנאים שהיו בזינוק שעוכב אתמול, במסלול כמו הונגריה וברב המסלולים "המודרניים", היו מזניקים את המרוץ (אולי אחרי עוד כמה הקפות מאחורי מכונית בטיחות), אבל על מסלולים מהירים מסורתיים, יש כאן בעיה. שכל אחד יישאל את עצמו, האם הוא היה מוכן להיות מנהל המרוץ ולקחת על עצמו את האחריות הזאת.
פתרון אפשרי שעלה ממזמן, הוא לאפשר להנהלת המרוץ, לכפות צמיגי גשם מלאים, אבל כל העניין במרוצים הוא שמאפשרים לנהגים ולקבוצות להמר ולקחת סיכונים. מדוע לאפשר לכפות צמיגי גשם במקום צמיגי ביניים, אבל לאפשר לעבור לסליקס מתי שהקבוצות רוצות.
הכל מגיע בסופי של דבר לשורה התחתונה של כמה סיכון מותר בספורט הזה. מדוע יש ענפי ספורט שבהם מתחרה פיזית פוגע במתחרה אחר? מדוע יש ענפי ספורט שבהם המתחרים קופצים מצוקים ועפים עם חליפות מיוחדות לצד ההר.
אני "אולד סקול" שהיה מאפשר להתחרות גם על הנורדשלייפה, אבל זה אני, וגם יש לנו מנטליות של ישראלים, שלצערנו מוקפים בסכנת מוות יום יומית, בעוד שביתר העולם המערבי, סכנת מוות היא בעיקר רק מבחירה. אז צריכה להילקח החלטה שמגדירה פחות או יותר מהו מסלול רטוב בטוח, ושכולם ידעו שבמצב כזה, המרוץ מתקיים ושכל אחד ייקח את הסיכונים שלו על באילו צמיגים להשתמש וכמה סיכונים לקחת על המסלול. הרי בסופו של דבר, איש לא האשים את ניקי לאודה, עם הכוויות, שחזר ממצב של סכנת חיים, להתחרות עם הכוויות והכאבים עוד באותה עונה, אך שהחליט שלא להתחרות בתנאי המבול של המרוץ שהכריע את האליפות בפוג`י 76 (וראו הסרט המומלץ RUSH).
2. וורסטאפן
כמו שאני ממהר להעביר עליו ביקורת כשהוא נוהג באלימות כמו בברצלונה, ככה צריך להכיר בגדולה שלו כנהג. העובדה היא שהוא יותר מכל נהג אחר, מצליח לעקוץ באופן קבוע את נהגי מקלארן. נכון שעקיצה במרוץ ספרינט אינה כמו במרוץ מלא, משום שתחת הלחץ של סופ"ש ספרינט, ובמיוחד במסלול כמו ספא, שמאפשר הימורי כיוונון של המכונית, הסיכוי להפתעה כזו גדל (וראו ניצחונות ספרינט להמילטון ולאנטונלי), אבל בספא היתרון של מקס על הנהגים האחרים, הופך אותו לסיכון בכל מצב, אפילו אם הרדבול סובלת מנחיתות. לא סתם וורסטאפן לחץ בהקפות מאחורי מכונית הבטיחות, לנסות להזניק את המרוץ. למישהו יש ספק מי היה הנהג המהיר ביותר על המסלול לו המרוץ היה מוזנק בשעה המקורית?
לא רוצים לפספס שום דבר? הצטרפו לאלפי החברים שלנו בערוץ ה-WhatsApp הרשמי ותקבלו גם אתם את כל העדכונים, החדשות והמבחנים לפני כולם, וגם תוכן ייחודי! לחצו על הלינק >>> ערוץ "עולם הרכב" ב-WhatsApp ואל תשכחו גם ללחוץ על הפעמון!
המסלול הבלגי לא רק מסוכן יותר, אלא גם גורם לבעיית העקיפות להרים את ראשה ואת הפתרון המלאכותי של ה-DRS, להפוך לפחות יעיל. אני מעלה את הבעיה הזאת שוב ושוב עד מיאוס, אבל זו הבעיה הכי גדולה של הפורמולה 1, והסיבה מדוע התקנות משתנות שוב בעונה הבאה.
עקיפות בפורמולה 1 לא אמורות להיות קלות, אבל לטענת הפרשנים, נדרש כיום בספא יתרון מהירות להקפה של לפחות חצי שנייה, בכדי שעקיפה תחרותית תהא אפשרית בכלל וגם אז זה לא בטוח. זה הפרש זמנים שבתנאים יבשים, מכסה בערך 6-8 נהגים. כלומר, אין כמעט מצב שבו נהג ייהנה מיתרון כזה מול נהג שלפניו, למעט במקרים של צמיגים שונים או תנאים משתנים או כמובן סמנים אחוריים.
מבחינת מספר המרוצים הכולל שנותר, בספא עברנו את האמצע. לצערי ניתן לסכם כבר עתה כי אליפות היצרנים היא של מקלארן ואליפות הנהגים תהא של אחד מנהגי הקבוצה.
העלייה של מקלארן למצב הנוכחי נעשתה בעבודה קשה של שנים רבות. לקהל החדש של "נטפליקס" קל להאמין לסיפורים נוסח סרט הגראן פרי (שדרך אגב לדעתי מהווה בידור טוב מהצפוי), אבל המציאות של הפיכת קבוצה בינונית מבחינת יכולות כלכליות, לאלופה, הוא דבר קשה וארוך שמתחיל בגיוס העובדים, השגת המשאבים הנכונים טכנית (מנהרת רוח, יכולות מחשוב וכו`), והשגת הנהגים הנכונים.
רבים מאוהדי מקלארן מעדיפים את לנדו על פיאסטרי, פשוט מהסיבה שהוא יותר זמן בקבוצה, וסבל איתה תקופות קשות. זה מזכיר לי את הסיפור של מריו אנדרטי בלוטוס בסוף שנות השבעים. לוטוס, שהייתה אחת הקבוצות המובילות מתחילת שנות השישים, נכנסה לתקופה קשה בערך משנת 75`. מריו הגיע לקבוצה, ולאחר הרבה הקזת דם, והרבה כשלונות, הקבוצה התאזנה ואז ב-78`, הקבוצה הייתה הראשונה להתחרות עם אפקט קרקעי, שהעניק לה יתרון ביצועים מוחלט על כל האחרים. באותה שנה נהג אגדי נוסף, רוני פיטרסון, חזר ללוטוס לאחר שנתיים, ופתאום האליפות הייתה בבירור בינו לבין מריו. אלה הם סיפורים שכיום מעלים גיחוך של "רומנטיקה", אבל פיטרסון, שנחשב לאחד הנהגים המהירים והטבעיים אי פעם, "בילה" מספר מרוצים מאחורי אנדרטי, ללא ניסיון עקיפה, למרות שהוא דחה כל טענה שמדובר היה בהוראות קבוצתיות. למצער כמובן פיטרסון נפטר כתוצאה מתאונה שקרתה לו במונזה באותה שנה, וכפי שקרה פעמים רבות בהיסטוריה (מונזה היה אז אחד המרוצים האחרונים), אנדרטי זכה באליפות בנסיבות טראגיות במונזה.
אני אישית פשוט מתחבר יותר לאישיות העליזה של נוריס מאשר לפיאסטרי, אבל אלופים כמעט תמיד, הם לא אנשים נחמדים. מונזה שנה שעברה היה המרוץ בו פיאסטרי הודיע לעולם כולו על הגעתו לסטטוס של מתמודד על האליפות, למרות שנוצח בהפתעה על ידי לקלר.
העקיפה בשנה שעברה של פיאסטרי על לנדו בקורבה ד-לה רוג`יה, הייתה אירועי מכונן, אני חושב ללא ויכוח. לא מדובר היה רק בעקיפה יפיפיה מבחינה טכנית של נהיגה, אלא אף יותר, מעשה של אומץ לב, שדורש את אותה אישיות של "אני ואפסי עוד", בכדי להתמודד עם התוצאות של המעשה מול הקבוצה ובן הקבוצה. לנדו היה עדיין במצב של התמודדות (תיאורטית) על אליפות הנהגים מול וורסטאפן, כך שהוא נדפק קשות מהעקיפה, בעוד שהעקיפה הזאת של פיאסטרי, אפשרה ללקלר להיות במקום שאפשר לו לגנוב את הניצחון ממקלארן בכלל. כל זה, לפני שעוד דיברנו על מה היה קורה אם בעקיפה היו נפגעות מכוניות המקלארן. "חוקי פפאיה"? זאק בראון היה נותן לאוסקר מטלית לנקות את כל השירותים במפעל של הקבוצה, וזה בלי להזכיר את ההפרש בסוף שנה שעברה בין פרארי למקלארן באליפות היצרנים...
5. כמה מילים על הקבוצות האחרות
מרצדס – המרוץ בספא היה בתנאים שאמורים היו לעזור למרצדס, אבל זה לא קרה. ראסל אמר אחרי המרוץ שהקבוצה לקחה כיוון פיתוח לא נכון לפני מספר מרוצים ושרק עכשיו זה ברור להם. מבחינתי ראסל הוא הפתעת השנה, והזלזול בו בשמועות סביב המעבר של וורסטאפן, מגוחך. מלבד וורסטאפן, ראסל הוא המנצח הנוסף היחיד העונה שאינו במקלארן. לגבי אנטונלי, הוא במשבר כרגע, אבל אני חושב שהוא ייצא מזה ועתידו לפניו.
פרארי – אי אפשר להתעלם מהמצב של המילטון. מדובר ברכבת הרים. ממרוץ מצוין בסילברסטון להשפלות בדירוגים בספא ואז מרוץ מרשים. אני חושב שהלחץ עליו גדול מדי, בכדי שבגילו הוא יצליח להתמודד עם נהג מהיר באמת כמו לקלר ובסביבה זרה עם מאפייני מכונית שאינם מתאימים לו. פרארי לא יכולים גם לפתח את המכונית של העונה גם לפתח את המכונית השונה של שנה הבאה וגם להתמקד בלואיס. זה מצב שלא הולך להשתנות. לקלר אולי אינו וורסטאפן, ואני אומר את זה כאוהד שלו, אבל הוא בהחלט מבחינת מהירות, לפחות בדירוג, אחד הנהגים המהירים כיום בסבב. זה לא שסאיינז מאכיל את המילטון אבק, ולכן למרות שמעולם לא הייתי אוהד של לואיס, ובוודאי שאינני לאור אמירותיו הפוליטיות, אבל כנהג, אני לא סותם את הגולל לגביו.
אם כבר הזכרנו את סאיינז, קשה להתעלם מהביצועים היפים של אלבון. אם הזכרתי קודם את ההצלחה המרשימה של מקלארן, אזי וויליאמס מצליחים גם להתרומם. חשוב להזכיר את מגבלות התקציב החשובות עד מאד ליכולת של קבוצות הביניים להתחרות עם קבוצות היצרנים הגדולות, אבל עדיין, צריך את האנשים הנכונים, שיקחו את ההחלטות הנכונות ואת הפיתוח הנכון.
אפשר להזכיר באותה נשימה את האס, אלפין וסאובר, אבל דווקא העתיד של סאובר כאאודי, הוא המעניין ביותר, משום שיצרן כמו אאודי, לא נכנס לפורמולה 1 בכדי להתחרות עם האס או אלפין, אלא קודם כל בכדי לעמוד מול מרצדס. מהבחינה הזאת, סאובר מראים במרוצים האחרונים, שהם מסוגלים לפתח מכונית שאפילו יכולה להפתיע עם פודיום במרוץ רטוב כמו סילברסטון. אני לא יודע איך יחידת הכוח הראשונה של אאודי תהיה, אבל אולי זה לא יהיה גרוע בהתחלה כמו שחושבים שיקרה.
מרצדס – המרוץ בספא היה בתנאים שאמורים היו לעזור למרצדס, אבל זה לא קרה. ראסל אמר אחרי המרוץ שהקבוצה לקחה כיוון פיתוח לא נכון לפני מספר מרוצים ושרק עכשיו זה ברור להם. מבחינתי ראסל הוא הפתעת השנה, והזלזול בו בשמועות סביב המעבר של וורסטאפן, מגוחך. מלבד וורסטאפן, ראסל הוא המנצח הנוסף היחיד העונה שאינו במקלארן. לגבי אנטונלי, הוא במשבר כרגע, אבל אני חושב שהוא ייצא מזה ועתידו לפניו.
פרארי – אי אפשר להתעלם מהמצב של המילטון. מדובר ברכבת הרים. ממרוץ מצוין בסילברסטון להשפלות בדירוגים בספא ואז מרוץ מרשים. אני חושב שהלחץ עליו גדול מדי, בכדי שבגילו הוא יצליח להתמודד עם נהג מהיר באמת כמו לקלר ובסביבה זרה עם מאפייני מכונית שאינם מתאימים לו. פרארי לא יכולים גם לפתח את המכונית של העונה גם לפתח את המכונית השונה של שנה הבאה וגם להתמקד בלואיס. זה מצב שלא הולך להשתנות. לקלר אולי אינו וורסטאפן, ואני אומר את זה כאוהד שלו, אבל הוא בהחלט מבחינת מהירות, לפחות בדירוג, אחד הנהגים המהירים כיום בסבב. זה לא שסאיינז מאכיל את המילטון אבק, ולכן למרות שמעולם לא הייתי אוהד של לואיס, ובוודאי שאינני לאור אמירותיו הפוליטיות, אבל כנהג, אני לא סותם את הגולל לגביו.
אם כבר הזכרנו את סאיינז, קשה להתעלם מהביצועים היפים של אלבון. אם הזכרתי קודם את ההצלחה המרשימה של מקלארן, אזי וויליאמס מצליחים גם להתרומם. חשוב להזכיר את מגבלות התקציב החשובות עד מאד ליכולת של קבוצות הביניים להתחרות עם קבוצות היצרנים הגדולות, אבל עדיין, צריך את האנשים הנכונים, שיקחו את ההחלטות הנכונות ואת הפיתוח הנכון.
אפשר להזכיר באותה נשימה את האס, אלפין וסאובר, אבל דווקא העתיד של סאובר כאאודי, הוא המעניין ביותר, משום שיצרן כמו אאודי, לא נכנס לפורמולה 1 בכדי להתחרות עם האס או אלפין, אלא קודם כל בכדי לעמוד מול מרצדס. מהבחינה הזאת, סאובר מראים במרוצים האחרונים, שהם מסוגלים לפתח מכונית שאפילו יכולה להפתיע עם פודיום במרוץ רטוב כמו סילברסטון. אני לא יודע איך יחידת הכוח הראשונה של אאודי תהיה, אבל אולי זה לא יהיה גרוע בהתחלה כמו שחושבים שיקרה.
