השנתיים האחרונות של אורן סמדג'ה הרגישו כמו רכבת הרים. הוא שכל את בנו האהוב עומר בלחימה ברצועת עזה - בזמן שחגג את יום הולדתו. לאחר פחות מחודש הוא הוביל את נבחרת ישראל בג'ודו לזכייה היסטורית באולימפיאדה, ולפני כמה חודשים עזב בטריקת דלת את איגוד הג'ודו. בריאיון מיוחד הוא פותח הכול ומדבר בגלוי: על האבל שלא מרפה, על סטירת הלחי שחטף מהאיגוד - ומשתף במחשבות על כניסה לפוליטיקה.
"אין הקלה ואין נחמה"
סמדג'ה שב לאחרונה אל הר דב, למקום שבו היה עומר ב-7 באוקטובר, יחד עם רעייתו ליאת. שם הוא פגש את הלוחמים שהיו עם בנם ברגעיו האחרונים. "בחרנו בחיים", סיפר כשהוא לובש במדים. "עמדנו פה מול החיילים, עם גאוות יחידה. עומר היה גיבור, כמו מי שלחם איתו. כשאני רואה אותם, אני מדמיין אותו ורואה כמה הוא חסר".
שלושה עשורים קודם לכן, סמדג'ה עצמו היה גיבור לאומי - כשזכה במדליית ארד באולימפיאדת ברצלונה והכניס את הג'ודו לתודעה הלאומית. כמאמן, הפך לדמות מפתח שהובילה שורה של ספורטאים לזכיות היסטוריות - מאורי ששון ועד שגיא מוקי ופיטר פלצ'יק.
לפני שנה, ביום הולדתו, נחת עליו אסון אישי כשבנו עומר נפל בלחימה ברצועת עזה במהלך שירות מילואים בחטיבת אלכסנדרוני. "אין הקלה ואין נחמה", הוא מספר על החיים כאב שכול. "תמיד אמרו שהזמן ירפא, אבל הוא לא".
"גמרתי עם הג'ודו, אני לא רוצה להיות שם יותר"
למרות הכאב, סמדג'ה החליט לצאת עם הנבחרת למשחקים האולימפיים בפריז, ושם זכה עם פלצ’יק במדליה נוספת. הוא חזר לארץ כמנצח, אך בחודש מאי האחרון החליט לפרוש מאימון הנבחרת - לאחר 15 שנה, והביע דאגה מענף הג'ודו.
לדבריו, היחס שקיבל מהאיגוד בתקופה הקשה בחייו חצה כל גבול. "הם הפנו לי עורף והראו לי את הדלת החוצה. זה התחיל בניסיונות לפטר את אנשי האמון שלי. להוציא אותי לחופשות בלי להתייעץ איתי. לקחו לי סמכויות וחצו קווים אדומים. בזמן שהדם של הבן שלי עוד לא התייבש בקבר אני מוצא את עצמי בשימועים"
הוא מתאר מערכת שהראתה לו את הדרך החוצה - גם אם לא אמרה לו את זה במפורש. "הבנתי שתכננו את היום שאחרי כבר. ביום הזיכרון, כשאני בהר הרצל, מתפרסמת כתבה שמכוונת נגדי. שם נשברתי. אמרתי לאשתי ליאת: 'גמרתי עם הג'ודו. לא רוצה להיות שם יותר'".
פוליטיקה? "אם אקבל הצעה רצינית - אשקול בחיוב"
בינתיים המאמן המיתולוגי ממשיך לעסוק בהנצחת בנו עומר. בקרוב תפתח במושב תקומה מכינה קדם-צבאית על שם בנו, אותה יזם והקים. במקביל, הוא בוחן הצעות מעולם הספורט.
כשנשאל האם ייכנס יום אחד לפוליטיקה הוא מספר כי זו אחת השאלות ששואלים אותו הכי הרבה. "קיבלתי כמה הצעות ומאוד נהניתי לשמוע - ואני בטוח שאם תהיה הצעה רצינית אני אשקול אותה בחיוב. בסוף אני רוצה להיות במקום שעושה טוב למדינת ישראל", הוא מספר.
בהספד על בנו אמר: "המסר שלי לחיילים - אל תעצרו עד שננצח. עם ישראל חי". גם את הריאיון הוא מחליט לחתום במילות עידוד: "אם נכפתה עלינו המלחמה הזאת - אז ננצח אותה. המטרה היא להחזיר את החטופים, להשיב את הביטחון - ולוודא שדבר כזה לא יקרה שוב. ושהמוות של הנופלים לא היה לשווא".
תגובת איגוד הג'ודו: "הכתבה אינה מציגה תמונה נכונה של המציאות, ונועדה לשמש רקע לתביעה כספית. לאיגוד הג'ודו כבוד והערכה לאורן סמדג'ה על עשייה מפוארת לאורך שנים, ובשל מצבו האישי אף גיבה אותו תקופה ארוכה והבליג על התנהלותו, השמצות, שקרים והכפשות".
"חרף דרישות לפטר את סמדג'ה בעקבות כישלון מקצועי באולימפיאדת טוקיו, יו"ר האיגוד משה פונטי הוא שהעניק לו גיבוי ואפשר לו להמשיך. במהלך כהונתו נעדר אורן מתחרויות ואימונים, יצא לחופשות ארוכות, ואף קיים הרצאות וקמפיינים אישיים בזמן שהצהיר על מחלה – ועדיין המשיך ליהנות מתמיכת האיגוד ומשכר חודשי מלא".
"לא הייתה כוונה לפטרו, אך כאיגוד מקצועי יש לנו אחריות ציבורית לשאול שאלות. לצערנו, אורן בחר שלא להשיב - והתפטר. הוא היה ויישאר חלק מהג'ודו הישראלי".