אחד הרצים הגדולים בתולדות ישראל תולה את הנעליים. גירמה אמרה בן ה-37 כינס היום (חמישי) מסיבת עיתונאים בה יסכם את הקריירה.
אמרה אמר: "זהו רגע של חשבון נפש, של סיכום חיים שלמים. אני מסיים פרק באהבה גדולה שלי, ריצה. אם למדתי משהו מהספורט זה שאין צירוף מקרים. הכל עבודה קשה והתמדה. לא ידעתי מה לעשות כשאני בארץ, הריצה הפכה למשמעות".
"ב-2007, באולפן, פגשתי עולה חדש מבולבל עם מכנסיים קצרים. לא הבנתי מה הוא עושה. הוא אמר שהוא רץ חצי מרתון. אני אמרתי שכלי התחבורה שלי בדרך לבית ספר היה הריצה. זה יקל את הנפש שלי. נרשמתי ורצתי לראשונה. 18 שנה, באותו אצטדיון בדיוק, אני עומד לסיים פרק חדש ולפרוש מספורט מקצועני. האתגרים שעברתי בספורט הפכו לשיעורים בחיים. הם לא רק ניצחונות ומחמאות, יש גם קשיים, כישלונות ואכזבות. ברגעים האלה בדיוק נמדד האופי".
"ב-5 באוקטובר הייתי במחנה אימונים בחו"ל, יומיים אחרי זה קרה מה שקרה. אף אחד לא ידע מה לעשות. אחרי זה הבנתי את גודל האסון, לא האמנתי למה שקרה בארץ. רצו לי בראש מחשבות, הרגשתי את הכאב של המדינה. בחרתי להישאר. מחנה האימון המשיך כמו שצריך, אבל הרגשתי קושי. רגע לפני אליפות העולם התמודדתי עם קלקול קיבה. זה היה סבל, הוסיף לחץ עצום, עזבתי את הילדים שלי ואשתי. התחלתי לעשות מדיטציה, להקשיב לגוף שלי, להבין את עצמי. ידעתי שהגוף שלי לא יבגוד בי, שעד הסוף אהיה שם. כאב לי בחמישי, שישי ושבת. התחרות הגדולה ביום ראשון. רצתי 5 ק"מ, נושם. 10 ק"מ, 15 ק"מ".
"לפעמים אנחנו מכניסים לראש דברים, אבל בגיל 36 קבעתי שיא אישי. 2:05 שעות. אף אחד לא האמין. זה היה רגע גדול. השתתפתי פעמיים במשחקים האולימפיים, הבנתי שאני חלק ממשהו גדול שמייצג אומה שלמה. זה היה בלתי נשכח. לצד הישגים אישיים, כמו המדליות הקבוצתיות. זאת הוכחה של החיבור המיתי של שיתוף הפעולה. רגעים בהם הישג אישי מתחבר, חוויה משותפת, זה יקר ערך. המרתון היה אתגר פיזי עצום, הוא לימד אותי על חוסן, התמדה, היכולת לדחוף את הגוף והנפש. הכל בזכות הבית. ידעתי שהם איתי בכל רגע".
"אני רוצה להודות לזוהר זימרו, המאמן שלי מאז 2018. פעם בשבוע, כל יום חמישי, הייתי עובר בין הקיבוצים ומתאמן אצלו. גם בחושך, גם באור. זוהר - אתה היית הרבה יותר ממאמן. היית משפחה, מורה דרך, לפעמים גם פסיכולוג. דחפת אותי לקצה היכולת של הגוף שלי".
אמרה התייחס לרגע השיא בקריירה: "הריצה הקבוצתית ב-2022 במינכן. כששרנו את ההמנון ביחד זה היה מרגש, אין מילים לתאר. שתלו עץ על שמנו, אזכור את זה לתמיד. זה מרגש אותי בכל פעם. אי אפשר לקנות את זה בשום כסף".
".
יו"ר איגוד האתלטיקה עמי ברן: "התחלתי לבכות. היה לי ולגירמה מאמן משותף, אמנון גור. הקשר האישי הזה בינינו היה מיוחד. יש לך המון מה לתת. אתה דוגמה לכולם. ככה צריך להיראות ספורטאי שמסיים את הקריירה שלו. אתה תמשיך להיות איתנו בכל הדרך ותיתן המון לספורטאים הבאים".
מנכ"ל הוועד האולימפי גילי לוסטיג: "ריגשת. הודת להרבה אנשים, אבל אנחנו רוצים להודות לך. הרבה אנשים שיושבים כאן, בוועד האולימפי, ביחידה לספורט הישגי, רוצים להודות לך. אתה מטובי הרצים בהיסטוריה, הבאת מדליה בלתי נשכחת במינכן - וסמלי לזכות שם אחרי מה שקרה ב-1972. זה יישאר לכל החיים".
המנהל המקצועי איתי מגידי המשיך: "אני מכיר את גיירמה במשך שנים, התחרנו ביחד. עברנו דרך ארוכה באיגוד. הייתה דרך ארוכה, היו שני משחקים אולימפיים ועברנו הרבה בדרך. זה אומר הכל. יצא לנו לחלוק חדר בטוקיו בהתחשב בכל מגבלות הקורונה, ראיתי מקרוב את ההכנה, הרצינות והרוגע של גירמה".
אמרה השתתף בשתי אולימפיאדות, היה שיאן ישראל בריצת מרתון ושותף למדליית הזהב הקבוצתית באליפות אירופה. הוא סיים במקום ה-28 באולימפיאדת טוקיו ו-44 באולימפיאדת פריז.
