מעבר להתלהבות שלי השנה מהביצועים של ראסל, אני חייב להגיד שמדובר באדם רציני ובחירה נכונה ליו"ר איגוד הנהגים. התגובה שלו לאירועי הפנייה הראשונה במקסיקו, היא האמת לאמיתה ויורדת לשורש הבעיה החמורה, שהולכת ומחריפה, של גבולות מסלול.
מקס וורסטאפן כנראה נזכר בתוואי המקורי של המסלול במקסיקו סיטי, והחליט לנהוג עליו במקום לקחת את הפנייה הראשונה. צחוקים בצד (תבדקו ותראו את המסלול הישן), אבל הכלל הידוע שהשופטים לא מענישים על חריגה מגבולות המסלול בפנייה הראשונה, אלא אם נהג הרוויח ולא החזיר, גם לא התקיים במקסיקו במקרה של לקלר מול המילטון, וגם המצב הזה הפך את הגראן פרי ל"הילולת בוקרים" (אליבא ד` רוני אהרונוביץ ז"ל) נוסח הנאסקאר.
ראסל צודק במאה אחוז. הכלל הנ"ל נועד לאפשר לנהג שהימר בפנייה הראשונה, להמשיך במרוץ אם לא הצליח, יצא מגבולות המסלול, אבל יכול לחזור להתחרות. הנקודה המדהימה היא שקיים חוק בטיחות ברור מאד, שקובע שמכונית שיצאה מגבולות המסלול, לא רק שאינה יכולה להתחרות במכוניות שנשארו על המסלול, אלא אפילו מחויבת לחזור למסלול בצורה בטוחה. אז מה קורה כאן? מנצלים את חוק הבטיחות בכדי לחתוך את המסלול בצורה עוד יותר אגרסיבית בכדי לחזור לפני כולם, לכאורה בבטיחות, ומבלי לשלם דבר על הסיכון שנלקח אבל לא צלח! תחשבו עד כמה זה נוגד לבסיס של כל ספורט ולא רק מרוצי מכונית!
מקס, לכאורה לקח סיכון מטורף כמתמודד על האליפות, אבל למעשה הסיכון היה בכלל לא מטורף, כי הוא יכול היה רק להרוויח ממנו, ואם לא מצליח אז לא איבד דבר. העובדה שוורסטאפן יצא מהמרוץ במקסיקו בלי אף עונש, היא בגלל שהחוקים, והמבנה של המסלול מאפשרים זאת, ולא בגלל שהשופטים פשוט ויתרו לו.
חמור מכך, לקלר הפסיד את המיקום שלו להמילטון, ראה את מקס, ואמר לעצמו "ברומא נהג כרומאי", וחתך גם הוא את הפניות, ואז הגדיל לעשות ולא החזיר את המיקום ללואיס. מבחינתי, למרות אהדתי לשארל, זה לפחות הצדיק עונש כמו שלואיס קיבל אחר כך, וממש לא אמור לשנות לשופטים שמדובר באותה קבוצה. נהפוך הוא!
מבחינת פתרון על ידי מחסום פיזי, יש כאן נקודה בעייתית של בטיחות מול ענישה פיזית של מכונית שיצאה מגבולות המסלול. קיר צמוד בוודאי שאי אפשר לשים. מלכודות עפר יקרות להתקנה ומהוות סכנה של לכלוך המסלול ליד. אבני שפה מוגבהות (קרבים) מונעות מהמסלול לארח מרוצי אופנועים וקרבים בצורת נקניקיה עשויים לשגר מכוניות לאוויר. האחרונים הם כנראה בכל זאת עדיפים כי ניתן להתקין אותם ולהוריד אותם יחסית בזול, ואם עושים זאת בשכל כמו בפנייה הראשונה במונזה, אז פותרים את הבעיה כולה.
לא ברור לי מה הולך בתוך הקבוצה בין הנהגים, אבל החיתוך הנ"ל של לקלר את הפנייה הראשונה ואי החזרת המיקום להמילטון, מהווים העדפה ברורה של שארל על פני לואיס. ייתכן שההסבר טמון באירוע המוזר שבו הקבוצה הורתה להמילטון להחזיר ללקלר את המיקום בבאקו, שאיך שהוא לואיס לא הצליח לבצע לפני הסיום. בכל מקרה, מערכת היחסים בסקודריה בוודאי מתוחה מאד.
מעבר לכך קיים האיום המתמיד על הבכירים בקבוצה ובראשם וואסר. הכישלון של פרארי השנה הוא בעיקרו תכנוני הנדסי וטכני. אפילו אם בעל הבית לא היה מנחית את המילטון, זה לא היה משנה את הכישלון.
בצד יושב כרגע כריסטיאן הורנר, שהוא אחד הגורמים המקושרים בעולם הפורמולה 1 עם הר של קבלות של הצלחות, ואני משער שהוא מת לחזור לנקודת כוח כמו המנהל של הסקודריה. מחד, ובלי קשר לעד כמה אוהבים או לא את האישיות של הורנר, מדובר באדם מוכשר ביותר ומוכח בתחום ניהול קבוצה מובילה בפורמולה 1.
מאידך, הורנר מגיע עם מטען של יחסים בעייתיים עם חלק גדול מהפאדוק (להחליף את וואסר בהורנר זה כמו שפרארי תכניס אצבע לעין של הלמוט מרקו ואני מצטער על הטעם הרע של הבדיחה הזו), וזה לא משרת את פרארי, שהם מעין ניטרליים. וכל זה לפני שמדברים על מה ששינוי כזה יעשה בקבוצה רגע לפני עונה של מהפך טכני ראדיקלי.
אני לא יודע מה התוכניות של הורנר, אבל אם אני בעל הבית בפרארי, הייתי אומר לו, שלא יהיה שינוי בהנהלה לפחות עד אמצע עונה הבאה...
איזה כיף שהעונה מסתיימת באליפות צמודה ופתוחה עם מהפכים. לאוהדים של פיאסטרי ושל לנדו זה בטח עולה בבריאות, בעוד שלאוהדים של מקס אין מה להפסיד אז הם עוד יותר נהנים מכולם.
אני לא יודע להסביר את מה שעובר על פיאסטרי, אבל למעשה ההפתעה הייתה דווקא הכוח המנטלי שלו והביצועים שלו מול לנדו עד וכולל מונזה. אני יודע שיש הרבה תאוריות קונספירציה שמקלארן מעדיפים את נוריס, אבל במצב הדברים מול וורסטאפן, מדובר בהתאבדות כנגד כל היגיון.
מקלארן חייבים את שני הנהגים שלהם במקסימום ולפני מקס בכדי להבטיח שהאליפות אצלם. במגבלות התקציב, אני לא יודע עד כמה מקלארן יכולים להחליף את המכונית של פיאסטרי, אבל שווה להם לנסות כל דבר בכדי להחזיר אותו לשיאו, כולל בדירוג.
נוריס מבחינתו נמצא עכשיו במומנטום ועבר להוביל את האליפות, כלומר לא נמצא גם בסיכון כרגע שמקלארן יפעילו נגדו הוראות קבוצתיות. כתבתי בעבר שמבחינתי לנדו הוכיח את עצמו כנהג מהיר ביותר בעבר, ושהוא יהפוך את המומנטום מול פיאסטרי במסלולים האירופאיים. בפועל קרה הפוך. רק באמריקות לנדו הצליח לבצע את המהפך האמיתי מול פיאסטרי.
עדיין הפרש של נקודה זה כלום, ומומנטום מתהפך בשנייה. נראה לי שלנדו מודאג הרבה יותר מפיאסטרי מאשר מוורסטאפן, ומעדיף להתמודד לבד בחוד מול מקס מאשר שאוסקר יחזור לשם.
4. ביצועים צמודים
ההצלחה של אוליבר ברמן במקסיקו היא דבר נפלא. מעבר להיותו נהג פורמולה 1 לגיטימי עם פוטנציאל לכוכבות (להזכירכם שייך לאקדמיה של פרארי), הרי שהפרשי הביצועים המזעריים שקיימים כרגע בפורמולה 1 מאפשרים גיחות כאלה של נהגים מקבוצות מרכז השדה אל החזית. הולקנברג, האזר, ברמן וכיוצ"ב.
לצערי אין כמעט סיכוי לדבר הזה בעונה הבאה בגלל המהפך הטכני, שהיסטורית והגיונית, פותח מחדש את ההפרש בין הקבוצות עם התקציבים הגדולים לבין הקבוצות הקטנות. נכון שיש תקרת תקציב, אבל קבוצות כמו האס או ויליאמס לא מתקרבות לתקרה.
יתר על כן, יצרני יחידות הכוח יתמקדו בקבוצות הבכירות שלהן (כן אפילו פרארי) ובגלל שנראה שלפחות בתחילת העונה, יחידות הכוח תהיינה הגורם המכריע בביצועים, אל תצפו לדבר מעבר לביצועים היחסיים בין שלושת קבוצות יצרניות יחידות הכוח (פרארי, מרצדס ורדבול), עם התוספת של מקלארן.
5. אינטרלגוס
עם השנים המסלול המודרני באינטרלגוס הפך לאהוב יותר ויותר על הנהגים ובמיוחד על האוהדים, בגלל שתוואי המסלול משלב פניות מהירות עם איטיות עם שינוי גובה וזוויות שפיעה, המחייבים פשרה קשה בכיוונון המכוניות ואתגר גדול לנהגים. על כל זה תוסיפו את מזג האוויר המשתנה והיות המרוץ סמוך לסיום העונה והכרעת האליפות, ואין פלא שקיבלנו מרוצים רבים לפנתיאון שם.
עדיין, אני חייב לשתף כאן לינק לווידיאו באיכות טובה יחסית של המרוץ משנת 1977 על התוואי המקורי של אינטרלגוס, שמראה שאם חשבתם שהמסלול כיום מאתגר, תראו מה הוא היה פעם!
ההצלחה של אוליבר ברמן במקסיקו היא דבר נפלא. מעבר להיותו נהג פורמולה 1 לגיטימי עם פוטנציאל לכוכבות (להזכירכם שייך לאקדמיה של פרארי), הרי שהפרשי הביצועים המזעריים שקיימים כרגע בפורמולה 1 מאפשרים גיחות כאלה של נהגים מקבוצות מרכז השדה אל החזית. הולקנברג, האזר, ברמן וכיוצ"ב.
לצערי אין כמעט סיכוי לדבר הזה בעונה הבאה בגלל המהפך הטכני, שהיסטורית והגיונית, פותח מחדש את ההפרש בין הקבוצות עם התקציבים הגדולים לבין הקבוצות הקטנות. נכון שיש תקרת תקציב, אבל קבוצות כמו האס או ויליאמס לא מתקרבות לתקרה.
יתר על כן, יצרני יחידות הכוח יתמקדו בקבוצות הבכירות שלהן (כן אפילו פרארי) ובגלל שנראה שלפחות בתחילת העונה, יחידות הכוח תהיינה הגורם המכריע בביצועים, אל תצפו לדבר מעבר לביצועים היחסיים בין שלושת קבוצות יצרניות יחידות הכוח (פרארי, מרצדס ורדבול), עם התוספת של מקלארן.
5. אינטרלגוס
עם השנים המסלול המודרני באינטרלגוס הפך לאהוב יותר ויותר על הנהגים ובמיוחד על האוהדים, בגלל שתוואי המסלול משלב פניות מהירות עם איטיות עם שינוי גובה וזוויות שפיעה, המחייבים פשרה קשה בכיוונון המכוניות ואתגר גדול לנהגים. על כל זה תוסיפו את מזג האוויר המשתנה והיות המרוץ סמוך לסיום העונה והכרעת האליפות, ואין פלא שקיבלנו מרוצים רבים לפנתיאון שם.
עדיין, אני חייב לשתף כאן לינק לווידיאו באיכות טובה יחסית של המרוץ משנת 1977 על התוואי המקורי של אינטרלגוס, שמראה שאם חשבתם שהמסלול כיום מאתגר, תראו מה הוא היה פעם!
