לא יהיה כאן סיכום אליפות שקורה בדרך כלל עם שמות הזוכים, הפתעות האליפות, הרגעים המרגשים והתרגילים המיוחדים. אלא סיכום של אליפות עולם במדינה שבחרה להדיר ספורטאים ופגעה פגיעה אנושה בספורט הישראלי והעולמי גם יחד.
ההחלטה המקוממת של אינדונזיה שלא לאפשר את כניסתה של המשלחת הישראלית למדינה, מנעה השתתפות ספורטאים וספורטאיות ישראלים באליפות - המדליסט האולימפי ומי שהחזיק בתואר אלוף העולם בתרגיל הקרקע ארטיום דולגופיאט, רון פיאטוב, אייל אינדיג, ליהיא רז, יהלי שושני ורוני שמאי.
עשרה ימים לפני תחילת האליפות, בתשעה באוקטובר, המשלחת הישראלית התוודעה על החלטת ממשלת אינדונזיה דרך התקשורת, על ידי שר המשפטים של המדינה, שהצהיר כי הוויזות שניתנו לישראלים יימשכו בחזרה, וכי כניסתם למדינה לא תתאפשר. זאת למרות שהמשלחת עמדה בכל הדרישות, השיגה את כל האישורים, קיבלה את אישור השב״כ שעשה עבודת שטח באיזור התחרות טרם החלה, הכל על מנת לאפשר לדבר הזה לקרות, ולהמריא לאירוע החשוב של השנה.
הוועד האולימפי בישראל ואיגוד ההתעמלות פתחו במאבק חירום סביב השעון, פעלו בכל דרך שמצאו וגם הגישו עתירות ל(CAS), בית הדין העליון לספורט, במטרה לשנות את ההחלטה ולאפשר לספורטאים להתחרות. גם הספורטאים עצמם עתרו לCAS בניסיון להשפיע על ההחלטה. איגוד ההתעמלות העולמי הסתפק בתגובה מסויגת ורפה, אמר שהם לא מתערבים בהחלטת ממשלת אינדונזיה, ובעצם הותיר את הישראלים בודדים במערכה. אינדונזיה מצדה לא סיפקה כל הסבר רשמי למהלך או למשיכת הוויזות, דבר שעורר זעם לא רק בגזרתנו, אלא גם בקהילה הספורטיבית הבינלאומית.
נציגים ישראלים אף נשלחו לשווייץ, למקום בו הCAS יושב, על מנת לייצג את המשלחת ולהיות שם פיזית בכל התהליך. המאמצים האדירים שכללו בין היתר גם את מעורבותו של נשיא המדינה עלו בתוהו, ו5 ימים לפני תחילת האליפות קיבלה המשלחת הישראלית את הבשורה הסופית מהCAS, שם הודיעו כי שתי העתירות שהגישו בישראל נגד איגוד ההתעמלות העולמי נדחו, מה שבעצם סיים סופית את הסיפור. משמע - ישראלים לא משתתפים, והתחרות נערכת באינדונזיה כמתוכנן.
הספורטאים הישראלים כאבו מאוד את ההחלטה, וזה בלשון עדינה. אחרי חודשים על גבי חודשים של הכנה, של פציעות, של הקרבה, של הגעה לשיא היכולת בדיוק בימים של האליפות, הדבר המינימלי ביותר של ספורטאי - השתתפות בתחרות - נלקח מהם בשל היותם ישראלים. יותר נכון למקרה זה - נשלל מהם, ואולי אפילו נגנב מהם. מי היה מאמין - שנת 2025 וספורטאי לא מורשה להתחרות בתחרות בגלל פוליטיקה.
ארטיום דולגופיאט, שהיה מועמד למדליה באליפות, אמר אחרי ההחלטה הסופית: ״החלום שלנו נלקח מאיתנו בגלל פוליטיקה. באנו לייצג את המדינה דרך ספורט, לא דרך מלחמות״. ליהיא רז הוסיפה: ״זה בלתי נתפס. עבדנו חודשים בשביל הרגע הזה, ובסוף מוחקים אותנו רק כי אנחנו ישראלים. זו השפלה״.
לצד תחושות הכעס והעלבון, במשלחת הישראלית לא היו מסופקים מחלק מהגורמים בישראל להם יש השפעה מדינית/דיפלומטית, שלא עמדו על הרגליים האחוריות ולא עשו מספיק. ״היו כאלה שיכלו לעשות דברים ולא עשו. מהצד שלנו עשינו כל מה שיכולנו״, אמרו גורמים בענף. תמיד אומרים לנו בחיים ששתיקה נתפסת כהסכמה, והיו יותר מדי ששתקו גם בישראל, וגם בעולם. מה זה אומר על העתיד הישראלי בספורט העולמי? לא פשוט לדמיין, ונקווה שהדבר לא יחזור על עצמו.
הוועד האולימפי העולמי פרסם לפני מספר ימים, במהלך האליפות, הודעה בעניין. בהודעה נמסר כי הוועד מפסיק כל דיאלוג עם הוועד האולימפי של אינדונזיה בנוגע לאירוח עתידי של המשחקים האולימפיים - משחקי הנוער האולימפיים, אירועים או כנסים תחת חסות ה-IOC (הוועד האולימפי העולמי), עד שממשלת אינדונזיה תספק ערבויות כתובות לכך שכל הספורטאים יורשו להיכנס למדינה ללא אפליה. בנוסף, הוועד המליץ לכל הפדרציות הבינלאומיות שלא לארח תחרויות או כנסים באינדונזיה עד שתינתן התחייבות רשמית מצד הממשלה להעניק כניסה לכל המשתתפים, ללא קשר לאזרחותם. בישראל כמובן קיבלו את ההודעה הזו עם תחושת צדק, אנושי וספורטיבי, אך זה לא יכפר על התחושות של המעורבים במאבק ושל הספורטאים שצפו מהבית באליפות בתחושה חמוצה ומתסכלת.
כמו כן, ה־IOC גם עדכן את עקרונות ההעפלה למשחקים האולימפיים, כך שכל פדרציה תחויב להבטיח בהסכמי האירוח של תחרויות מוקדמות גישה שוויונית לכל הספורטאים. כמו כן, הוועד האולימפי של אינדונזיה וההתאחדות הבינלאומית להתעמלות זומנו לפגישה במטה הוועד בלוזאן כדי לדון במקרה. בעוד כחודש, ראשי הוועד האולימפי העולמי צפויים להתכנס לדיון על מנת לפרסם עמדה מלאה בנושא, אך נכון לעתה ובמהירות יש לציין, אלה הדברים עליהם הוועד פסק כבר כעת.
האירוע באינדונזיה סימן תקדים מסוכן בעולם הספורט בו ספורטאים מודרים מתחרות אך ורק בשל זהותם. רגע שבו הרוח הספורטיבית מנוצחת על ידי הפוליטיקה, והעולם, הלכה למעשה, בחר להסתכל הצידה ולאפשר לזה לקרות. זו אינה רק פגיעה בספורט הישראלי אלא בספורט העולמי. אם ספורט אמור להיות גשר בין מדינות, הרי שהגשר הזה קרס השבוע בג’קרטה.
ארטיום דולגופיאט, שהיה מועמד למדליה באליפות, אמר אחרי ההחלטה הסופית: ״החלום שלנו נלקח מאיתנו בגלל פוליטיקה. באנו לייצג את המדינה דרך ספורט, לא דרך מלחמות״. ליהיא רז הוסיפה: ״זה בלתי נתפס. עבדנו חודשים בשביל הרגע הזה, ובסוף מוחקים אותנו רק כי אנחנו ישראלים. זו השפלה״.
לצד תחושות הכעס והעלבון, במשלחת הישראלית לא היו מסופקים מחלק מהגורמים בישראל להם יש השפעה מדינית/דיפלומטית, שלא עמדו על הרגליים האחוריות ולא עשו מספיק. ״היו כאלה שיכלו לעשות דברים ולא עשו. מהצד שלנו עשינו כל מה שיכולנו״, אמרו גורמים בענף. תמיד אומרים לנו בחיים ששתיקה נתפסת כהסכמה, והיו יותר מדי ששתקו גם בישראל, וגם בעולם. מה זה אומר על העתיד הישראלי בספורט העולמי? לא פשוט לדמיין, ונקווה שהדבר לא יחזור על עצמו.
הוועד האולימפי העולמי פרסם לפני מספר ימים, במהלך האליפות, הודעה בעניין. בהודעה נמסר כי הוועד מפסיק כל דיאלוג עם הוועד האולימפי של אינדונזיה בנוגע לאירוח עתידי של המשחקים האולימפיים - משחקי הנוער האולימפיים, אירועים או כנסים תחת חסות ה-IOC (הוועד האולימפי העולמי), עד שממשלת אינדונזיה תספק ערבויות כתובות לכך שכל הספורטאים יורשו להיכנס למדינה ללא אפליה. בנוסף, הוועד המליץ לכל הפדרציות הבינלאומיות שלא לארח תחרויות או כנסים באינדונזיה עד שתינתן התחייבות רשמית מצד הממשלה להעניק כניסה לכל המשתתפים, ללא קשר לאזרחותם. בישראל כמובן קיבלו את ההודעה הזו עם תחושת צדק, אנושי וספורטיבי, אך זה לא יכפר על התחושות של המעורבים במאבק ושל הספורטאים שצפו מהבית באליפות בתחושה חמוצה ומתסכלת.
כמו כן, ה־IOC גם עדכן את עקרונות ההעפלה למשחקים האולימפיים, כך שכל פדרציה תחויב להבטיח בהסכמי האירוח של תחרויות מוקדמות גישה שוויונית לכל הספורטאים. כמו כן, הוועד האולימפי של אינדונזיה וההתאחדות הבינלאומית להתעמלות זומנו לפגישה במטה הוועד בלוזאן כדי לדון במקרה. בעוד כחודש, ראשי הוועד האולימפי העולמי צפויים להתכנס לדיון על מנת לפרסם עמדה מלאה בנושא, אך נכון לעתה ובמהירות יש לציין, אלה הדברים עליהם הוועד פסק כבר כעת.
האירוע באינדונזיה סימן תקדים מסוכן בעולם הספורט בו ספורטאים מודרים מתחרות אך ורק בשל זהותם. רגע שבו הרוח הספורטיבית מנוצחת על ידי הפוליטיקה, והעולם, הלכה למעשה, בחר להסתכל הצידה ולאפשר לזה לקרות. זו אינה רק פגיעה בספורט הישראלי אלא בספורט העולמי. אם ספורט אמור להיות גשר בין מדינות, הרי שהגשר הזה קרס השבוע בג’קרטה.
