מאות רוכבי אופניים עשו את דרכם היום (שישי) על כביש 232 משדרות לקיבוץ לבארי ובדרכי השטח שהפכו לנתיבי מילוט ומלכודות מוות ב 7 באוקטובר - במפגן של זכרון, כאב אבל גם תקווה וחזרה לחיים.
11 רוכבי אופניים נרצחו ב 7 באוקטובר במה שאמור היה להיות יום של אימון עד הקצה או טיול של כף צרוף שיהפוך עד מהרה לאימה של טרור וטבח ואסון שמטלטל מאז אומה שלמה ללא כל סיום באופק.
התחושה הזו בוטאה היטב במהלך טקס הזכרון ל 11 שאורגן על ידי קהילת האופניים הישראלית, שחלקם שרדו את היום ההוא כדי לספר, במקום ההתכנסות המיתולוגי של רוכבים - בשער קיבוץ בארי.
איה מידן, רוכבת האופניים מבארי ששרדה בנס כאשר הצליחה למצוא מסתור בצד הכביש, שרועה שם ברגעי אימה - ניסתה להסתכל קדימה כשדיברה אל בני המשפחות של אלו שנרצחו - והרוכבים שניצלו.
"החיוך שלנו אינו אותו חיוך. תחושת ריקנות ממלאת את הגוף. אבן כבדה התיישבה על החזה והבור העמוק שנפער מאיים למשוך אותנו אליו. איך ממשיכים מכאן? שנתיים עברו ונראה ששום דבר לא השתנה. אנחנו עדיין במלחמה והחטופים עדיין שם רעבים , מפוחדים ומעונים".
"ויחד עם זאת, אנחנו עומדים כאן כדי להראות לעצמנו ולעולם שהטרור לא יכניע אותנו. ובכל רגע שאנו נעים בין יאוש לתקווה - לא נכנע אלא ננסה לחיות לצד הכאב הזה".
"אנחנו מחויבים להיות חלק מתהליך החזרה הזה לחיים" הצהיר רוני בר און, מייסד קבוצת האופניים המקצוענית הישראלית הראשונה ״ישראל פרמייר טק״ שנשא דברים בטקס לצד המשפחות.
את הבהוב התקווה המרגש ביותר סיפקה איתן שפירר, אלמנתו של רוכב האופניים תומר שפירר ז״ל שנרצח במארב הנוחבות על כביש 232 כאשר ניסה לחזור הביתה ממקום כינוס הרוכבים כמה מטרים מהמקום בו התקיים הטקס היום. הוא רכב, נרצח, זוהה ואחר כך גם נקבר בחולצת הקבוצה.
זו הפעם הראשונה שאלמנתו מצאה כוח להגיע למקום ממנו לא חזר. "זה מקום של שבר בשביל כולנו, בוודאי עבורי שאיבדתי כאן חלק מחיי", אמרה בהתרגשות כשהיא מחבקת את שני ילדיה. ״אבל לבוא למקום הזה נותן לי גם המון עצמה וכוח".
את איגוד האופניים ייצגה ואף נשאה דברים בשם הקהילה כולה, מנכ״לית איגוד האופניים ד״ר מורן בצר- תייר.
11 הרוכבים שנרצחו:תומר שפירר
יבגני גלסקי
ליאור וייצמן
רון בנימין
נדב גולדשטיין
הלל זלמנוביץ
חיימי בנעים
שלמה דוידוביץ
אורן גולדין
מאיר אלחרר
רוני לוי
