(getty) (צילום: ספורט 5)
(getty)|צילום: ספורט 5
גלורי, גלורי, ותרימו לחיים. ה-4-5 המונומנטלי נגד ליון אמש (חמישי)החזיר לנו את הצבע ללחיים. אפילו אוהדי ליברפול התקשרו לברך. ״איזה קבוצה מסריחה יש לך״, פירגן יו״ר חוג האוהדים שלהם בסביבות 1:00 לפנות בוקר, מיד אחרי שמגוויר נעץ את החמישי ברשת הצרפתית. איך אמר נחמיה בן אברהם כששפיגלר עשה את זה: ״שער כזה יכול להיות גם בגמר״.

מעטים רגעי האושר שאנו חווים מאז שסר אלכס החזיר את הקילשון של השדים האדומים לאפסנאות. בלעדיו נכנסנו למנהרה חשוכה. ארבעה גביעים זניחים בתריסר שנים החווירו לעומת 13 אליפויות פרגסוניות, שהותירו את היריבה המרה מהמרסיסייד פעורת פה, זנבה מקופל בין רגליה.

אז מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבלילה הזה החרוסת והמרור התערבבו יחדיו, כל הקלפים נטרפו ורבי טרפון אולי שקל לקום לתחייה. עד שקובי (קשר אחורי שהוסב לקשר מתחת לחלוץ) והארי (בלם מושמץ שהפך לחלוץ מרכזי לשע״ח) מצאו את האפיקומן, הרגשנו שהכרפס נתקע לנו בגרון.

בפיגור של 4-2, רובן אמורים נזקק לחסדי שמיים. נהג המונית חיכה בשער הספקים של התיאטרון, כשרוח ההשראה נחה על המאמן הפורטוגלי. להפוך את מגוויר לחלוץ מרכזי זו הברקה שהזכירה לנו את המהלך הבלתי נשכח של מיכאל לופא קדוש מנוחתו עדן, בסיבוב ח׳ של גביע המדינה שהפגיש במרץ 2001 את באר שבע (אז בליגה השנייה) ובית״ר י-ם.

בדקות ההארכה, במצב של 2-2, אנדראה בלאיץ׳ אובחן עם ״רגל עץ״, ומכיוון שהסתיימה מכסת החילופים שלו, לופא ביקש מהמגן הקרואטי להישאר בהתקפה. רגע לפני הפנדלים, רמי אליהו הגביה מימין, ובלאיץ׳ בשארית כוחותיו עלה לשמיים ונגח פנימה את ה-2-3.
 
יונייטד באנגליה, באר שבע בישראל שרו האוהדים בווסרמיל, בזמן ששגיא כהן, שפירשן לצידו של יורם ארבל, טבע את המשפט האלמותי ״גאון לופא קדוש״. עברו כמה שנים עד שברק בכר וטוני וואקמה הכניסו את באר שבע לארץ המובטחת עם שלוש אליפויות רצופות, ובזמן שאליהו הנביא מתדפק על הדלת בטרנר, ברונו רבנו סחב אותנו עוד כמה אלפי מייל לעבר הארץ המובטחת. זכייה בגביע השני בחשיבותו ביבשת תביא את הקץ על שוטטות חסרת תוחלת במדבר הספורטיבי ותפצה אותנו על עוגמת הנפש.