השימוש בפירוטכניקה במשחקי כדורגל הוא תופעה מוכרת בכל העולם, ובלא מעט מדינות אף הייתה הסדרה של הנושא מול האוהדים. מופעים זיקוקים ואבוקות הפכו מזמן ללהיט ברשתות, ארגוני אוהדים נמצאים בקשר ישיר עם ההתאחדויות ויש נהלים שקובעים כדי מותר להשתמש באמצעים השונים. גם בישראל נזרקו לאוויר הבטחות, כולל של שר הספורט הנוכחי מיקי זוהר, לפעול כדי לאפשר לאוהדים שימוש מוסדר באמצעים פירוטכניים - אז איך הגענו למצב שמשחק ענק כמו הדרבי התל אביבי מבוטל וכמעט בכל משחק גדול אצלנו יש בעיות? בדקנו מה קורה בעולם.

החלוצה הגדולה בתחום היא ככל הנראה התאחדות הכדורגל הנורבגית, שכבר ב-2005 גיבשה יחד עם ארגוני אוהדים בולטים תנאים להפעלת פירוטכניקה ביציעים, כולל חוק שאוסר על שימוש באביזרים דליקים בזמן המשחק עצמו, אלא לפניו ואחריו. שתי מדינות גדולות נוספות שהלכו בעקבות נורבגיה הן צרפת ואוסטריה, שגם כן הסדירו את נושא הפירוטכניקה.

 

 

הונגריה, מדינה בסדר הגודל של ישראל, קבעה חוקים ברורים שלפיהם ניתן להפעיל ולהשתמש באמצעים פירוטכניים במהלך משחקים. האוהדים חייבים להיות מזוהים, להחזיק בכרטיס למשחק ולהיות מודע לעובדה שאם יגרום לנזק או יעבור על החוקים - הוא עשוי לספוג עונשים.

אם נסתכל מחוץ לאירופה, הדוגמא הבולטת להסדרה היא ארגנטינה, שידועה בתשוקה של אוהדיה למשחק. במדינה ישנם היתרים לשימוש בזיקוקים ברחבי האצטדיונים לצורך יצירת תצוגות פירוטכניקה, אלא שנדרש תיאום מראש, הגבלת זמן וקביעת אזורים ייחודיים. נכון, למרות ההסדרה עדיין קיימים מקרים בהם האוהדים עוברים על החוקים, אך הם נענשים והמשחקים עדיין מתקיימים.

 

 

לדוגמא, באוקטובר 2024, במשחק בין ריבר פלייט לאתלטיקו מיניירו בחצי גמר גביע הליברטדורס, יצרו אוהדי ריבר פלייט מופע שהיה אומנם מרהיב - אך עבר על כל החוקים. הם השתמשו ב-3,500 אמצעים, חרגו מהזמן והמקום שהוקצו להם ואף השליכו לא מעט אמצעים לכר הדשא. שריקת הפתיחה אומנם נדחתה במעט, אך המשחק עצמו התקיים והסתיים בתיקו. המועדון והאוהדים נענשו.

האחרונה להצטרף לגל ניסיונות ההסדרה היא ההתאחדות הגרמנית. בפברואר 2020 ניתן אישור ל-10 אוהדי המבורג להפעיל אבוקות בשטח ייעודי, במשחק הליגה השנייה נגד קרלסרוהה. הפעילות התקיימה בחלק ייעודי ביציע, ובתיאום מלא עם המשטרה. הדרך לאישור גם בישראל כנראה עוד ארוך, אבל הוא מחייב שיח בין הרשויות - לאוהדים.

 

 

בישראל, האיסור על שימוש בפירוטכניקה מעוגן בחוק איסור אלימות בספורט, תשס"ח–2008, הקובע כי "מי שמכניס אמצעי כימי שהפעלתו גורמת לקולות נפץ, עשן או אור, לרבות חזיזים – דינו מאסר של שנתיים”. החל מ-2023 נוספה גם סנקציה מנהלית: "נקבע קנס מינהלי בסך של 3,000 ש"ח למי שמכניס אמצעי כימי כאמור וכפל קנס במקרה של עבירה חוזרת”.

על אף האיסורים, בדוח מדיניות ביחס לשימוש באמצעים פירוטכניים ע״י אוהדי ספורט מטעם מרכז המידע והמחקר של הכנסת, נכתב כי "השימוש הבלתי חוקי באמצעים פירוטכניים באירועי ספורט בישראל רווח למדי" וכי "תופעה זו בולטת במיוחד בליגות הבכירות בענפי הכדורגל והכדורסל". למרות שהחוק קיים כבר 17 שנים, כמעט בכל משחק גדול בארץ, ולא משנה מי הקבוצות שמשחקות, אנחנו עדים לשימוש באבוקות, רימוני עשן, חזיזים, זיקוקים ועוד אמצעים שבמקרים רבים נזרקים למגרש. פעמים רבות זה גורם לדחייה בשריקת הפתיחה והיו גם מקרים שבהם הופסקו משחקים ולא חודשו.

התפרעויות במשחק הדרבי בבלומפילד (צילום: לפי סעיף 27 א')
הדרבי בישראל|צילום: לפי סעיף 27 א'

בהודעה חגיגית שהופצה לעיתונות לפני פחות משנה, בדצמבר 2024, הודיעו משרד התרבות והספורט, המשרד לביטחון לאומי ומשטרת ישראל על "הקמה של מנגנון להסדרה מבוקרת של שימוש באמצעים פירוטכניים במגרשים", לצד פריסת "תשתית מצלמות לזיהוי פנים לאיתור אוהדים אלימים".

עוד נכתב כי בתוך שבועיים תתקיים פגישה נוספת בהשתתפות גורמים רבים במטרה לקדם את הסדרת הפירוטכניקה. עד כה לא ידוע אם התקיימה פגישה שכזו. זה מצטרף להבטחה מ-2023 של השר מיקי זוהר שאמר אז כי יביא להסדרת הנושא - אך מאז לא קרה כלום.