לא מובן מאליו: התחליפים ההירואיים של נבחרת צרפת

באדיבות כאן 11 - המשדר הרשמי של מונדיאל 2022. שידורים חיים, תקצירים, סטטיסטיקות ועוד מחכים לכם בעמוד המונדיאל של כאן

כנראה שבצרפת מעדיפים להיות מקוריים, ולא להיכנע לטרנדים חולפים. בזמן שמבלגיה ומגרמניה נפרדנו עוד בבתים, ספרד פינתה את מקומה כבר בשמינית הגמר וברזיל ופורטוגל מצאו את עצמן בצד הלא נכון של ההפתעות, הנבחרת של דידייה דשאן המשיכה בשלה, ובאחד ממשחקי הכדורגל הכי טובים שנראו על אדמת קטאר, עלתה לחצי גמר המונדיאל בפעם השנייה ברציפות ואחרי שניצחה טוענת בכירה נוספת לכתר - אנגליה עמוסת הציפיות ולמודת האכזבות.

ובכל זאת, למרות שהיא מגיעה למונדיאל הזה כאחת הנבחרות הטובות בעולם וכאלופת עולם מכהנת, ההישג של הטריקולור רחוק מלהיות מובן מאליו, ולא רק בגלל שקיבלנו הפתעות במונדיאל הזה. כי בכל זאת, כמה נבחרות אתן מכירים שאיבדו לפציעות את זוכה כדור הזהב ומלך השערים של הליגה הספרדית, שחקן העונה בבונדסליגה, שני שחקני הרכב בהגנה ושניים בקישור, ובכל זאת להגיע למצב של שני משחקים מזכייה נוספת בגביע הנוצץ מכולם? אלא שצרפת, כאחד מפסי הייצור הבכירים בעולם לכדורגלני על, הצליחה למצוא את התחליפים ההירואיים ולמרבה האירוניה, הגיעה למעמד הזה דווקא מול אחת הנבחרות הבודדות שמחזיקות בסגל עמוק יותר משלה.

בניגוד ללא מעט טורנירים קודמים, באמת שאי אפשר להגיד מילה רעה על אנגליה. הנבחרת של גארת' סאות'גייט הציגה את אחד ממשחקיה הטובים במאה ה-21 בטורניר גדול, אם לא הטוב שבהם. למרות שהיא עשתה את זה עם משחק קבוצתי איכותי, החזיקה בכדור והייתה טובה יותר במשך לא מעט דקות, הנבחרת של דשאן התבססה על הכישרון שלה ויכולת אישית, ובסופו של דבר זה גם עבד לה. קיליאן אמבפה נסגר? יש את אנטואן גריזמן. הפוקוס על חלוץ אתלטיקו? אין בעיה, גם אוליבייה ז'ירו כאן. אה, גם הוא נשמר? טוב, נראה שאין ברירה ואורליאן טשואמני ייאלץ לשגר כדור מ-30 מטר לרשת של ג'ורדן פיקפורד כדי להשיג יתרון. כי תאהבו את זה או לא, לכדורגל הנבחרות יש חוקים משלו, ובינתיים, זה עובד לא רע בכלל לכחולים.

כי למרות השינויים, ההגנה הצרפתית ממשיכה לספק יציבות. כי למרות הפציעות, טשואמני מראה שהוא מצליח לעמוד בציפיות ולהיות בעל הבית בקישור (כן, למרות הפנדל ההוא). כי ההסבה של גריזמן לקישור כל כך מוצלחת, ברמה שהוא בישל את שני השערים של צרפת, והפך לשיאן המבשלים שלה בכל הזמנים. כי גם כשאין את כרים בנזמה, אוליבייה ז'ירו יהיה שם כדי לעשות צרות להגנה האנגלית ולנגוח את שער הניצחון.

וחייבים לתהעכב על ז'ירו, מי שב-2018 נתפס על ידי רבים כפריק של הטבע, ואף היו מי שפקפקו בחשיבות של חלקו בזכייה של צרפת. בכל זאת, איזה מין חלוץ 9 של אלופת העולם מסיים את הטורניר אפילו בלי שער אחד? לא מכדור חוזר, לא מדחיקה, ואפילו לא בפנדל. אבל בחזרה להווה, ב-2022, אנחנו מקבלים ז'ירו אחר לגמרי, במונדיאל פשוט חלומי. זה התחיל עם צמד במשחק הראשון נגד אוסטרליה, המשיך עם שער נגד פולין שהפך אותו לגדול כובשי צרפת בכל הזמנים מעל לאגדה כמו תיירי הנרי, ואמש הוא כבש שער ניצחון גדול בנגיחה, ששווה ניצחון על אנגליה. הוא כבר עם ארבעה שערים בקטאר, ואין ספק שהפיזיות שלו תהיה מכרעת מול נבחרת כמו מרוקו.

כשרואים כמה הוא חשוב להתקפה של דידייה דשאן, קצת קשה להאמין שלפני קצת יותר מחודש הזימון שלו למונדיאל הוטל בספק גדול, למרות שבסופו של דבר הוא נכנס לסגל כמחליפו של בנזמה. מאז, קפטן ריאל מדריד הספיק להיפצע, ואת ההמשך כבר מכירים. אולי בכל זאת אפשר לומר בזהירות שבדיעבד, הפציעה של זוכה כדור הזהב לא הייתה כל כך נוראית עבור צרפת. למרות שיתוף הפעולה המוצלח במגרש ומחוצה לו עם אמבפה, הנבחרת הצרפתית לא ממש הרשימה בשנה האחרונה, ועם חזרתו של ז'ירו לחוד, היא שבה להזכיר ימים יפים יותר. כמובן שאת התפנית החיובית אי אפשר לתלות רק בהעידרותו של בנזמה, ויכול להיות שגם איתו אלופת העולם הייתה במצב דומה. הרי אי אפשר להתעלם מכך שכשמשווים בין השניים כאינדיווידואלים, אין ספק שהוא עולה על חלוץ מילאן. 

בכדורגל נבחרות בכלל ובמונדיאל הזה בפרט, נוכחנו לא מעט בחשיבות של נבחרת כשלם הגדול מסך חלקיה. ובצרפת, שבאופן מסורתי יודעת להרוס לעצמה מבפנים במעמדים כאלה באמצעות אגו ומחנאות, אולי עדיף לדבוק בתלכיד שכבר הצליח, במיוחד לאור הדיווחים על כך שחלק משחקני הנבחרת לא ממש כאב את עזיבתו של בנזמה, בלשון המעטה. כי בסופו של דבר, לטוב ולרע,  צרפת היא נבחרת של כוכבים. וככל שגדלה כמות הכוכבים, כך גם מפלס האגו והנפיצות בחדר ההלבשה עולים בהתאם. זה היה נכון בלוס אנג'לס לייקרס של שאקיל אוניל וקובי בראיינט, בפרויקט הגלאקטיקוס הראשון של ריאל מדריד, וכמובן במספר גלגולים של הטריקולור. כך שלמען הסר ספק, המטרה היא לא לטעון שבנזמה חלוץ בעייתי ועמוס בחשיבות עצמית, אלא אולי פשוט פחות מתאים למרקם הנוכחי של צרפת.

ונחזור למשחק. אין ספק שמכל ארבעת רבעי הגמר, קיבלנו את המפגש המהנה ביותר, האיכותי ביותר, עם שתי נבחרות שסומכות על עצמן ועל היכולות ההתקפיות שלהן, וגם פועלות בהתאם. בלי התחפרויות, בלי פחד להעז ואפילו בלי אווירה שמתלהטת וגולשת לפסים לא ספורטיביים, למרות שמדובר בשתי אומות עם היסטוריה מפוארת ויריבות שהיא הרבה מעבר לתחומי הכדורגל. במילים אחרות, כל מה שמשחק נבחרות ברמות הגדולות היה רוצה להיות, ובעיני רבים היה גמר לכל דבר. תענוג נכון? ובכן, תתכוננו להיפרד מזה לשלום, כי כנראה שלא תקבלו עוד אחד כזה בקטאר 2022.

כי ביום רביעי, צרפת תפגוש נבחרת שדוגלת בעקרונות קצת אחרים. מבלי לזלזל כמובן בהישג העצום של מרוקו (והוא עצום כן? שלא יהיה לכם ספק), היא צפויה להציג כדורגל שקצת פחות מזכיר את זה שראינו מאנגליה, ויותר בסגנון "אה לה סימאונה", כפי שהגדיר אותו שוער נבחרת אריות האטלס, יאסין בונו. גם בחצי הגמר שביום לפני, בין ארגנטינה לקרואטיה, לפחות אחד מהצדדים יבוא להציג גישה דומה, וההפסד כמובן כולו שלנו. אז יכול להיות שלמרות הרומנטיקה והריגוש הרגעי, אולי הפתעות לא באמת שוות את המחיר?