מה קורה אחרי שהגעת לפסגת האוורסט? השאלה הפילוסופית הזאת הגיעה לפתחה של נבחרת ארגנטינה. האלביסלסטה זכו במונדיאל אחרי 36 שנה, וכעת מנסים להתמודד עם השאלה הזאת. ליאו מסי, מי שהדריך אותם במסע לאורך ההר אותו הם לא הצליחו לעבור במשך שנים, לא צפוי לשחק יותר במונדיאלים.
הפרעוש אמנם העיד כי ברצונו לשחק עם ארגנטינה כאלוף העולם, אך ככל הנראה לא נראה אותו במונדיאל 2026. כעת, בלעדיו, ארגנטינה מנסה לחפש את המשיח השלישי שלה. המשיח הראשון היה, כמובן, דייגו מראדונה, שהוביל אותה לזכייה במונדיאל ב-1986 (שמונה שנים אחרי הזכייה של מריו קמפס במונדיאל שנערך במגרש הביתי של החונטה הארגנטינאית). בשני המקרים, פחות או יותר, הם הובילו נבחרות ארגנטינאיות שהפכו לקלאסיות – שחקן מוכשר אחד שמשחק כמה רמות מעל השאר, שחקני התקפה לא רעים סביבו ובעיקר משמעת ברזל בהגנה ושוער שממש טוב בפנדלים.
בשביל זה הם צריכים את המושיע הזה. החגיגות המדהימות שראינו השבוע בבואנוס איירס היו התפרצות שמחה מצד אחד, אבל תחושה של עידן שהסתיים מהצד השני. מעטים האנשים שמהמרים על זכייה שנייה ברציפות של ארגנטינה, בשונה למשל מצרפת שהובלה ע"י קיליאן אמבפה ואורליאן טשואמני הצעירים. לכן אחת השאלות הגדולות היא מי יהיה מסי הבא, לפחות ככוכב של ארגנטינה.
חשוב לציין שגם מסי עצמו לא עמד בציפיות בנבחרת עד השנה האחרונה. שרשרת הפסדים בגמרים לאורך השנים, הובילו לפרישתו ולחזרתו מהנבחרת. יכול להיות שלא נראה עוד שחקן שמגיע לרמה של מסי בימי חיינו, והמועמדים השונים, כנראה, לא יגיעו לגדולתו. יכול להיות שיעברו כמה שנים עד שנראה כוכב חדש בארגנטינה, בדומה ל-12 השנה שעברו בין המונדיאל האחרון של מראדונה לראשון של מסי. ובכל זאת, מי עשויים להכנס לוואקום בארגנטינה? יש מספר מועמדים.
הלך באש: חוליאן אלבארס
בשביל להיות כוכב של נבחרת, בטח באומת כדורגל כמו ארגנטינה, צריך לשלב בין שני דברים: כישרון ועמידה בלחצים. חוליאן אלבארס, אחד השחקנים המשמעותיים בזכייה של ארגנטינה, משלב בין שניהם. אלבארס היה אחד השחקנים הטובים ביותר במונדיאל האחרון, בו הבקיע צמד בחצי הגמר, ארבעה שערים סך הכל ופתח גם כחלוץ מרכזי בגמר עצמו.
אלבארס, רק בן 22, אינו מסי. הוא לא יוצר מהלכים ברמה של הפרעוש, אלא חלוץ מרכזי שמסיים אותם ולכן שיחק כל כך טוב לצידו של כוכב פ.ס.ז', המבוגר ממנו ב-13 שנה. הוא מעורב בבניית ההתקפות, מהיר מאוד ומדויק מול השער. כשמוסיפים לזה את קור הרוח שראינו גם מול קרואטיה – ואת העובדה שהוא כבש יותר שערי שדה מכל אחד אחר עבור ארגנטינה במונדיאל בו זכתה – מקבלים את השחקן המוביל הבא של הנבחרת.
בארגנטינה ראינו את אלבארס משחק כחלוץ מרכזי וכמסיים המהלכים לצידו של יוצר כמו מסי, אבל הוא הראה בעבר כי הוא יכול לייצר מצבים. בריבר פלייט, ממנה עבר למנצ'סטר סיטי, הוא בישל שישה שערים ב-24 משחקים.
השאלה הגדולה היא מה יקרה בסיטי. אלבארס לא החלוץ הטוב ביותר של סיטי (בה, למי ששכח, משחק גם ארלינג הולאנד), ופתח בשלושה משחקי ליגה בלבד לפני פגרת המונדיאל. האם המוביל של ארגנטינה יכול להיות שחקן שבקושי משחק בקבוצה שלו? האם זה יעצור את ההתקדמות של אלבארס?
ההפתעה של יונייטד: אלחנדרו גרנאצ'ו
לאלחנדרו גרנאצ'ו יש שם של כוכב כדורגל, ובהזדמנויות שהוא מקבל העונה הוא נראה כמו אחד בהתהוות. גרנאצ'ו, קצת בדומה למסי עצמו, גדל בכדורגל הספרדי (אצל אתלטיקו מדריד) והיה יכול לייצג גם את נבחרת ספרד, אך בחר בארגנטינה. הוא עבר לאקדמיה של מנצ'סטר יונייטד ובגיל 18 הופך לשחקן חשוב אצל אריק טן האח, בטח בהתחשב במצב ההתקפה של השדים האדומים.
גרנאצ'ו הרשים בליגה האירופית, ובשל הפציעות של אנתוני מרסיאל ומצבו של כריסטיאנו רונאלדו, הפך לשחקן משמעותי במנצ'סטר יונייטד. הוא פתח בהרכב מול אסטון וילה והבקיע את שער הניצחון ב-1:2 מול פולהאם. בחזרה מהפגרה הוא יכול למצוא את עצמו גם בהרכב, בהתחשב בעומס המשחקים ומיעוט האופציות בהתקפה.
גרנאצ'ו משחק באגף שמאל, מהיר במיוחד והראה חוכמת משחק מפתיעה בהתחשב בגילו הצעיר ובפרט בתנועה לתוך הרחבה עם ובלי הכדור. הוא מסוגל להשתמש בשתי רגליו ודריבליסט טוב מאוד, שמשחק באחת הקבוצות הטובות בעולם. בגביע הליגה, אגב, הוא בישל פעמיים באותו המשחק מול אסטון וילה.
טן האח, מאמן שכידוע מאמין בהנעת כדור ובמשחק מסירות, נותן לגרנאצ'ו הזדמנויות כבר בגיל 18, והוא מספק את הסחורה. כבר עכשיו הוא מסוכן מאוד בהתקפות המעבר והמשך ההתפתחות יכולה להפוך אותו למי שיוביל את ארגנטינה. השילוב בינו לבין אלבארס, המבוגר ממנו בארבע שנים, עשוי להיות החוד של האלביסלסטה גם במונדיאל ב-2034.
מסי הבא? ריאל כבר עוקבת
מעבר לכישרונות שאנחנו כבר מכירים באירופה, יש כשרונות רבים בליגה הארגנטינאית. אחד מהם, שסומן גם בידי "גלובו" הברזילאי, הוא ג'יאנלוקה פריסטיאני מוולס סארספילד. פריסטיאני בן ה-17 טרם השלים עונה מלאה בבוגרים, אך כבר עכשיו מושך עניין מריאל מדריד ואף הספיק לבשל בליגה הארגנטינאית בשנה שעברה.
בגובה 1.66 מ' הוא נחשב לשחקן חכם ומהיר, שמשחק לרוב באגף שמאל, בדומה למסי בתחילת דרכו, בעל יכולת מסירה טובה ודריבל מרשים. יכול להיות שהשילוב בין הגובה והמוצא הארגנטינאי העניק לו את ההשוואות למסי, בדומה לתקופה בה כל ילד עם תספורת פטרייה ודריבל זכה להשוואות לפרעוש, אבל לרוב ריאל מדריד לא טועה. פריסטיאני נולד בינואר 2006, ובדומה אליו יש שחקנים אחרים מהליגה המקומית שסומנו בידי גדולות היבשת.
כך, למשל, סימנו ב"גול" את ניקו פאס (קשרה בן ה-18 של ריאל מדריד ב'), שגדל בספרד ובחר לייצג את ארגנטינה. האלביסלסטה הקימו מחלקת זיהוי כשרונות כדי לזהות שחקנים שגדלים מחוץ למערכת המקומית, במודל קצת דומה לזה של מסי שהגיע לספרד בגיל 13. ישנן לא מעט כשרונות בנבחרת ארגנטינה עד גיל 20, שתשחק בפברואר הקרוב באליפות דרום אמריקה ותנסה לזכות בכרטיס למונדיאליטו. חואן גאוטו בן ה-18 למשל צפוי להיות משמעותי ולקבל הזדמנויות מחאבייר מסצ'ארנו, מי שמשמש כיום כמאמן הנבחרת.
ויכול להיות שהכוכב הגדול הבא נמצא עכשיו בבית הספר היסודי. בטווח הקרוב ארגנטינה צפויה להיות הנבחרת של אלבארס וגראנצ'ו, כאשר מלבדם אפשר לדמיין בהתקפה של 2026 את לאוטרו מרטינס שיהיה בן 29 במונדיאל הבא. יחד עם אנסו פרננדס (21), אלכסיס מקאליסטר (23) וליסנדרו מרטינס (24), חלק גדול מהשחקנים של ארגנטינה יהיו גם במונדיאל הבא. אף אחד מהם, כנראה, לא יהיה מסי. אבל אחת ממדינות הכדורגל הטובות בעולם לא הולכת לשום מקום.
