למה מערכות גשמים בישראל גורמות לכל כך הרבה נזק? תמונות של רחובות ישראליים שהופכים תוך שעות ספורות לוונציה מקומית חוזרות על עצמן חורף אחרי חורף. לרוב הפגיעות מסתכמות ברכוש - אך לעתים פגעי מזג האוויר גוררים איתם גם אסונות שגובים חיי אדם. משנה לשנה עולות הבקשות לחילוץ שמגיעות למוקדי כיבוי והצלה בעקבות הצפות - ונראה שהן לא עומדות להיחלש. הסיבות לכך הן, מצד אחד, הבנייה החדשה ואי מילוי תקן הבנייה הירוקה - ומהצד השני, תשתיות הניקוז הבעייתיות שלא מתוחזקות על ידי העיריות והמועצות לפני החורף.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אסונות כאלו גבו רק בחורף האחרון את חייהם של כמה ישראלים; מוטי בן שבת טבע למוות כשניסה לחלץ אזרחים שנסחפו בהצפות בנחל הגעתון בנהריה בשנה שעברה. בשכונת התקווה בתל אביב נהרגו דין שושני וסתיו הררי לאחר שנתקעו במעלית שהוצפה לחלוטין. והצפי הוא שההצפות לא יפחתו - מכמה סיבות.
בחודש שעבר, בשבוע האחרון של נובמבר, הוצפה בני ברק. כשהשמש עלתה והמים חלחלו הגיע למקום המתכנן האורבני והיועץ הסביבתי דני מורגנשטרן - שזעם על שיטת הבנייה במקום. "הבניין הזה עשה לי רע", אמר מורגנשטרן כשסייר בעיר. "בגלל שמי שיזם אותו לא חשב על העניין של מגורים של אנשים בעיר". לדבריו, "תקן הבנייה הירוקה מחייב להשאיר 15% לפחות משטח המגרש בלתי נגוע, כלומר מבלי לבנות עליו ולהשאיר אדמה כפי שהייתה".
הוא מסביר כי התקן מחייב זאת כדי לתת למים לחלחל דרך הקרקע הטבעית שהייתה אמורה להישאר בשולי המגרש. הוא הוסיף כי "כל הבניינים באזור הם עם בנייה חדשה ובנויים עד קו בנייה 0. מה שצריך לעשות היום - תוכנית ניקוז קיימת לכל מגרש".
במערכת הגשמים האחרונה, הוצפה חורשה בתל אביב, שבה מתוכננת לקום שכונה חדשה בת 12 אלף יחידות דיור. במקום האדמה שמסוגלת לספוג את מי הגשם הרבים - יהיה במקום בטון. רק נשאר לדמיין את כל המים האלה שלא מחלחלים לאדמה אלא זורמים ברחובות. כך בדיוק קרה גם בהוד השרון.
כשמערכות הניקוז הללו כושלות הבתים בעיר עולים על גדותיהם. לדברי היועץ הסביבתי מורגנשטרן, "הוד השרון היא אסון סביבתי". הוא הסביר כי "כל השכונות המזרחיות שלה - בניינים ענקיים גבוהים שמתחתם חניונים, כבישים, מדרכות - הכול סלול ומרוצף, כך לא בונים חניונים".
וזהו המצב בכל הארץ. העיריות והמועצות מעדיפות להתרחב לתוך הטבע, לתוך הפרדסים, במקום לבנות לגובה. לכן יש פחות אדמה סופגת - וההצפות "חוגגות". אך זו לא רק הבנייה, אלו גם תשתיות הניקוז. העיריות והמועצות לא תמיד מתחזקות את תעלות הניקוז כראוי ולא מנקות אותן לפני החורף, מה שיוצר יותר ויותר הצפות. העלייה הזו גם מגובה במספרים.
בשנת 2015 התקבלו 12,908 קריאות במוקד כיבוי והצלה על שכונות, בתים או רחובות מוצפים. בשנת 2016 המספר עלה ל-13,888 קריאות וב-2017 ל-14,884. משנה לשנה המשיכו המספרים לעלות, עד שבשנת 2020 הגיע מספר הקריאות למוקדי הכיבוי וההצלה ל-26,259. החשש הוא שהמצב רק ילך ויחמיר בעקבות עבודות שמתבצעות בנחל איילון, אחד הצירים המרכזיים להובלת מים בישראל.
נחל איילון המנקז נחלים רבים עולה לא אחת על גדותיו ומציף את השכונות סביבו. למרות זאת, הוא צפוי להצטמצם לחצי מרוחבו הקיים, בשל הנחת מסילת רכבת סמוך לנחל. המשמעות - באירועי גשם חזקים נראה יותר מים - ופחות מקום להכיל אותם.
אודי כרמלי, מהנדס עיריית תל אביב-יפו, הסביר שנחל איילון צריך לנקז "חצי מדינה" - ואף הציע פתרון לצמצומו. "מה שאפשר לעשות בעצם, במקום להגיע למצב שכל אגן הניקוז האדיר הזה מסתכם בתעלה הזאת, אל הירקון ומשם אל הים, צריך לייצר עוד מוצא לים". הוא הסביר כי "אנחנו קוראים לזה 'מוביל ניקוז', תת-קרקעי, שמתפקד רק באירועים קיצוניים. זה פתרון שעולה כסף. שני מיליארד שקל. זה המון כסף". הערכה של עיריית תל אביב-יפו היא שאם לא יהיה פתרון לצמצום הנחל, אחת לכל שבע שנים יהיה אסון שיגרום לפגיעה בחיי אדם.