סיפור ההצלחה המדהים של ניו זילנד במאבק בקורונה: אם יש גן עדן הוא נמצא כרגע בניו זילנד, והכניסה אליו אסורה בשבילנו. כבר יותר מחצי שנה, מאז יוני, שהחיים שם בלי הגבלות, בלי מסכות, בלי ריחוק. הגבולות נעולים, ובפנים - קונצרטים, מסעדות, ספורט, חתונות, חינוך, מסחר: החיים כפי שהכרנו אותם עד לפני שנה - וכל זה בלי חיסון אחד.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ניו זילנד היא כרגע המדינה היחידה כמעט בעולם שניצחה את הקורונה, לצד אוסטרליה וטייוואן. בזמן שאצלנו סופרים 4,700 מתים במגפה ו-100 נוספים מתים בכל יום, בניו זילנד נעצרו על 25. הם מדינת אי, קצת כמונו, יכולים להיסגר ברגע אחד בקפסולה של עצמם. אבל בניו זילנד, בניגוד אלינו, סגרו את הדלת בזמן, בלי שום סיפורים, אפילו בלי לחכות למאומת הראשון.
המודל הניו זילנדי חדר לחיינו לפני שבוע כשמשה בר סימן טוב, שהיה מנכ"ל משרד הבריאות בתחילת משבר הקורונה, זרק לנדב איל ב"ידיעות אחרונות" רעיון שנשמע מופרך: לנסות גם בישראל, עכשיו, את "מודל אפס הדבקה". האפידמיולוג פרופ' חגי לוין הסביר כי במגוון גדול של מחלות מידבקות מדברים על המונח ארדיקציה – היעלמות מוחלטת של מחלה מהעולם.
"ספרי הלימוד נכתבים מחדש סביב מגפת הקורונה: אנחנו מגלים שמדינות או האנושות יכולה לנקוט בפעולות שלא חשבנו שמדינות תהיינה מוכנות לעשות", מסביר פרופ' לוין. "אך יש הבדל בין שליטה להכחדה. ההבדל הוא שהכחדה צריכה להיות ללא פשרות, כלומר בלי אף טעות, היא צריכה להיות מוחלטת".
"מוחלטת" זאת מילת המפתח. כשאצלנו, וגם במדינות רבות אחרות, הלכו על המודל הגרמני של השטחת העקומה ושליטה בגובה הלהבות, ראש ממשלת ניו זילנד לא הציבה יעד של מקדם הדבקה ולא של אחוזי תפוסה בבתי החולים. היא רצתה אפס: אפס הדבקה, אפס חולים.
"יש לנו הזדמנות לעשות דבר שאף מדינה לא הצליחה: להכחיד את הנגיף", אמרה ראש ממשלת ניו זילנד, ג'סינדה ארדרן בנאום שנשאה במרץ האחרון בפני בני עמה. "אבל זה ידרוש גיבוי של קבוצה בת חמישה מיליון איש". בריאיון נוסף שהעניקה באותה התקופה, שיתפה ארדרן: "למרות שאלה היו החלטות שאיש לא קיבל בעבר, מעולם לא היו לנו נסיבות כאלה, הייתה אי ודאות רבה, אבל השאלות היחידות מבחינתי היו בנושא ההחרגות. היה ברור שנצטרך להיכנס לסגר מלא, לא הטלתי בכך ספק כלל". בלילות הייתה ראש הממשלה עונה לשאלות של אזרחים, בעודה לובשת פיג'מה בביתה.
"כולם מילאו אחר ההנחיות – למרות הביקורת"
במקום הנחיות שמשתנות כל יום ונתונות ללחצים פוליטיים ומגזריים, ניו זילנד קבעה ארבע רמות כוננות, מ-4 שהיא סגר כולל כשכולם בבית ורק שירותים חיוניים פועלים, ועד רמה 1 שהיא חזרה מלאה לחיי שגרה. הם נכנסו למצב 4 כשהיו בניו זילנד רק 102 מאומתים ואפילו לא מת אחד. בשיא המגפה היו בניו זילנד 89 מקרים ביום.
לא כולם הסכימו עם הדרך. היו כאלה שרצו את המודל השוודי, שנראה אז אטרקטיבי מאוד. "היו קולות ספקניים כמו בכל מקום, והיו גם מדי פעם אנשים שאמרו שיש פה פגיעה מאוד אנושה בכלכלה בגלל כל הסגר המלא שנכנסים אליו", שיתף ד"ר שי מנדלר, מנתח עמוד שדרה ישראלי שמתגורר באוקלנד, ניו זילנד. "אבל בסופו של דבר, זו הייתה ההחלטה שההנהגה והממשלה פה לקחה, וכולם כאזרחים שומרי חוק מילאו אחרי ההוראות באופן מלא. למרות הביקורת".
ב-8 ביוני הוכרז הניצחון: בהודעה לציבור אמרה ראש הממשלה ארדרן: "היום אין חולים בניו זילנד. ערכנו כמעט 40 אלף בדיקות קורונה במהלך 17 הימים האחרונים ואין ביניהן תוצאה חיובית אחת. אין אף מאושפז עם קורונה בבתי החולים זה 12 יום. עברו 40 יום מאז המקרה האחרון של הדבקה בקהילה, 22 ימים מאז שאותו אדם סיים את הבידוד. ולכן היום אני יכולה להכריז שהקבינט הסכים לעבור לרמה 1".
"בכל פעם שאנחנו נכנסים למקום ציבורי יש אפליקציה עם ברקוד שדרכה אנחנו נרשמים שהיינו בו, וזה עוזר לממשלה במקרה שאם מתגלה איזה מקרה הדבקה בקהילה, יש אפשרות לעקוב אחר כל המקומות שהחולה ביקר בהם", שיתף ד"ר שי מנדלר מהנעשה ברחוב הניו זילנדי. "כלי התקשורת מפרסמים את ההודעות הללו, ואנשים שבאו במגע עם אותו האדם באותו זמן ובאותה השעה, נכנסים לבידוד עצמי למשך שבועיים. אנשים באמת נכנסים לבידוד עצמי".
אך פה זה לא ניו זילנד: שם היו לראש הממשלה 80% תמיכה בציבור, פה כמעט איש לא מאמין למילה של הממשלה, שפותחת גבולות משיקולים פוליטיים ומטילה סגרים גם על ערים נקיות מקורונה בשביל לא להרגיז שותפים קואליציוניים. בניו זילנד מצייתים להנחיות, פה מצייתים לקניבסקי.
ניו זילנד ראשונה, ישראל בשליש התחתון
ישנן מדינות שהצטרפו למודל הניו-זילנדי באיחור, אחרי שכבר שילמו מחיר מסוים – ועדיין הצליחו, טוען פרופ' דורון גזית מצוות ניטור המגפות באוניברסיטה העברית: "הדוגמה הרלוונטית ביותר היא אוסטרליה. שם ההגעה לאפס הדבקה לא התחילה מיד בגל הראשון, אלא בגל שני שהתחיל ביולי. אז נראו תופעות שאני לא בטוח אם היו בניו זילנד. למשל, הם טיפלו בצורה מאוד נוקשה כולל השתלטות של משטרה, אפילו כוחות שנראים כמו כוחות צבא, על בניינים שבהם היו הפרות. דבר כזה זה מה שכנראה נדרש במדינות שלא בחרו באסטרטגיה הזאת מראש".
פרופ' חגי לוין טוען כי כשישנה התפשטות קהילתית מאוד נרחבת, חלקה א-סימפטומטית, אין כבר את היכולת לקפוץ פתאום למצב של אפס הדבקה: "אני לא רואה איך אפשר לעשות את זה. במיוחד אחרי שכבר שילמנו מחיר מאוד כבד בלמעלה מ-4,000 נפטרים מקורונה, אחרי ששילמנו מחיר מאוד כבד במדיניות סגרים שגרמה פה נזק אדיר לבריאות, לחברה ולכלכלה לזמן ארוך. זה נשמע די הזוי ומופרך לבוא ולדבר עכשיו על אפס הדבקה".
אם היה לנו סיכוי בכלל, הוא היה אי אז, במרץ. אבל עכשיו, בדירוג ההתמודדות עם הנגיף ב-100 מדינות, שפרסם אתמול מכון לאווי באוסטרליה, ניו זילנד כצפוי במקום הראשון בהצטיינות יתרה, וישראל במקום ה-62, על גבול השליש התחתון של הטבלה. טוב, העיקר שהתקרחנו בדובאי. ואת מודל אפס-הדבקה ננסה אולי במגפה הבאה.