יותר משבועיים לאחר כיבוש אפגניסטן בידי הטאליבאן – והאפגנים שנותרו תוהים לאן מועדות פניה של המדינה. באוניברסיטה שסמוכה לגבול עם אפגניסטן נערכים לשנת הלימודים הקרובה, אבל החשש הגדול הוא שסטודנטים לא יוכלו לשוב אליה. זאת משום שהטאליבאן לא מאפשר לסטודנטיות ללמוד בשל התנגדות ללימודי נשים. "אנחנו חוששים שהסטודנטיות שלנו לא יוכלו לחזור לאוניברסיטה", פותחת בפנינו גולה, ספרנית באוניברסיטה אפגנית. יש לה קשר קרוב לסטודנטיות ועכשיו היא עוקבת אחרי מצבן בדאגה: "אנחנו כותבים להן ושולחים הודעות כדי לדעת אם הן בסדר". גם סגן מנהל האוניברסיטה חושש ששלטון הטאליבאן החדש לא יאפשר לנשים לחזור ללמוד ומוסיף כי "חשוב שהן ימשיכו לרכוש השכלה".
ד"ר נעים, רופא מנתח מאפגניסטן, החליט לפתוח בגבול המדינה מרכז רפואי שיעניק טיפול רפואי רחב יותר לבני עמו. כרגע, לדברי נעים, בית החולים עומד ריק כתוצאה מסגירת הגבולות: "אני רוצה לטפל כאן בפצועים אפגנים שזקוקים לטיפול, אבל המדיניות של הטאליבאן בגבולות לא מאפשרת זאת".
לא רק הרופאים ועובדי ההוראה חוששים. בימים האחרונים העיתונאים שדיווחו על הדרמה מקאבול התבקשו לעזוב כי הסכנה גדולה מדי. ג'ורדן סיגל, צלמת עיתונות אמריקנית, מספרת כי ברגעים אלה הייתה אמורה לתעד את ההתרחשויות מהבירה האפגנית: "הייתי שם בדצמבר. צילמתי תנועה פמיניסטית שהחלה לפרוח ברחבי קאבול ופגשתי יוזמות רבות שהקימו ארגונים עצמאיים. זה היה מעצים לראות את פריצת הדרך החדשה של הנשים באפגניסטן. תכננתי לחזור, אבל לראות את מה שקורה שם עכשיו – זה ממוטט ומצער נורא".
כשעתידה של אפגניסטן לוט בערפל, העיניים נשואות בעיקר לסיוע הבין-לאומי של המעצמות בפינוי האזרחים שנותרו במדינה. מבצע החילוץ מקאבול נמשך כאשר 70 אלף איש הצליחו לעזוב, אבל עדיין לא פורסמו נתונים שמציגים כמה מתוך עשרות האלפים שעזבו הם אפגנים, אמריקנים או בעלי אזרחות זרה אחרת שעבדו באפגניסטן. במקביל לכך, הטאליבאן הבהיר לארצות הברית כי לא יאפשר יציאת אזרחים.
השאלה הגדולה היא איך אפגניסטן התמוטטה תוך ימים ספורים לאחר שהושקעו 2 מיליארד דולר בפיתוח המדינה והושקעו 20 שנה בנוכחות בשטח. לאורך תקופה זו לצבא האפגני היו כמה יתרונות משמעותיים – נשק אמריקני מתקדם, מטוסים, יחידות מיוחדות שהוקמו, ונשאלת השאלה למה הצבא נטש את הבסיסים והשאיר הכול לארגון הטרור?
האפגנים מודים: מעולם לא היה צבא אפגני
התשובה של הפליטים האפגנים הייתה מפתיעה: אף פעם לא באמת היה צבא אפגני. הצבא, כמו ממשלת הבובות, היה מושחת מההתחלה, הכיל מיליציות שהודבקו יחדיו וכל אחד דאג לאינטרסים האישיים שלו. הטאליבאן זיהה את נקודת התורפה, עבר בין המחוזות וניהל משא ומתן שהצליח לפורר את כולם בזכות שיטת "הפרד ומשול". למעשה, לא היה דבק שיאחד את הנפשות הפועלות ולכן גם לא הייתה להם מוטיבציה לסכן את עצמם בשם חזון הדמוקרטיה.
ארצות הברית תיאלץ ככל הנראה לעזוב במועד מוקדם יותר משתכננה את האזור – וההערכות הן כי גלי ההדף של הנסיגה הכאוטית הולכים לזעזע לא רק את אפגניסטן והמדינות הסמוכות, אלא להשפיע גם על ישראל ומעבר לים. מצידו של הטאליבאן, המשטר רשם לעצמו ניצחון מפואר שיאפשר לו להפוך שוב את אפגניסטן למדינת חסות לארגוני טרור בדיוק כפי שהייתה עד לפני 20 שנה.