השבוע, בבית משפחתו של פרופסור ג׳וש אנגריסט, לצד חגיגות החנוכה, התכוננו לאירוע החשוב שיתרחש בשבוע הבא - טקס הענקת פרס נובל לכלכלה. השנה, עקב הקורונה, הוא ייערך בוושינגטון. התרגשותו של פרופסור אנגריסט מעט מאופקת עקב הנסיבות: "זה נחמד. אני קצת מאוכזב שאין לנו את כל הקטע של שוודיה. אולי בעתיד, אולי ב-2022 יזמינו אותנו".
גם הבשורה על קבלת הפרס הגיעה לפרופסור אנגריסט, ישראלי-אמריקני, בדרך לא שגרתית – כשההודעה נשלחה אליו, הוא כלל לא היה ער. "קמתי משום מה בשש וראיתי שיש לי הרבה הודעות טקסט. לא קיבלתי את השיחה משוודיה, הייתי צריך ליצור קשר איתם. המחשבה הראשונה שלי הייתה שאולי עובדים עליי החברים".
את הפרס הוא קיבל יחד עם גווידו אימבנס על פיתוח מתודולוגיה לניסויים טבעיים בכלכלה, בחינוך ובשוק העבודה, שנועדו לזהות מצב בו באופן טבעי יש פיצול לקבוצות שמאפשר להשוות ביניהן. אחד המחקרים הראשונים והיותר מצוטטים שלו היה בארץ ועסק בשאלה - האם גודל כיתה משפיע על ההישגים בלימודים. בארץ באופן אוטומטי פיצלו כל כיתה לשתיים שכללו 41 תלמידים, מה שהיה המודל המושלם להשוואה. "אז באמת ההישגים משתפרים. קראנו לכלל הזה 'כלל הרמב"ם', כי קבע הרמב"ם: גודל כיתה מקסימלי - 40", הסביר.
בתחילת הדרך, עוד הרבה לפני שהיה פרופסור, ג'וש אנגריסט, שגדל בפיטסבורג בפנסילבניה, עבד בבית חולים לאנשים עם מוגבלות שכלית וחשב שזה יהיה הכיוון שלו אחרי שאפילו לא סיים 12 שנות לימוד. הוא סיפר בריאיון למהדורה המרכזית: "בתיכון לא אהבתי שום דבר. לא הייתי סטודנט טוב". עם זאת, הוא נבחן וקיבל ציונים מספיק גבוהים כדי שיוכל ללמוד תואר ראשון בכלכלה, שלאחריו החליט יחד עם חבר לעלות ארצה ולהתגייס. בארץ, פגש את מירה אשתו, יחד הם נסעו לארצות הברית וחזרו לישראל כבר עם שני ילדים. כשהוא כבר אחרי הדוקטורט, הגיעה הצעה שאי אפשר לסרב לה - מרצה קבוע ב-MIT.
למרות הציטוטים שלו בעבר, והביקורת על התנאים באקדמיה בארץ, היום הזוג מנסה להתרחק ולהסתייג מהאמירות. "חשבתי שיותר מדי הדגישו את זה, זה לא היה במקום. הרגשנו רגשות חיוביים כלפי הארץ ויש לנו חברים טובים וקשרים מקצועיים. אני חושבת שזה הוצא מהקשר". אמר. הוא הוסיף כי גם ישראל יכולה להתגאות בהישגיו: "העבודות שעשיתי בירושלים לא היו פחות טובות ממה שעשיתי לפני ואחרי - ישראל יכולה להשתתף בקרדיט".
פרופ' אנגריסט אוהב גם לקחת חלק בניסויים בעצמו. כך לדוגמה, כשעשה מחקר על מודל התגמול של נהגי "אובר", הפך לנהג בעצמו. גם השנה החליט עם תחילת הניסוי בחיסון של מודרנה, לקחת חלק פעיל במחקר. "אני יודע היום שזה היה פלצבו אבל אני שמחתי מאוד לעשות זאת. כל כך הרבה שנים אני חוקר את זה, והתגאיתי להראות לתלמידים שלי שאני הייתי בניסוי הזה", סיפר.