רוסיה מרכזת כוחות סביב גבולות אוקראינה, המערב מאיים בסנקציות כלכליות אם פוטין יחליט לפלוש ובמערב כבר החלו לפנות אזרחים משטח המדינה. אך מה היא בעצם שרשרת המהלכים שהביאה את שתי המדינה השכנות עד לנקודה הזו? ומה בכלל רוצה פוטין מאוקראינה?
מאז שהכריזה אוקראינה על עצמאות עם פירוק ברית המועצות היא הולכת ומתקרבת למערב. אך אחרי היסטוריה משותפת בת יותר מאלף שנים, ברוסיה מתקשים לוותר על קירבתה של המדינה שהייתה בת חסותה. זה מה שקדם לעימות הנוכחי.
אוקראינה הופכת לעצמאית
בשנת 1991, עם התפרקות ברית המועצות, הכריזה אוקראינה על עצמאותה. ליאוניד קרבצ'וק היה זה שהוביל את המהלך – ולאחר מכן גם נבחר לכהן כנשיא הראשון של אוקראינה. בתחילת הדרך היחסים בין מוסקבה לקייב נשארו טובים, ושתי המדינות שמרו על שיתוף פעולה כלכלי ותרבותי.
אך בעוד שבאוקראינה החלו לגבש זהות עצמאית ולהתקרב למערב, ברוסיה המשיכו לראות במדינה חלק בלתי נפרד מהאימפריה – והאמינו שעליה לשמור על הזיקה לרוסיה. הפוליטיקאים הבכירים באוקראינה נחלקו מאז בהתאם לפרו-רוסים ופרו-מערבים.
ההתקרבות למערב – והפלישה לקרים
בשנת 2005 נבחר ויקטור יושצ'נקו לכהן כנשיא אוקראינה השלישי, אחרי שסימן את עצמו כפרו-אירופי והבטיח לקדם את הצטרפותה של אוקראינה לברית נאט"ו המערבית. במהלך קמפיין הבחירות שלו יושצ'נקו אף הורעל במהלך שיוחס לרוסיה. אך שרד. 3 שנים לאחר שנכנס לתפקיד נאט"ו שיגרה לאוקראינה הבטחה שהיא תוכל להצטרף לברית יום אחד – דבר שעורר התנגדות בקרמלין עקב העוינות שמפגינה נאט"ו כלפי רוסיה.
אוקראינה גם עשתה מאמץ ארוך להצטרף לאיחוד האירופי, אלא שאז הרוחות השתנו שוב. בנובמבר 2013, תחת שלטונו של הנשיא הרביעי ויקטור ינוקוביץ', החליטה אוקראינה שלא לחתום על הסכם סחר חופשי עם האיחוד – מה שהוביל למהומות יברומאידאן ובהמשך למלחמת אזרחים במדינה. בעוד שהמוני אזרחים אוקראינים מחו נגד ההחלטה, רבים אחרים במזרח המדינה ביקשו להתנתק מאוקראינה ולהצטרף לרוסיה.
הנשיא ינוקוביץ' אומנם הודח בעקבות ההפגנות, אך הבדלנים הפרו-רוסיים בחצי האי קרים החלו לפלוש אל מבני ממשלה ולבסיסים צבאיים ודרשו להעביר את האזור לשליטה רוסית בסיוע של כוחות רוסיים. במרץ 2014 הודיע הקרמלין על סיפוח חצי האי קרים בעקבות משאל עם שנערך במקום, אך הוויכוח על השליטה בטריטוריה בין רוסיה לבין המערב נמשך עד היום.
מה רוצה כעת פוטין?
הגזרה המתחממת בין רוסיה לאוקראינה מתרכזת בחבל דונבאס, כשבדלנים במחוזות דונייצק ולוהנסק מנסים מאז 2014 להסתפח גם כן לרוסיה בעקבות האירועים בחצי האי קרים. בעוד שאוקראינה הפרו-מערבית רוצה לשמור על שלמותה ועל עצמאותה, רוסיה נחושה לאפשר לבדלנים הפרו-רוסים במקום לממש את מטרתם אחרי שהכריזו על התנתקותם מאוקראינה. כמו כן, ברוסיה חוששים שהצטרפות של אוקראינה לנאט"ו תאפשר לברית הצבאית להציב טילים וכוחות על הגבול עם רוסיה, מה שיאיים על מעמדה הביטחוני באזור.
בינתיים, ב-2017 אוקראינה חתמה על הסכם התאגדות כלכלית עם האיחוד האירופי, שכולל פתיחת שווקים לסחר חופשי של סחורות ושירותים וויתור על ויזה לאזרחים האוקראינים שמבקשים להגיע למדינות האיחוד האירופי.
למרות הפסקות אש תכופות, העימותים בחבל דונבאס נמשכים כבר 8 שנים. באביב 2021 החלה מוסקבה לאסוף כוחות ליד גבולות אוקראינה בטענה כי מדובר באימונים, ובדצמבר הזהיר ביידן את הקרמלין מפני סנקציות אם תפלוש לאוקראינה.
בתגובה, רוסיה הציגה דרישות ביטחוניות מפורטות – כולל ערובה משפטית שעל פיה נאט"ו תוותר על כל פעילות צבאית במזרח אירופה ובאוקראינה. אחרי שפוטין טען בסוף ינואר שדרישותיו לא נענו, החשש הוא שרוסיה תפלוש כעת לאוקראינה. המטרה: להמשיך לשמור על אוקראינה כבת חסותה של רוסיה, לעצור את התקרבותה למערב ובעיקר למנוע את הצטרפותה לברית נאט"ו שנחשבת עוינת לקרמלין.