מה מביא בחורה קוריאנית, רק בשנות ה-20 לחייה, לעבור ניתוח מורכב לשינוי הפנים? למה דווקא ההורים שלה הם אלה שדוחפים אותה לעבור ניתוח מהסוג הזה? ואיך זה קשור לעובדה שכל תלמיד קוריאני לומד עד השעה עשר בלילה בכל יום?
לי אברמוביץ' וגדעון אוקו יצאו הערב (ראשון) במהדורה המרכזית למסע בן 4 פרקים ובו ביקשו ללמוד את המשחק האמיתי של קוריאה, המדינה שבה התחרות היא החיים והחיים הם חתירה בלתי נגמרת לשדרוג המעמד.
הקשר היחיד של רובנו לדרום קוריאה הרחוקה - הסדרה "משחק הדיונון", זו ששברה שיאי צפייה והפכה לסדרה הכי נצפית אי פעם בנטפליקס, מצליחה אולי להאיר על המציאות הקוריאנית הקיצונית הזו. הסדרה שחשפה לעולם את הפנים הדרום קוריאניות הפחות מחמיאות, שיקפה את המחיר העצום שמוכנים לשלם הקוריאנים עבור שדרוג המעמד החברתי שלהם, ואת התחרות הקיצונית שכרוכה בכך.
אותה תחרות קוריאנית להצלחה בחיים, היא זו שמביאה כל אישה רביעית לעבור ניתוחים פלסטיים מורכבים שמשנים את תווי הפנים, ונעשים מדי יום במאות הקליניקות שפרוסות על פני רובע אחד בלבד בבירה סיאול. אבל המרוץ להצלחה באמצעות התחמשות במראה המושלם, לא נגמר או מתחיל שם.
הוא מתחיל כבר עם הכניסה למערכת החינוך הקוריאנית, זו שבה כל תלמיד שואף לדבר אחד - להיות טוב יותר ביחס לחבריו לספסל הלימודים. זהו המדד על פיו הוא מדורג. ככל שידורג גבוה יותר בכיתה כך גם ישפר את סיכויו להצליח בהמשך החיים. לכן, לא מפתיע שהילד הקוריאני הממוצע לומד 15 שעות ביום, בין היתר גם בבתי ספר בתשלום שמלמדים בשעות הלילה, אליהם הולכים יותר מ-70% מהתלמידים בגילי חטיבה ותיכון כדי להצטיין אפילו עוד יותר.
כמה רחוק מוכנים הקוריאנים ללכת על מנת להצליח? מה המחיר של התחרות הקיצונית? ולמה הם גם קצת דומים לנו? אוקו ואברמוביץ' יצאו לחקור.