ולדימיר פוטין רוצה שלטון פרו-רוסי באוקראינה. הוא שואף להחזיר את תחום ההשפעה הסובייטי כשהוא מדבר על "ערבויות ביטחוניות" שהציגה רוסיה לממשלות המערב בשבועות האחרונים בנאומים ומכתבים. נאט"ו, לטענתו, צריכה לחזור לגבולותיה מ-1997. במדינות מזרח אירופה, ששומעים את הטענה הזו, מתמלאים בחששות.
לליבם של תושבי המדינות במרכז ובמזרח אירופה מתעורר חשש עתיק, ועבור רבים - לא מוכר. לפתע הגבולות המזרחיים בסכנה. מה שנראה לא מציאותי מאז נפילת חומת ברלין, הוא שוב, תרחיש אפשרי. בצ'כיה, בפולין והבלטיות, בהונגריה ועוד ועוד מדינות לפתע עולות שאלות על ביטחון קולקטיבי.
ניקיטה אזרחין, מקעקע בן 32, ארז ערכות עזרה ראשונה ונסע נגד זרם הפליטים - מברלין, לפולין ועד לאוקראינה. "אני אשמח לא להילחם ולהיות בחיים, אבל זה הזמן שבו אם אני רוצה להיות מסוגל להסתכל על עצמי במראה - אני צריך ללכת", אמר לוול סטריט ג'ורנל. "אם לא אלך, אני אחיה בגיהינום האישי שלי בראש שלי".
בוורשה, וילנה, ריגה וטאלין עולות כמה שאלות מרכזיות: האם ממשלות המערב הן בעלות ברית אמינות? למה הן לא מגנות בכוח על אוקראינה מפני התוקפנות של פוטין? מדוע הן לא חושבת מחדש על ההקשר הגיאו-פוליטי של צינור הגז Nord Stream 2? האם יש משמעות לשמירה על "ערכים אירופיים"?
לאזרחים ותיקים רבים ממרכז וממזרח אירופה יש זיכרונות ברורים מהחיים תחת שלטונה של מוסקבה. עבורם, 30 שנות עצמאות אינן מספיקות כדי לגרש את החששות.
"כשהפלישה התחילה ביום חמישי בבוקר פרצתי בבכי, זה הרגיש כאילו זה היה ה-13 בינואר, שוב, כשברית המועצות תקפה אותנו ב-1991, בזמן שליטא ניסתה לקבל עצמאות", סיפרה לגרדיאן קוטרינה, ליטאית בת 45 שעובדת כרגע בבריסל. "הייתי אז נערה וזה היה כמו סיוט, אימה, קול של רובים - אבל זה גם איחד את הליטאים. אבא שלי אוקראיני. הוא חלק מהדור המבוגר, שחשב שהמערב ממציא סיפורים על הפלישה הרוסית. אימא שלי אומרת שמאז הוא הפסיק לצפות בחדשות הרוסיות. אני חוששת שרוסיה תפלוש גם לליטא ואף אחד לא יזיז את האצבע לכיוונינו בגלל שאנחנו כל כך קטנים".
איגור דודקביץ', בן 23, סטודנט למשפטים מפוזנן שבפולין סיפר שהוא השתתף במחאה נגד הפלישה וניסה גם לאסוף תרומות. "אנחנו לא חושבים שפוטין יתקוף את המדינה שלנו, אנחנו לא חושבים שהוא יתקוף מדינה חברה בנאט"ו", הוא ציין. "אבל אנחנו חוששים שהוא עלול לנתק את אספקת הגז והנפט. האפקט הכלכלי הוא זה שמדאיג אנשים וזו הסיבה שחלקם התחילו להצטייד".
מיכאלה, סטודנטית בת 23 מסלובקיה שמתגוררת בלונדון, תהתה אם המדינה שלה תהיה היעד הבא של רוסיה. " מאז ששמעתי על הפלישה אני חרדה", היא אומרת. "הרגשתי את האדרנלין, אני פשוט לא יודעת מה יקרה אחר כך. אני מרגישה שהאנשים שאחראים לפלישה מטורפים לגמרי. אני לא יכולה לחשוב על שום הצדקה ראויה (למתקפה)".
היא ממשיכה: "אוקראינה היא מדינה שיש לה תרבות דומה לסלובקיה, ואתה מתחיל לדאוג שמה שקורה שם יגיע גם אלינו. האם המדינה שלי הולכת להיות היעד הבא? מה שמדאיג אותי הוא שבסלובקיה יש הרבה אנשים שהיו רוצים לצאת מנאט"ו. לאחרונה נעשה סקר וכ-40% מהסלובקים הרגישו שארה"ב ונאט"ו אחראיות למתיחות הגואה באוקראינה".
אלזה, סטודנטית בת 18 מלטביה, משתפת בדאגות דומות: "הממשלה שלנו אמרה שאין מה לדאוג אבל זה לא עוצר את הפאניקה. עדיין לא ארזנו תיקי חירום אבל עשינו תוכניות. נלך למקום שיש בו מאגרי מזון ומים והוא לא ליד שום בסיסי צבא. מאז 2008 כשרוסיה פלשה לגאורגיה, הבנו שכל עוד פוטין בשלטון ברוסיה תמיד יהיה איום".
קרולינה ויגורה, היסטוריונית ממוצא פולני, מומחית למזרח אירופה באקדמיית רוברט בוש בברלין טוענת שמדינות המערב לא צריכות לאמץ שוב את הרעיון המיושן של "תחומי השפעה". לדבריה, "דרושה תגובה נחרצת ללוחמנות של פוטין. כרגע זה דיפלומטי, אבל לכל החלטה מערבית תהיה השלכות מרחיקות לכת על אירופה. אי יציבות גיאו-פוליטית נוספת תשפיע על מרכז ומזרח אירופה מבחינה צבאית, כלכלית ומבחינת הגירה. קיים גם סיכון שהמצוקה הגיאו-פוליטית הזו עלולה לחזק את פניית האזור אל הלאומנות. גורלה של אירופה יוכרע באוקראינה".