ציידי אוצרות קיבלו בימים האחרונים אישור מיוחד לחפור בשטח ארמון פולני עתיק מהמאה ה-18, כך מדווח עיתון הדיילי מייל הבריטי. ההערכה היא כי בסביבת הארמון הוחבאו 10 טונות של זהב שהנאצים בזזו במלחמה העולם השנייה, ועל פי אנשי קרן Silesian Bridge – הם מתכוונים לחלץ את האוצר כבר במהלך החודש הבא.
החפירה תתקיים באזור הכפר מינקובסקי, בשטח הגינה של ארמון, בתחום של כמה מטרים רבועים. ההערכה היא כי בחצר הארמון קבורים פריטים שנגנבו ונבזזו בהוראה ישירה של ראש ה-SS, היינריך הימלר, לחיזוק המשטר הנאצי. בחודש מאי מצאו במקום אנשי הקרן מיכל באורך מטר וחצי, שהוטמן בעומק שלושה מטרים מתחת לאדמה – ועשוי להיות קשור לאוצר.
בסרטון שפרסמה הקרן לאחרונה ביוטיוב, נראה רומן פורמניאק, איש קרן "גשר שלזיה", אומר: "אנו נרגשים לשתף אתכם בקבלת ההיתר הנדרש לחפירה הסופית של מרבצי הזהב הגנוב. סמנו את התאריך, ב-1 בספטמבר, יום גדול! דברים זזים, נשמח לעשות זאת במהירות".
ציידי האוצרות מאמינים שמצאו את מה שכונה במשך שנים "הזהב של ורוצלאב", אוצרות שנעלמו ממטה המשטרה בעיר שהיום נחשבת לחלק מפולין. ההערכה כי מדובר ברכוש רב, כולל תכשיטים מאוספים פרטיים, שעשירים גרמנים הפקידו בידי אנשי ה-SS, מחשש לביזה של הצבא האדום. זו אינה הפעם הראשונה שהאזור נכנס לבהלת חיפוש אוצרות: ב-2015 האמינו ציידי אוצרות כי מצאו רכבת אוצרות נאצית שנעלמה בשנת 1945.
מה שעשוי להיות מיקום האוצר נחשך במסמך שסווג עד לאחרונה כ"סודי", מתוך יומן של קצין SS, יחד עם מפה שהשיגו ציידי האוצרים מצאצאיהם של הקצינים הנאצים. היומן, שנכתב על ידי קצין SS בכיר, אמור גם לחשוף את מיקומו של ארמון נוסף באזור שבו קבור אוצר נוסף במשקל של יותר מ-28 טונות בתחתיתה של באר סמוכה. בין צרור המסמכים שנחשפו – נמצא גם מכתב של קצין בכיר בשם פון שטיין לאחת הנערות שעבדה בארמון במינקובוסקי, והפכה בהמשך לאהובתו.
"אינגה יקרה שלי", כתב פון שטיין על האוצר, "אמלא את משימתי, ברצונו של האל. כמה הובלות כבר הצליחו. את 48 השידות הכבדות הנותרות של רייכסבנק ואת כל התיבות המשפחתיות אני מפקיד בידיכם. רק את יודעת איפה הן נמצאות. שאלוהים יעזור לך ולי, למלא את המשימה". אותם מכתבים, לכאורה מכתבי אהבה, מסמנים 11 נקודות ברחבי שלזיה תחתית בגרמניה, שלפני המלחמה ובמהלכה היו בשטחה של גרמניה.
ב-12 במרץ 1945, ימים לפני סיום המלחמה וכניעת הגרמנים, התייחס הקצין הבכיר לאוצר שבארמון במינקובסקי. "בגינה נחפרה שוקת, המהווה בית בטוח לשידות ולמכולות שנמסרו. 48 השידות מהרייכסבנק, במצב טוב, הוסתרו והן מכוסות היטב באדמה שכוסתה גם בצמחיה, שהאל ישמור עלינו", כתב.
"סוף סוף הקרן קיבלה אישור", סיפר פורמניאק על הרגע שבו התבשרו על תחילת החפירות. לדבריו, הקרן פועלת כעת לאמת את הסיפורים הכלולים ביומן, "כמו שאנו עושים כבר שנים רבות".
הארמון במינקובסקי נבנה במאה ה-18 על ידי הגנרל הפרוסי פרידריך וילהלם פון סיידליץ. במהלך השנים החליף ידיים כמה פעמים, ולאחר המלחמה הוצבו בו חיילי הצבא האדום ואחר כך חיילי הצבא הפולני. מאוחר יותר שימש הארמון כמשרד למועצה מקומית, גן ילדים, ואפילו, בשלב מסויים – בית קולנוע. לאחרונה הוא הוזנח וכיום הוא נמצא במצב רעוע יחסית, ונמכר לידיים פרטיות. כעת, קרן שלזיה חתמה מול הבעלים על חוזה שכירות ארוך טווח, עם היתר לחפור במקום.
העיר ברסלאו (בשמה הגרמני), או ורוצלאב, כפי שנקראת היום בשמה הפולני, הייתה לאחת הערים העשירות ביותר ברייך השלישי, ובאזור קיימות אגדות רבות על אוצרות שהוחבאו והוסתרו מעיני הצבא האדום שהגיע למקום. בין האוצרות נמצאים פיקדונות בנקאיים מהרייכסבנק ומבנקים פרטיים, ופיקדונות אזרחיים שהאוכלוסייה נקראה בעבר להפקיד, כולל זהב, כסף ותכשיטים.
לפי "האגדות", האוצר נאסף בבניין מפקדת המשטרה ושם נארז בארגזים. לאחר מכן – הועבר, תחת משמר ה-SS, לאזור הרי הסודטים. ואולם, זמן קצר לאחר ונטישת הגרמנים – האוצר נעלם, ואחת התיאוריות היא כי הוא נגנב בהוראת הימלר.
אינגה שמוזכרת במכתב, הייתה האפוטרופוס שמינה פון שטיין כדי לפקח על מקום המסתור. צייד האוצרות פורמניאק אמר: "היא הייתה מאוהבת בקצין יפה תואר במדי SS שחורים. הם נחשבו כמו אלים. היא האמינה שהיא תצטרך להישאר שם שנה, אולי שנתיים, ואז הכול ייגמר. אף אחד לא האמין אז שהאזור יעבור לשליטת ברית המועצות. הייתה תקופה של חודשים ב-1945 שהיא נאלצה להסתתר ביער מפני הרוסים. אבל גם לאחר שהיא חזרה, נראה שאיש לא חשף את האוצר. אם הם היו חופרים, הם היו לוקחים מה שהם רצו ועוזבים, ראינו את זה פעמים רבות בפולין".
בסוף המלחמה הועבר האזור כולו לפולין החדשה, תחת שליטה סובייטית. כל האוכלוסייה הגרמנית גורשה, ובמקומה הגיעו פולנים שחיו באזור מערב אוקראינה. כדי להשתלב באוכלוסייה החדשה, שינתה אינגה את המראה והזהות שלה, ונישאה לאדם מקומי. כך, על פי הדיילי מייל, המשיכה לשמור על האוצר במשך 60 שנה – עד יום מותה.