פונטלנד (Puntland), אזור אוטונומי בפינה הצפון-מזרחית של סומליה, עלתה לכותרות ביממה האחרונה לאחר דיווחים בתקשורת שטוענים כי ממשל טראמפ בוחן אותו כאחת מהאפשרויות להעביר אליהן את תושבי עזה. למרות חשיבותה הגוברת בקרן אפריקה, פונטלנד נותרה תעלומה לרבים מחוץ לאזור.
>> טסים לאפריקה? היכנסו למדריך המלא
>> לחשב מסלול: האם אפריקה יכולה להיות הטרנד הבא של הישראלים?
>> אזהרה לדרום אפריקה: משרד החוץ הבריטי מתריע על סכנת שוד ו"חטיפות אקספרס"
ניסיון ליציבות בין מלחמות האזרחים
השם "פונטלנד" קשור להיסטוריה העתיקה של האזור, ומקורו ב"ארץ פונט" האגדית המוזכרת בטקסטים מצריים עתיקים. בעוד המיקום המדויק של פונט ההיסטורית נותר לא ברור, הקשר שלו עם סומליה מוסיף רובד של מיסטיקה לאזור המודרני. עם זאת, הופעתה כמדינה אוטונומית היא התפתחות עדכנית הרבה יותר.
לאחר התמוטטות הממשלה המרכזית של סומליה ב-1991, המדינה נכנסה למלחמת אזרחים, שהובילה לפיצול השטח הסומלי. ב-1998 הכריזה פונטלנד על עצמה כאזור אוטונומי במאמץ להבטיח יציבות ולהימנע מהכאוס שפקד את דרום סומליה. בניגוד לסומאלילנד, שכנתה ממערב, המבקשת עצמאות מלאה מסומליה, היא תמיד שמרה על רצונה להישאר חלק מפדרציית סומליה תוך כדי ניהול של ממשל עצמי.
יצירתה של פונטלנד נבעה מרצון לביטחון, שליטה כלכלית ואוטונומיה פוליטית. היא לא ביקשה להתנתק לחלוטין מסומליה, אלא להציע שירותים כמו אבטחה, ניהול סחר ומערכת ממשל שיכולה לעמוד בחוסר היציבות הפוליטית של אותה תקופה. כיום, היא תופסת חלק חיוני מצפון מזרח סומליה, הכוללת אזורים כמו בארי (Bari), מודוג (Mudug) ונוגל (Nugal), וכמעט מחצית מקו החוף של סומליה.
המבנה הפוליטי של פונטלנד מבוסס על חוקה חצי אוטונומית, הכוללת רשות מבצעת, רשות מחוקקת ורשות שופטת. הנשיא, סעיד עבדוללהי דני, שזכה בבחירות לקדנציה שנייה של ארבע שנים בינואר 2024, עומד בפני אתגרים פוליטיים מהותיים, כולל איומים ביטחוניים, מחלוקות עם הממשל הפדרלי של סומליה ומתיחות עם סומלילנד. למרות המכשולים הללו, היא הצליחה לשמור על סביבה פוליטית יציבה יחסית, מה שתרם ליכולתה לשלוט ביעילות. היציבות הפוליטית הזו, יחד עם רצונה להכרה כשחקנית מפתח בפוליטיקה הסומלית, הופכים אותה לחשובה בקרן אפריקה.
נוף קשה ועתיד לא ברור
הגאוגרפיה של פונטלנד מגוונת כמו ההיסטוריה שלה. האזור משתרע על פני 212,510 קמ"ר, כשליש משטחה הכולל של סומליה. גבולה הצפוני מוגדר על ידי מפרץ עדן, מסדרון ימי קריטי המחבר בין מזרח אפריקה למזרח התיכון ואסיה. במזרח, קו החוף פוגש את האוקיינוס ההודי, ומציע גם אתגרים ביטחוניים וגם הזדמנויות למסחר.
פנים הארץ מאופיין במישורים צחיחים ובהרים, נוף קשוח שממלא תפקיד מרכזי בפרנסת האוכלוסייה שמונה 2.5 מיליון איש, ועוסקת בנוודות, בגידול בעלי חיים כגון גמלים ועיזים, ועיירות חוף שידועות בקהילות הדייג שלהן. בוסאסו (Bosaso), הבירה המסחרית של פונטלנד, פועלת כמנוע הכלכלי שלה, בעוד לגארווה (Garowe), הבירה המנהלית, יש חשיבות פוליטית. בשנים האחרונות, האזור גם הפך ליעד לחיפושי נפט, מה שמעלה תקוות להכנסות פוטנציאליות ממשאבי טבע, אם כי הרבה מזה נותר בגדר ספקולציות.
למרות הזדמנויות כלכליות אלו, פונטלנד מתמודדת עם אתגרים משמעותיים, כולל עוני, אבטלה ובעיות הקשורות לאקלים כמו בצורות חוזרות. התלות של האזור בחקלאות בעלי חיים הפכה אותו גם לפגיע לשינויים סביבתיים, שכן החקלאים שלה נאבקים להסתגל לדפוסי מזג אוויר בלתי צפויים. התפתחותה מעוכבת עוד יותר על ידי המתיחות עם סומלילנד על שטחים שנויים במחלוקת, במיוחד אזורי סול (Sool) וסנאאג (Sanaag) שהובילו לסכסוכים מזוינים.
בין אתגרי הטרור ליישוב פליטים מעזה
כמו רוב סומליה, פונטלנד התמודדה עם אתגרים ביטחוניים משמעותיים בשנים האחרונות. למרות שהיא נמנעה במידה רבה מהאלימות הנרחבת שפקדה את דרום סומליה, האזור לא היה נקי מסכסוכים. כוחות הביטחון נאבקו בפיראטיות, שהגיעה לשיאה בתחילת שנות ה-2000, והייתה לה השפעה הרסנית על קהילות החוף. עם זאת, באמצעות שילוב של מאמצי אבטחה מקומיים ושיתוף פעולה ימי בין-לאומי, הצליחה פונטלנד לצמצם את איום הפיראטים.
כיום נאבקת פונטלנד בלוחמי ארגון הטרור הסומלי אל-שבאב המסונף לאל-קאעידה, ולאחרונה גם בשלוחות של דאעש, במיוחד בהרי הגוליס (Golis). הלחימה בארגוני הטרור זכתה גם לתמיכה מרכזית של ארצות הברית, כולל תקיפות אוויריות של ארצות הברית, אשר כוונו לבכירים בארגונים באזור, וסיכול של אישים מרכזיים. למרות התמיכה והסיוע הצבאי, איומי הטרור באזור נותרו בעינם וכוחות הביטחון נאלצים להתמודד איתם על בסיס יומי.
כאמור, בדיונים לגבי יישוב מחדש של פליטים מעזה, פונטלנד זוהתה כאחד המקומות האפשריים להעברה של האוכלוסייה, יחד עם מרוקו וסומלילנד. הצעה זו, הנובעת ממדיניות המזרח התיכון הרחבה יותר של ממשל טראמפ, צופה העברת פליטים עזתים לאזורים מחוץ לאזור הסכסוך הישיר, כדי לספק להם התחלה חדשה בסביבה יציבה יותר.
האופי האוטונומי למחצה של פונטלנד, יחד עם הרצון שלה להכרה ותמיכה בין-לאומית, הופכים אותה לשותפה פוטנציאלית ליוזמה שכזו. בעוד שהאזור לא היווה מוקד היסטורי כיעד לאוכלוסיות פליטים גדולות, המערכת הפוליטית היציבה יחסית, הגישה לחופים והקרקע הזמינה יכולים להפוך אותו לאופציה ריאלית. עם זאת, הצלחתה של תוכנית יישוב מחדש כזו תחייב התייחסות לנושאים מרכזיים כמו תשתית, אינטגרציה חברתית ומתן שירותים הכרחיים.
בעוד שממשלת פונטלנד לא הגיבה רשמית על ההצעה הספציפית הזו, מאמציה בעבר לנהל את תנועתם של עקורים מאזורי סכסוך בדרום סומליה, מוכיחים את יכולתה להתמודד עם מצבים כאלה. מעבר לזה, התמיכה שהיא זוכה לה מארצות הברית מעמידה אותה במצב שבו היא נאלצת לבחון את התשלום שהיא צריכה "להחזיר" בעבור הסיוע הביטחוני, ובתוך כך אולי גם לבלוע צפרדע שהיא לא בטוחה שהיא יכולה להתמודד איתה.
טיול מחוץ לתחום
התיירות בפונטלנד היא תעשייה שלא ממש קיימת, והיא מתעוררת אט אט משנים של סכסוכים וחוסר יציבות. למרות שלא מדובר ביעד תיירותי במיינסטרים, יש כאן חוויות ייחודיות והרפתקניות למי שמוכן לצאת מהשביל המקובל. עם זאת, המל"ל פרסם את אזהרת המסע הגבוהה ביותר (רמה 4) לסומליה, תוך ציון איומי טרור מתמשכים, כשאזהרה זו מדגישה את המציאות שסומליה, כולל פונטלנד, מתמודדת איתה וכוללת אתגרים ביטחוניים משמעותיים.
פונטלנד מתגאה במגוון מגוון של אטרקציות, מחופים בתוליים כמו ברגאאל (Bargaal) והאפון (Bargaal) ועד לאתרים היסטוריים כמו מגדלור קייפ גוארדפוי (Cape Guardafui) ועיירת הנמל ההיסטורית אייל (Eyl). הטבע שלה כולל מישורים צחיחים עצומים, הרים טרשיים ונאות מדבר נסתרים. המבקרים יכולים גם ללמוד על התרבות הסומלית בשווקים המקומיים, במאכלים המסורתיים ובחיי הנוודות.