בשבוע שעבר הצביע הפרלמנט של ארמניה בעד הצעת חוק שמתחילה רשמית את תהליך ההצטרפות של המדינה לאיחוד האירופי. החקיקה, שהתקבלה ברוב של 64 קולות בעד ו-7 נגד, מסמנת שינוי מהותי באוריינטציה של מדיניות החוץ של ארמניה. בצעד זה, ארמניה מציבה את עצמה לצד המערב, ומאותתת על הפסקה מהברית ארוכת השנים שלה עם רוסיה. עם זאת, המסע לחברות באיחוד האירופי טומן בחובו אתגרים, הן מבחינה פוליטית והן מבחינה כלכלית, והדרך לבריסל צפויה להיות ארוכה ומורכבת.
הרצון של ארמניה להתיישר יותר עם האיחוד האירופי גדל בהתמדה, במיוחד מאז הסכסוך של המדינה עם אזרבייג'ן בחבל הארץ נגורנו-קרבאך. בשנת 2023, היחסים של ארמניה עם רוסיה הידרדרו לאחר שמוסקבה לא הצליחה לספק תמיכה צבאית כאשר אזרבייג'ן פתחה במתקפה באזור. הנטישה על ידי רוסיה, למרות הסתמכותה של ארמניה על מוסקבה מבחינה ביטחונית וכלכלית, הובילה להערכה מחדש של סדרי העדיפויות במדיניות החוץ של המדינה.
>> מצטרפת לטרנד: המדינה שהכירה לאחרונה בפלסטין ומוסיפה למתח עם ישראל
הכיוון מחדש הזה הגיע לשיא באימוץ הצעת חוק ההצטרפות לאיחוד האירופי, שהיא תוצאה של לחצים פוליטיים וציבוריים כאחד. בפרט, הצעת החוק הושפעה מיוזמה אזרחית שאספה למעלה מ-50 אלף חתימות לטובת הידוק הקשרים עם אירופה. ראש ממשלת ארמניה, ניקול פאשיניאן, הדגיש כי חקיקה זו אינה מבטיחה חברות מיידית באיחוד האירופי, אך היא מניעה את התהליך הכולל רפורמות פנימיות משמעותיות בתחומים כמו שלטון החוק, דמוקרטיה וזכויות אדם. רפורמות אלו יהיו הכרחיות כדי שארמניה תעמוד בקריטריונים של האיחוד האירופי, תהליך שעשוי להימשך שנים, אם לא עשרות שנים, להגשים אותו.
למרות ההתלהבות מהשילוב באיחוד האירופי, הדרך קדימה עמוסה במכשולים. התלות הכלכלית של ארמניה ברוסיה נותרה מכשול לא פשוט, מכיוון שרוסיה מספקת לארמניה את רוב הגז הטבעי שלה ומשמשת כשותפת סחר חיונית. יתרה מכך, ארמניה חברה באיחוד הכלכלי האירו-אסייתי (EAEU), גוש הנשלט על ידי רוסיה הכולל את בלארוס, קזחסטן וקירגיזסטן. לאיחוד האירופי ול-EAEU יש מסגרות כלכליות שאינן תואמות, כלומר ארמניה תצטרך לבחור אחת על פני השנייה. בחירה זו היא נקודת מחלוקת קריטית, במיוחד לאור מחזור הסחר המשמעותי בין ארמניה לרוסיה. גורמים רוסיים הבהירו שכל מהלך לקראת חברות באיחוד האירופי יחייב הערכה מחודשת של הקשרים הכלכליים, מה שעלול לגרום לירידה ברמת החיים של הארמנים המסתמכים במידה רבה על סחר עם רוסיה.
הקרמלין כבר הזהיר את ארמניה שהחברות באיחוד האירופי תהיה "לא תואמת" להמשך החברות ב-EAEU. סגן ראש ממשלת רוסיה אלכסיי אוברצ'וק הצהיר כי לשינוי כזה יהיו השלכות כלכליות, כולל עלויות גבוהות יותר עבור היבוא והיצוא של ארמניה. אוברצ'וק גם הביע דאגה מהקשרים הפוליטים ההולכים וגדלים של ארמניה עם אירופה, והדגיש כי היא תיצור מתחים בתוך הנוף הגאופוליטי האזורי.
עבור ארמניה, ההחלטה להמשיך בחברות באיחוד האירופי היא החלטה אסטרטגית וסמלית כאחד. המדינה ביקשה לחזק את קשריה עם האיחוד האירופי בתקווה לשיתוף פעולה הדוק יותר בנושאי ביטחון, פיתוח כלכלי ורפורמות פוליטיות. האיחוד האירופי כבר הביע עניין בעתידה של ארמניה על ידי שליחה של משלחת אזרחית למדינה במסגרת מדיניות הביטחון וההגנה המשותפת, שמטרתה לטפח אמון בין ארמניה ואזרבייג'ן. משימה זו נתפסת כצעד לעבר ייצוב האזור והפחתת הסיכון לסכסוך עתידי.
בנוסף להצעה לחברות, ארמניה מחפשת גם הסכם נסיעות ללא ויזה מול האיחוד האירופי, שיקל על תנועת האזרחים בין המדינה האירו-אסייתית לבין יבשת אירופה. נושא זה הפך משמעותי יותר ויותר עבור הארמנים בשנים האחרונות, וראש הממשלה פאשיניאן הביע תקווה שההקלה באשרות תטופל בקרוב, מכיוון שמדובר בנושא דחוף עבור האוכלוסייה הארמנית.
הדרך לבריסל עדיין ארוכה ורצופה בכשלים אפשריים. בעוד שבכירי האיחוד האירופי מציינים כי הם פתוחים לדיון על חברותה של ארמניה, תהליך ההצטרפות לאיחוד הוא קפדני ובלתי צפוי. גאורגיה לדוגמה קיבלה מעמד של מועמדת לאיחוד האירופי ב-2023, אך חוותה עצירה עקב מתחים פוליטיים פנימיים. בצל המלחמה עם אוקראינה, השפעתו של הקרמלין נותרה חזקה בארמניה, ובירבאן אפילו אף קיים בסיס צבאי רוסי. יתרה מזאת, בהערות נפרדות ביום חמישי האחרון, דוברת משרד החוץ הרוסי, מריה זכרובה, אמרה כי "נשיא רוסיה ולדימיר פוטין וראש ממשלת ארמניה ניקול פאשיניאן מקיימים תקשורת שוטפת, וטענה כי ארמניה 'מרגישה' את החשיבות של קשריה עם EAEU", עובדה שיכולה להוות אתגר משמעותי עבור ארמניה אם היא מעוניינת להיות חלק מהאיחוד האירופי.